כדי שתפרשו בכבוד: כלכלן או מנעולן?
יום רביעי 24 אוקטובר 2012
הכול התחיל כאשר שאלתי את בני, רום: "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" זה השיב ללא היסוס: "להרוויח כסף". "כן", שאלתי: "אבל מה תרצה לעשות בדיוק?" רום הסתכל עלי במבט קצת כועס ומאוכזב ואמר: "אמרתי לך! לעשות כסף!". אומרים שחלומה של כל אם יהודייה הוא שילדיה ילמדו רפואה או משפטים ושיהיו אקדמאים. חלומה של האם היהודייה אינו דווקא לתואר אלאהאמונה שהלימודים יהפכו לכלי דרכו יוכלו הצאצאים להסתדר בעולם, למצוא את מקור פרנסתם, יעבדו, יחסכו ויפרשו בכבוד.
מהי השקעה?:
תשלום של כסף לגורם אחר כשהמטרה היא לייצר הכנסה בעתיד.
מהי אקדמיה?
במילונים המקצועיים אקדמיה היא מוסד שבו פועלים אנשים להרחבת הידע. האקדמיה עוסקת גם במחקר. אוניברסיטה היא אקדמיה: מוסד להשכלה גבוהה המעניק תארים אקדמיים מקצועיים. מי שהחליט להשקיע בלימודים אקדמאים יעשה זאת כדי לקבל תעודה אקדמאית מקצועית, כדי ליהנות בעתיד מתזרימים עתידיים (משכורות). במונחים מקצועיים: הכנסה "פירותית" 2(2) לפקודה.
מהי הכשרה מקצועית?:
לימודים לצרכי מקצוע שאינם מלווים בהכרח בתואר אקדמאי.
מהו מכפיל רווח?
יחס הקובע את כדאיות ההשקעה. נניח כי השקעתי 120,000₪ ואני צפוי לקבל תזרים של 5,000 ₪ בחודש. מכפיל הרווח הוא 2 כלומר בתוך שנתיים אני מחזיר את ההשקעה. אם כך, יש לראות את הלימודים כהשקעה לכל דבר ועניין, בין אם הם אקדמיים ובין אם הם מקצועיים.
מצב האקדמיה בישראל:
יש בארץ 8 אוניברסיטאות מחקר, האוניברסיטה פתוחה, 37 מכללות אקדמיות (מהן 21 המתוקצבות על ידי הוועדה לתכנון ולתקצובו – 15 מכללות פרטיות) כמו כן 23 מכללות להכשרת עובדי הוראה. יש כ- 298,400 סטודנטים. ההתפלגות שלהם: 230,055 לתואר ראשון, 56,560 לומדים לתואר שני, 10,600 לומדים לתואר שלישי, 1,210 לימודי תעודה. בשנות ה-90 אופיינה המערכת בגידול מהיר ומשמעותי מאוד במספר הסטודנטים בגלל הביקוש הער ללימודים אקדמיים מצד אחד, ופתיחתם של המוסדות החדשים להשכלה גבוהה כמענה לאותו ביקוש. שנות ה- 2000 חלפו בסימן האטה משמעותי בקצב הגידול. פעם אם היית מסיים אוניברסיטה, נחשבת כאחד שעתידו מובטח: עבודה, קביעות, חיסכון. הכול היה מאורגן ומסודר. ברוח התקופה העכשווית, מותר להפריט הכול. כך גם באקדמיה. נכון שאפשר להפריט הכול: תשתיות, קרקעות, שירותים... אבל האם נכון להפריט גם מוסדות אקדמאיים? הכוונה בהפרטה שכזו היא לא בכך שהעמידו למכירה את האוניברסיטאות, אלא בכך שישנם מוסדות להשכלה גבוהה המתפקדים כחברה למטרות רווח – לכל דבר ועניין.
אם הייתם מנהלים מוסד שכזה, איש לא היה בוחן אתכם לפי טיב המוצר אלא לפי כמות המכירות. אז מה אתם הייתם עושים? מה שכולם היו עושים: מוכרים תעודות!... בישראל 2012, אם אתה מגיע מבית שיכול לממן לימודים הכסף יקנה הכול. כל תעודה שתרצה, בכל מקצוע שתבחר. העיקר שתשלם. נניח מצב שבו המשק זקוק ל- 500 כלכלנים. אולם בתי החרושת (המוסדות האקדמאיים) מייצרים בכל שנה 5,000 בעלי תעודות בוגרי אקדמיה בכלכלה.
