תורת החיסכון לפרישה יום שני 07 ינואר 2013

תורת החסכון בפרישהכתיבת מאמר על חיסכון מקננת במוחי כבר זמן רב. לעתים נראה לנו כי מונחים שנראים כל כך פשוטים וברורים אינם זקוקים לעזרה, להסבר או לפרשנות. הרי הם מובנים לכשעצמם... מה יש כבר לכתוב? מה יש כבר לחדש?
בכלל, ישנם מושגים שאנחנו מדחיקים. ברור כי מי שמדבר על חיסכון מתחייב להוציא היום פחות בעבור משהו שאליו הוא מתכוון בעתיד. אך מי רוצה לצרוך היום פחות?

הגדרת "חיסכון": דחיית צריכה לעתיד. במקום להשתמש כיום בכסף הפנוי העומד לרשותנו, הוא נשמר ומתוכנן להוציאו בעתיד למטרות שונות כמו רכישת דירה, רכישת מכונית, טיול, שמחות משפחתיות או כל מטרה אחרת. אחת התיאוריות החשובות בנוגע לחיסכון היא "מחזור החיים" של חיסכון וצריכה. כלכלנים פתחו שלוש תיאוריות עיקריות בהתייחס לצריכה וחיסכון:
  1. השערת מחזור החיים - פרנקו מודיליאני, הקובעת כי החוסכים מחלקים את ההכנסה הצפויה לאורך ימי חייהם באופן שווה על פני שנים. התוצאה תיאורטית היא שיעור חיסכון שלילי לצעירים וזקנים, המלווה בשיעור חיסכון חיובי גבוה בגילאי הביניים. תוצאה זו יכולה לשפוך אור על שיעורי חיסכון שונים במדינות שונות. נציין כי ישנם מחקרים שהצביעו על כך שגיל אינו הגורם היחידי המשפיע על החיסכון.
     
  2. השערת הכנסה פרמננטית - פרידמן, 1957. ההבדל בינו לבין מודיליאני הוא בכך שהפרט מחלק את הכנסתו לשני גורמים עיקריים: קבוע ומזדמן. דווקא הנטייה לצרוך מהגורם המזדמן תהיה נמוכה מאוד, מאחר והפרט מחלק את ההכנסה על פני שנים רבות.
     
  3. הכנסה יחסית - Dusenberry, 1949. ניסיון להסביר את היחס של הוצאות צרכנים, חיסכון והכנסה במונחים של מצבו היחסי של הצרכן במסגרת קבוצת ההכנסה שלו או של הקהילה, ולא על פי ההכנסה המוחלטת. על פי תיאוריה זו, הוצאותיה של משפחה מושפעות לא מגודל הכנסתה המוחלטת אלא מגודלה היחסי של ההכנסה לעומת מיקומה של המשפחה בקהילה. במשפחה שהכנסתה היחסית עולה - התצרוכת ביחס להכנסתה תגדל גם היא. אם ההכנסות של כולם יעלו באותו יחס – שפירושו שדירוג המשפחה בקהילה לא השתנה - גם תצרוכת המשפחה, ביחס להכנסתה לא תשתנה. תיאוריה זו, שפותחה על ידי הכלכלן האמריקני ג'יימס ס. דיוסנברי (Duesenberry), עוזרת גם להסביר את התופעה שאיכרים ואוכלוסיות של ערים קטנות נוטים לחסוך יותר, בכל רמה של הכנסה, מאשר אוכלוסיית ערים גדולות.
המשותף לכל התיאוריות הללו בתורת המיקרו -כלכלה(1) הוא ששתי התיאוריות הראשונות מניחות שכל אחד מנסה למקסם את התועלת האישית שלו על ידי איזון זרם חיים עם דפוס קבוע של רווחה וצריכה. תיאוריית ההכנסה היחסית נבדלת מהן בכך שהיא מניחה כי האנשים עוסקים פחות ברמה המוחלטת של הצריכה מאשר עם הרמה היחסית שלהם.

ידוע כי למדינות שונות שיעורי חיסכון שונים. נמצא כי גיל אינו קריטריון לקביעת קשר לחיסכון.
תיאוריית השערת מחזור החיים עסקה, בין היתר, בבחינת חיסכון לפרישה וההתנהלות של אנשים מבוגרים. הבסיס הוא שההתנהלות בצריכה וההכנסות הם לעיתים קרובות לא שוויוניות בנקודות שונות במעגלי החיים. אנשים צעירים נוטים להיות בעלי נטייה שולית לצורך לחיסכון מעבר להכנסותיהם. הצרכים שמאפיינים אותם בעיקר הינם בתחומי הדיור והחינוך. אלו גורמים לכך שחסכונותיהם נמוכים. ככל שאנו מתבגרים - כבר בגיל העמידה - הנטייה השולית לחסוך הולכת ועולה וחל שיפור משמעותי ביתרת החיסכון. במקביל קיימת נטייה לרדת בגובה התחייבויות. הפרט מבין ומכין את עצמו לקראת פרישה, תוך כדי הבנה כי מהחיסכון שיצטבר יהיה עליו לנהל רמת חיים סבירה.

