פנסיה חדשה - משפחה חדשה
יום שישי 09 נובמבר 2012
אין פנסיה - אין חתונה
"עוף גוזל, חתוך את השמיים, טוס לאן שבא לך..." לזה מייחלים ההורים. ראו, חברים, איך הגוזל שלי הפך לנשר, הנה הוא מגדל גוזלים... האנושות בנויה מראשיתה על הביטחון של האדם להשיג לעצמו את המינימום הנדרש, להגיע לביטחון הכלכלי המינימאלי וזאת כדי לפרוס כנף. התנאים של תקופתנו, שבה ישנה עלייה בתוחלת החיים, העלאת גיל הפרישה, הזדקנות האוכלוסייה, מודרניזציה של שוק העבודה ובעיקר יציאתה של המדינה מהערבות החברתית ומהחיסכון הפנסיוני יצרו מצב חדש לחלוטין. תמורות כלכליות וחברתיות אלה מתרחשות ומעל לכל מרחפת השאלה: כיצד והאם בכל האילוצים הקיימים ניתן לפרוש בכבוד?
מהפכה:
אירוע שלעתים הוא אלים, המשנה בזמן קצר את פני החברה. מהפכה יכולה להתרחש בשל שינוי מהותי בתפיסה חברתית פוליטית.
זה לא רק פמיניזם:
התופעה בת זמננו של דחיית מועד החתונה. בשחר הימים היו אלה הגברים הציידים והנשים מהמלקטות. מעמדו של הגבר ויכולתו לבחור באישה נוצר ממקום שבו הטיב לצוד. הציד של החבר'ה היה מתחתן עם "הנסיכה"!... חתונה היא קודם כל כתב התחייבות. היהודים שכללו את ההתחייבות הזו: הכתובה היא מסמך יהודי משפטי, המהווה הסכם הגנה על זכויותיה של האישה. הבעל מתחייב לפרנס ולדאוג לכל מחסורה של אשתו לעתיד. בנכסים אותם מביאה האישה למערכת הזוגית יהיו זכויות חלקיות לבעל ויישארו בבעלות האישה. יש בכתובה התחייבות בלתי מוגבלת של הבעל המיועד לדאוג לכל מחסורה של אשתו.
כיום הכתובה אינה נתפסת עוד כמסמך משפטי וזאת למה? החברה הכירה בחוסר יכולתו של "הצייד" למלא את חובתו. החברה הפנימה את התהליך ופטרה אותו מחובה זו. איך בדיוק בוחרת האישה את הצייד שלה? מציאת בן זוג נובעת מהחלטה שכלית. התאהבות אינה ערטילאית. היא מושפעת מצרכים ביולוגים ופסיכולוגיים, מנורמות תרבותיות וחברתיות ומתוך מערך הזדמנויות. למרות ההתפעמות, הבחירה מושפעת משיקולי עלות/תועלת רציונאליים: היכולת שלו "לצוד". והצייד? תשאלו אותו: כשהוא לא בטוח ביכולתו למלא את ייעודו הוא ידחה את ההתחייבות. כך נוצר לו בכת החדשה דור ציידים שלם שדחה את מועד החתונה. והאישה? היא לא תחכה לנצח לצייד. ברגע שבו תרגיש כי השעון הביולוגי שלה מצלצל ופועם פעימות אזעקה, הדרך למשפחה החדשה (החד הורית) סלולה. ואם כבר באו הגבר והאישה בברית-נישואין מתחת לחופה בתנאים של היום, לא הצייד לבדו יכול. זוג צעיר ללא תמיכת הורים בעלי יכולות כלכליות לא ישרוד, לא ירכוש השכלה, לא ירכוש דירה. קל וחומר - לא יוכל לגדל את דור הנכדים הבא.
