צרכים וסיכונים בגיל פרישה

צרכים וסיכונים חיסכון בפרישההעשור האחרון והשינויים בחיסכון הפנסיוני הביאו למצב של חשיפה לסיכונים וצרכים שלא היו כה דומיננטיים בעבר. אי לקיחת אחריות תשפיע באופן ישיר על רווחת החיים בפרישה. כאן ועכשיו אין מקום ל"שיטת בת יענה" כי גם אם היא תטמון ראשה בחול, מישהו מלמעלה יבעט בה... הצרכים והסיכונים גם יחד הפכו למשמעותיים יותר ויותר. הם תובעים מאתנו הפנמה, הבנה וניהול נכון של תכניות פרישה.

הנה סקירה של חלק מהן:
  1. הכנסה חודשית: ללא הכנסה חודשית לא יוכל אדם להתקיים בכבוד. הצורך בהכנסה חודשית קבועה לאורך זמן רק הולך וגובר: ככל שתוחלת החיים הולכת ועולה כך יש חשיבות לקצבאות הנכנסות לחשבון הפורש בעקביות. חשוב שהן תהיינה בנטרול ובמיתון התלות בפרמטרים - המאופיינים בשינויים קיצוניים – בשווקים כמו הריבית, התנודתיות בשוק ההון וכו'. מהרגע שבו אדם פורש אין לו יותר את מנגנון ההכנסות מהעבודה. ההכנסות שיקבל תוכלנה להיות מהיתרות שחסך במהלך חייו. המונח "שיעור תחלופה" הינו היחס שבין רמת ההכנסה לפני הפרישה ורמת ההכנסה לאחר הפרישה. רמת ההכנסה היא אינדיקטור לרמת החיים שיוכל לנהל הפורש. שיעור תחלופה הנמוך מ- 70% עלול לפגוע ברמת החיים. ככל שרמת ההכנסה נמוכה יותר על האדם לשאוף לרמת חלופה גבוהה יותר כדי לשמור על רמת חיים נאותה.
     
  2. סכום הוני: סכום נזיל העומד לרשותו של הפורש. סכום זה יוכל לשמש למגוון רחב של אפשרויות: בין אם לרכישה של נכס כלשהו לצורך קבלת תזרים הכנסה חודשית ובין לעזרה לילדיו. לחלופין יוכל הפורש להגדיל את השקעותיו הפיננסיות וזאת גם כדי להגדיל את רמת ההכנסה החודשית. לסכום הוני ישנו אפקט הרגעה. המחשבה כי סכום של כסף שצבר הפורש עומד לזכותו מעניקה לו שקט נפשי ואף חוסכת לעיתים בהוצאות עתידיות. לדוגמה: תאים משפחתיים שצברו הון רב יוציאו פחות על מרכיב הביטוח.
     