מה יקרה בדיוק? את זה למדו הסטודנטים בשיעור ראשון בכלכלה: עודף היצע על הביקוש הקיים. זה אומר בעצם שהתעודות של 4,500 בוגרים הן חסרות ערך כלכלי, כי פשוט לא צריכים אותם... אגב, גם ל- 500 האחרים אין כל ערך כלכלי לתעודה שבידם. זאת כי ישנו עודף היצע! הווה אומר: יש הרבה מכם ולכן המעסיקים יכולים להציע תנאי שכרשל עבדות. לצורך ההמחשה: 13 מוסדות מלמדים היום חשבונאות. המוסד בעל מספר הסטודנטים הגדול ביותר מדי שנה במסלול לימודי חשבונאות הוא המכללה למינהל בראשון-לציון. למרבית הבוגרים אין כלל סיכוי למצוא מקום לצורך התמחות וקבלת תעודה בראיית חשבון. האוניברסיטאות הפכו מגדל ישן. מכונסות בעצמן ולא הצליחו להמציא את עצמם מחדש. דרישות הקבלה אליהן מבוססות על רמת הידע ולא על אינטליגנציה. דבר זה חוסם את דרכם של רבים. היום, הדרך לתואר עוברת דרך חשבון הבנק ולימודי מכללה.
כמה זה עולה?: כלכלן, מנעולן:
שכר הלימוד באקדמיה בישראל בנוי משכר לימוד יסודי ומשירותי אבטחה. אלה נקראים שירותים נלווים. בשפת "הגשש החיוור": "כל האלמנט בפנים". שכר הלימוד צמוד כולו למדד מחירים לצרכן. כמובן שקיים פער מהותי בין עלות שנתית ללימודים באוניברסיטה לבין עלות שנתית במכללה. המכללות הפרטיות מאפשרות לקבל סטודנטים עם נתונים נמוכים יותר, אך בשכר לימוד גבוה יותר. שכר הלימוד במכללות הפרטיות עומד בממוצע על כ- 30,000 ש"ח. לזה כמובן יש להוסיף הוצאות נלוות כמו צילומים והדפסות, מעונות או מגורים, הוצאות על רכב או תחבורה ציבורית. הסכום כולל, בהתאם לרוב הלומדים במכללות, 4 שנות לימודיים אקדמאיים.
להבדיל המנעולן המשתלם בקורס מקצועי, בעל הסמכה מוכרת ישלם 6,000 ש"ח עד להסמכתו.
כמה זה רווחי?: כלכלן, מנעולן:
לכלכלן, ההשקעה בלימודים תהפוך להוצאה. המנעולן הופך השקעתו להכנסה. לאחר 4 שנות לימודים, מכפיל הרווח של הכלכלן הוא כמעט אינסופי: הוא השקיע בלימודיו 200,000 ש"ח ואינו מצליח להיקלט בשוק העבודה בתחום לימודיו. ואם כן - סופו שייקלט במשכורות נמוכות או שיאלץ לעשות פשרה מהותית בדרך. מהו הועילו עקומות התמורה? המנעולן ישקיע בלימודיו רק כמה אלפי שקלים, ילמד מספר חודשים, יקבל תעודת המסמיכה אותו - והוא בעל כושר השתכרות מידית.
ביטחון תעסוקתי כלכלן, מנעולן:
כל כלכלן בנקודות מסוימות בחייו יפגוש – מספר פעמים – במנעולן. זה בדיוק העניין. נכון, דרכו של המנעולן לא תהא קלה בהתחלה, אך עתידו תלוי בידיו. כאשר אין לך "פרעה" שמעסיק אותך בתנאי עבדות אתה נותן חופש לחלומותיך. הסיכוי של המנעולן להגיע לביטחון תעסוקתי וכלכלי הוא גבוה. ביטחון תעסוקתי הוא היכולת לנהל את הקריירה ולהתאימה לכל מצב, כאשר אני שולט ולא נשלט. בעבר היו אלה הוועדים הגדולים ששלטו בקריירות והעניקו ביטחון לעובדים. היום, במצב המשק הנוכחי, יש דור שלם של עובדים צעירים הבונים "ערי מסכנות" בחברת בבעלות וניהול הפרעונים. הם משוללי זכויות וחיים בחשש מתמיד. אלה הם שמתוך הלחץ והפחד שוכחים את המפתחות בדלתות - ואז מזעיקים מנעולנים...