שוק העבודה:
היום הצייד לא יכול לבדו. המלקטת יוצאת לצוד אתו. היו זמנים בהם אם הייתה בידך תעודת בגרות, היא הייתה ערובה לביטחון כלכלי, לחוסן התא המשפחתי לחיסכון פנסיוני מכובד. והיום? אין ערך כלכלי של אמת ביציאה ללימודים ארוכים, כאשר הפירות (משכורות) בהם אתה צפוי להשתכר אפסיות. הקושי להיקלט לשוק העבודה, יחד עם התסכול של שנים ארוכות בלמידה שאינה מפצה בהשתכרות, מביאה לעלייה במפלס התסכול. מהפכת המחשוב, האוטומציה והרובוטיקה הביאה לצמצום הגורם האנושי בתהליך הייצור עד כדי צפי לחיסולו הכמעט מוחלט. תהליך הגלובליזציה והתחרות על השווקים רק מהווה קטליזאטור להגברת קצב האוטומציה ובכך מגבירה את מספר הבלתי מועסקים. כדי לכבוש שווקים חדשים החברות מחויבות להורדת מחירים כדי להיות תחרותיות. הפגיעה הראשונה תהיה בשכר העובדים. פגיעה בהון האנושי ובזכויותיו, היא תוצר מידי. מספר המועסקים עולה אך העלייה היא בשיעור המועסקים בחלקי-משרה. תחלופת העובדים גדולה וזאת כדי לחמוק מתשלומי הפיצויים ומתשלום זכויות סוציאליות המגיעות להם. נוצר תהליך שהופך את החלפת העובדים לתרבות העסקה. אגב: ניידות זו בולטת דווקא בקרב העובדים בעלי ההשכלה הגבוהה. הצייד חוזר הביתה רעב.
הזדקנות האוכלוסייה - מטאור נפל על כדור הארץ!
התארכות תוחלת החיים: התופעה של התארכות תוחלת החיים היא תופעה עולמית. היא נובעת בעיקר מהתפתחות מדע הרפואה, תגליות ומחקרים חדשים על גורמי סיכון פוטנציאליים ובעיקר מציאת דרכי מניעה, הגנה וטיפול מפני מחלות שנחשבו בעבר חשוכות מרפא. כל אלה העצימו את התופעה, אשר- לדברי המומחים כולם- עוד תתעצם בשנים הקרובות. נכון, אנחנו חיים יותר שנים אך גם תלויים יותר באחרים. האוכלוסייה בישראל הופכת קשישה יותר. לכך יש עוד מספר גורמים כמו גל עלייה (מבורך) שהביא אתו גם 16% אחוזי עולים מעל גיל 65. מי יוכל לממן את מערכות המס והביטוח הלאומי כדי לעמוד בצורכי אוכלוסיית הקשישים ההולכת וגדלה?
העלאת גיל הפרישה – "תספורת פנסיונית" בחסות המדינה:
המטרה ברורה: להפחית את משך הזכאות לתשלומי פנסיה ולהגדיל את משך הגבייה.
שוק החיסכון הפנסיוני: "המצב דומה לערב השריפה בכרמל":
חיסכון בתנאי חוסר וודאות מוחלטת. מעט מדי, מאוחר מדי ומסוכן מדי. החיסכון הפנסיוני נתפס כפיקדון זמני, בזמן מעבר בין עבודות. העדר היכולת של דורות שלמים לחסוך, תימנע מהם את היכולת לפרוש ותהיה חייבת להביא את המדינה להתערבות - ויפה שעה אחת קודם.
כיצד גורמים אלה משפיעים?
אי הבהירות וחוסר הוודאות גורמים לצעירים ל"קפוץ מאוחר לבריכה". הם מטיילים מספר חודשים אף שנים בחו"ל, מסיימים את לימודיהם בגיל מאוחר, נכנסים למעגל העבודה מאוחר יותר, מרוויחים (ריאלית) פחות ממה שהרוויחו הוריהם, מתחילים לחסוך מאוחר יותר וחוסכים סכומים קטנים מדי. עלות המחיה? היא לא מחכה בקו אחד ישר ולינארי של עלייה. עם זאת יש להניח כי הם יחיו יותר ויצרכו הרבה יותר ממה שצרכו הוריהם. זאת משוואה בלתי פתירה. החיסכון הפנסיוני נמצא בחוסר וודאות מוחלט! כמות החקיקה והשינויים בתקנות בשנים האחרונות הם עדות ללחץ הקברניטים, המנסים בכל כוחם לשנות ולמנוע מהרכבת להתנגש בקיר... אך הכתובת היא על הקיר: יש לצפות לעלייה חדה במספר של אוכלוסיות נזקקות שתהיינה חייבות להיתמך על ידי המדינה. אוכלוסייה נתמכת מחייבת השקעה גדולה של משאבים. ההוצאה הציבורית תלך ותגדל ו"תספורת" בתשלומי הביטוח לאומי היא עניין של זמן. הוסיפו לזאת התארכות תוחלת החיים שמביאה לגידול רב של משך הזמן של תשלום הקצבה. טכנולוגיות מאריכות חיים תבאנה לגידול בהיקף מספר מקבלי הגמלאות.