  3. גיל פרישה: נכון להגדיר את המונח "פרישה" בכל ניתוק יחסי עובד מעביד וחוסר יכולת של האדם להשתלב שוב במעגל העבודה. גיל הפרישה מהווה סיכון לציבור החוסכים בישראל וזאת בשל המגמה של העלאת גיל הפרישה. זה קורה כאשר המדינה יודעת לחשב שלא תוכל לעמוד בתשלומי הקצבה העתידיים, בגלל שני פרמטרים דומיננטיים: העדר חיסכון והעלאת תוחלת החיים. על מנת לנטרל או למתן את השפעת הסיכון שבהעלאת גיל הפרישה הולך וגובר הצורך במציאת תחליפים לנכסים המשלמים הכנסה- ללא תלות בגיל.  
  1. תוחלת חיים: העלאת תוחלת החיים לא עולה בקנה אחד עם עלייה ביכולת החיסכון. זה  אומר שאנו חיים יותר והסכומים שאותם צברנו אמורים להספיק למשך זמן ארוך יותר. העלייה בתוחלת החיים דומה למטאור שנפל על כדור הארץ ושטרם השכילו להבין כיצד יש להתמודד אתו. העלייה בתוחלת החיים מייקרת גם את פרמיות הביטוח, הסיעוד והבריאות. עלייה זו, יש ביכולתה לפגוע בתשלומי הפנסיה החודשית שלנו. קרנות הפנסיה משלמות ומתעדכנות בהתאם למאזן אקטוארי של הקרן. אי עמידה ביעדים האקטוארים, שתוחלת החיים היא אינדיקטור מהותי בתוכם, יכולה לפגוע בגובה הפנסיה החודשית המשולמת לנו.
  1. סיכון בהשקעת הכספים: אם יש דבר שממנו אני חרד, הוא כל הפרסומים, בשלטי-חוצות ובאתרי האינטרנט, על היכולת ללמד אותנו - הצרכנים - במספר שבועות להיות סוחרים מנוסים. זהו חוסר אחריות משווע. כיצד ניתן לספק הצהרות כאלו, כאשר ברור (כמו בכל תחום בחיים!) שכסף זה מקצוע ולא עניין לקורס היכרות כזה או אחר. שני הצדדים מגלים אי אחריות: זה המפרסם ומבטיח וזה הנרשם והמתפתה להאמין ביכולתו. זהו אחד הסיכונים המהותיים ביותר ("מלכודת הדבש"): חוסר ההכרה וההבנה כי כל אחד זקוק ליד אחראית ומכוונת.
     
  2. האויב השקט: האינפלציה, העלאת תוחלת החיים והפיכת כל החסכונות הפנסיוניים לניהול בידי הציבור הפכה את האינפלציה לאחד האויבים והאתגרים הכי משמעותיים בניהול ההון בעת פרישה. גם השקעה שקלית לא נבונה יכולה להפוך למלכודת אינפלציה ולגרום לשחיקת ערך הכסף של הפורש.
     
  3. שרותי בריאות: עלות שירותי הבריאות הולכת ומתגברת. בסופו של דבר המבוטחים משלמים את מחיר הקדמה. צפוי שהמגמה תימשך בשנים הקרובות, כאשר מחיר העלויות של שרותי הבריאות רק ילך ויעלה.
     
  4. פרישה מוקדמת: רוב הפורשים אינם פורשים בגיל פרישה הרשמי. הסיכון כאן כפול: ככל שאתה מתבגר יותר קשה יותר לחזור למעגל העבודה. החסכונות הפנסיוניים לא יכולים לגשר על תקופת הביניים, היות והתשלום מהם נקבע לגיל פרישה. סיכון זה מהותי יותר ככל שקצב הטכנולוגיה ממשיך להתקדם. שיקולי המעסיקים הם כלכליים וקרים. ניתנת עדיפות להעסקת עובד צעיר יותר בעלות שכר נמוכה מאשר בעל תפקיד וותק שעלותו גבוהה יותר.
     
  5. ריבית: יותר ויותר אנשים פורשים כאשר גובה הקצבאות שחסכו נמוך. לכך נדרשת השלמת הכנסה. גובה הריבית משפיע השפעה ישירה על רמת החיים. בתקופות בהם שיעור הריבית נמוך הוא עשוי "לדחוף" את הגמלאים לפתרונות לא רציונאליים בעלי סיכון גבוה. סיכונים כדוגמת רכישת מניות או אגרות חוב נושאות ריבית או דיבידנד גבוה, מבלי להיות מודע לסיכון הגלום באג"ח או בחברה המנפיקה אותן.
  1. פיזור: פיזור בין אפיקים שונים יפחית את הסיכון בהשקעה. יחד עם זאת חייבים להפנים כי גם בניהול תיק פרישה ישנה ראייה ארוכת טווח. העיסוק אינו צריך להיות יומיומי בהשגת תשואה אלא באסטרטגיה. התאמת תיק ההשקעות בפרישה צריכה לקרות לא בשל לחץ או פחד אלא מתוך הבנת המצב ועיצוב אסטרטגיה מתאימה.
המאמר נכתב ע"י רן חובב מומחה למיסוי ופרישה