גמישות בזמן: כלכלן - מנעולן: חכם הוא מי שיודע לשלוט בזמן ולא הזמן שולט בו.
אם פעם הייתה נדרשת קשיחות בכל הקשור לתעסוקה: עבודה אחת, ועד עובדים גדול וחזק אחד, תנאים סוציאליים קשיחים ועוד, היום נדרשות גמישות ואלסטיות מחשבתית. הכלכלן מוגבל בתוך מקום עבודתו. המנעולן יכול להחליט להוסיף לפרנסתו על ידי מכירת כספות ומוצרים משלימים לעיסוקו. הגמישות היא גם יתרון בניהול חיי המשפחה.
יכולת חיסכון: כלכלן - מנעולן:
עכשיו יהיו מי שיגידו: "עצמאים לא חוסכים" ואני אכתוב: "הכול עניין של חינוך ובגרות!" כבר ראיתי שכירים שמשכו והפסידו את כל חסכונותיהם וכבר פגשתי עצמאים שהיו נחושים וחסכו לפרישתם. הכול עניין של חינוך: היכולת של המנעולן לחסוך היא בעלת פוטנציאל גבוה יותר. היא אכן תלויה בקשר ישיר ברמת ההכנסה, אך מאידך מאפשרת גמישות גבוהה יותר בתהליך החיסכון. הוא יוכל להקצות סכומים ללא תלות במעסיק. יתרה מכך, הוא יוכל להחליט תמיד להיכן לנתב את הכספים ויוכל לשלוט על גובה הסכום המיועד לחיסכון.
יפרוש בכבוד: כלכלן - מנעולן:
מה הסיכוי של הכלכלן לעבוד מעבר לגיל 67? מה הסיכוי שהמנעולן יפתח דלת בגיל 80? קרן הפנסיה שלי מעולם לא שאלה מאיפה הכסף, החיסכון לפנסיה עובר שינוי מחשבתי–תודעתי. זה לא מה שהיה פעם. כדי להבטיח לנו חירות כלכלית בפרישה אנו צריכים להפנים את התודעה כי חיסכון לפרישה יכול להיות כל דבר שנוכל ליהנות מפירות התשלומים שלו, כדוגמת נדל"ן.
העובד מבין שפחות ופחות אפשר לדבר על הזמן שבו יוכל לפרוש לפנסיה. זה קורה כי אנו מתחילים לעבוד מאוחר יותר, חוסכים תקופה קצרה יותר סכומים קטנים יותר - ועוד יש לנו את "החוצפה" לחיות יותר... זה יביא למצב שבו נחזה בעובדים שבעצם לא ממש פרשו. כן, אינסטלאטור בן 70! כאן דווקא לנותני השירותים קיים יתרון יחסי: אף אחד לא מפטר אותם, הם יכולים לתת את השירות כל עוד כוחם במותניהם. דווקא המנעולן בן ה- 70 יעשה את העבודה מהר יותר: עניין של ניסיון. הסיכוי להיות כלכלן עד לגיל 67 דומה לסיכוי שאני אהיה אסטרונאוט. האמינו לי: אין לי סיכוי כזה! פעם הייתה חשיבות להון האנושי, היום יש חשיבות לערך המניה.
המנעולן והכלכלן אינם לא משל ונמשל, כל אחד מהם מכבד את האדם, אך מכבוד בלבד לא נוכל לבנות עתיד, שוק התעסוקה עומד בפני שינוי גדול. יותר ויותר אזרחים מבינים שכדי לחיות ולפרוש בכבוד הם חייבים להיות גמישים. גמישות היא בדרך כלל עצמאות. כתבתי בעבר שאם בשנות ה-70 הייתה לך תעודת בגרות, הבנק היה מקבל אותך לעבודה בזרועות פתוחות ומרפד את העובד ומשפחתו – בעיקר בביטחון תעסוקתי. היום? בגרות? נו, מה זה באמת? תואר ראשון? מה בדיוק נעשה עם זה? (שלא יהיה ספק וגם סליחה, כי אני מעיד על עצמי כלמדן אובססיבי) אין זו הבעת דעה כי אין יותר תועלת בלימודים. זו קריאה להבנה שהתנאים השתנו ואם לא נשנה את דפוסי המחשבה נמצא עצמנו בלשכת העבודה.
הרצאה כלכלן או מנעולן
שלכם,
יועץ פרישה רן חובב