שינוי במבנה המשפחה: הורים לנכדים, גידול במספר המשפחות החד-הוריות:
המעורבות של הסבים והסבתות בגידול ילדי ילדיהם הופכת את ההורות משויכת לסבים ולסבתות ומשאירה את מלאכת ההישרדות להורים. העדר הביטחון והיכולת לקיים עצמאות כלכלית משעבדת אותם. תופעה אני מכנה "הורים לנכדים". לחלופין, המשפחה החד-הורית היא דפוס שכיח. משפחות חד-הוריות מורכבות, בדרך כלל, מאימהות המנהלות משק בית נפרד. נשים גרושות עם ילדים, רווקות שבחרו ללדת ולגדל את ילדיהן בכוחות עצמן, משפחות של הורים פרודים, עם גידול במספר המתגרשים.
בשלושת העשורים האחרונים אנו עדים לתופעה של עליית רמת ההשכלה של נשים וגידול בשיעור השתתפותן בכוח העבודה. הן כבר לא צריכות את הציידים. שינויים אלה הגבירו את עצמאות הנשים, וגרמו הפחתה בחשיבות התא המשפחתי. בשנת 2000 היו בישראל 59,299 אימהות חד-הוריות. בשנת 2011 מספר המשפחות החד-הוריות עם לפחות ילד עמד על 109,000. עשירית מכלל המשפחות!
כיצד ייראו החברה והתא המשפחתי בעתיד:
"פה גרים ביחד כל "החמולה"... למה?... כי זה יותר זול"
במידה ולא נראה (וכפי הנראה זה לא יקרה...) התערבות ממשלתית בחיסכון ובמחירי הדיור - המרכיבים המקנים מינימום ביטחון כלכלי, המשפחה הישראלית תתכנס לקומונה משפחתית. המודל הזה– פשוט – זול יותר. אף סכנה ביטחונית אמיתית לא מרחפת מעל חזון המדינה. להיפך: דווקא כאן אני נוטה לסמוך על ה"טוראים" הכלכליים האמיצים במשק הישראלי. הם יסתגלו ויסתדרו בכל מצב. אחת הסוגיות הבוערות שממנה נמנעים כל מקבלי ההחלטה לעשות בה סדר היא החיסכון הפנסיוני. בעוד כעשור שנים יגיעו בישראל לגמלאות אזרחים ללא כל חיסכון פנסיוני. היום הם עובדים. כאשר יפרשו זה יהיה ללא כל חיסכון או עם חיסכון קטן מאוד והקצבה הדלה של הביטוח הלאומי. החיסכון הפנסיוני יש בכוחו לפרק מדינה! נכון לכתיבת מאמר זה - ישראל לא עושה דבר.
הפתרון:
המסלול בו האזרח מתחיל לחסוך בגיל מאוחר יחסית ואילו תוחלת החיים הולכת ועולה היא נוסחה לקריסה טוטאלית של המערכת הפנסיונית בישראל.
מצד המדינה: יש לאפשר לאזרחים לחסוך לפנסיה מהיום שהם נולדים. יש לעודד את הקרובים לחסוך לפנסיה בעבור דור הילדים הצעיר כבר בעודם ילדים קטנים. רצוי לאפשר הטבות מס מפליגות והלוואות מסובסדות של המדינה לצורך כך. כדאי לשתף את האזרחים בפרויקטים לאומיים, כמו פרויקט התפלת מים שיוכל להתנהל כתאגיד ארצי המגייס כספים מהאזרחים. גיוס זה יהיה השקעה שבעבורה יזכה האזרח לקבל דיבידנדים, מהם יוכל לחיות בגיל פרישה או בגיל מוקדם יותר.
מצד האזרחים: על מנת להגיע לחירות כלכלית בפרישה נידרש שינוי בתפיסת החיסכון לצרכי פרישה והימנעות מהישענות רק על החיסכון הממסדי. יש לחסוך בחיסכון הממסדי המקובל, אך לצד זה יש לרכוש נכסים מניבים לצרכי קבלת זרימת תשלומים בפרישה. הכפר הגלובלי שלנו מציע מגוון רחב של השקעות פיזיות בטוחות, המשלמות בפרישה הכנסה מדי חודש בחודשו. חייבת להיות הבנה והפנמה כי בעת סערה יש לגלות גמישות ויצירתיות. לדוגמא: למידת מקצוע ראשי לצד מקצוע משני. זה יאפשר יכולת הכנסה נוספת ובמקרה של פיטורים - שלא בגיל פרישה - יהפוך המשני לראשי.
המאמר נכתב ע"י רן חובב מומחה למיסוי ופרישה