חיסכון לפרישה אינו עולה בקנה מידה אחת עם השערת מחזור החיים. אחד השיקולים של החוסכים, הגורם לרתיעה, היא חוסר אי וודאות לגבי העתיד: בעיקר לכמה זמן יספיקו החסכונות. איך תשפיע האינפלציה, איזו התנהלות לבחור. ההנחה היא שככל שיש חיסכון קצבתי (פנסיה) גדול יותר, כך קטן הצורך בחיסכון הוני. ישנם כאלה שאף יתנערו מהצורך לחיסכון בכלל. במדינות באירופה שיש להן מדיניות ומערכות פנסיוניות נדיבות, כמו צרפת, גרמניה ואיטליה רואים זאת בברור. החוסכים נסמכים יותר על הקצבאות שיקבלו, צורכים יותר במהלך חייהם ונוטים פחות לחסוך חיסכון הוני. מצבי בריאות שונים גם כן נמצאו כמשפיעים בהקשר ליכולת החיסכון של הפרט. הן אף בעלות פוטנציאל לפגוע בעתודות החיסכון. נתון מהותי הוא שאנשים שפרשו טועים בניהול כספם ולאורך טווח עלולים אף לאבד את החסכונות. כמו כן, העדר היכולת לחסוך בתקופת הפרישה מתשלומי הפנסיה השוטפים לצורך תשלומים עבור ביטוחי בריאות וסיעוד עלול להביא למצבים קשים.

תשלומי הפנסיה הם הדוגמא הטובה ביותר של חיסכון בשלבים במעגל החיים, תחת חקיקה חברתית ופיקוח של החוסכים העלו ציפיות לקבלת זרם תשלומים עתידי של הכנסה. הכנסה שהיא פונקציה של התשלומים השוטפים שהפרישו. הצפייה שהכנסה עתידית זו תהיה קרובה לזו שהרוויחו לפני פרישתם. בפועל, ציבור החוסכים מתייחס לקצבאות הביטוח לאומי כבלתי אמינות והפנסיה אינה מדביקה את עלות יוקר המחיה.

דפוסי התנהגות בפרישה: השערת מחזור החיים קשורה קשר הדוק לתאוריה של בחירה בין עבודה לפנאי, תיאוריה שכבר מתוארת כמיושמת באופן נרחב בספרות הפרישה. בתאוריה של בחירה בין עבודה לפנאי, אנשים מניחים כי ניתן למקסם את התועלת שבהם, תועלת הנגזרת מהצריכה של מוצרים ושירותים - כמו גם מפנאי. עם זאת, הצריכה של מוצרים ושירותים דורשת הכנסה. זאת חייבת להיות מיוצרת על ידי רווח או חיסכון. בפרישה חייבים להשיג איזון זה מחדש. מאז הפרישה מתרחש צמצום משמעותי או היעדר מוחלט של הכנסות משכר. החלטת הפרישה מבוססת על הנקודה שבה צבירת החיסכון של הפרט הגיעה לרמה מספקת כדי לתמוך ברמות הצריכה והפנאי הצפויות.

השלכות על החוסן המשפחתי: כאשר נבקש לבדוק את מצבו הכלכלי של האדם בהווה ובעתיד, יהיו כאלה שיטענו כי הכנסה כספית חודשית היא המדד הטוב ביותר. גישה מקובלת יותר היא להשתמש בשווי נטו של משק הבית כמדד למצבו הכלכלי, השווי הנקי מוגדר כערך הכולל של כל הנכסים: חסכונות, תיקי השקעות, חשבונות חיסכון בניכוי כל החובות, משכנתאות, הלוואות מסחריות וכיו"ב. שווי נטו הוא מדד חשוב מאוד שיעניק שקיפות. שווי נקי ייחשב חיובי אם ההכנסה הייתה יותר מההוצאה באותה נקודת חיים של האדם  הוא מעיד על הצפוי לו בהמשך. מייקל הרד (1990) מספק סקירה כללית על מספר אופנים בהם השתמשו החוקרים ב"שווי נטו" לתיאור מצב כלכלי.

אם השערת מחזור החיים אכן הייתה נכונה היינו יכולים לצפות כי לאנשים מבוגרים (לקראת גיל פרישה) תהיינה אחזקות עושר גבוהות יותר מאשר למשקי בית צעירים. אחד המחקרים בארצות הברית הצביע כי שווי נטו ממוצע של משק בית הינו 173,700$ למשקי בית מתחת לגיל 65 לעומת 314,500$ למשקי בית שבראשם גילאי 65 ומעלה. ישנה הכרה גוברת בעושר הרב יותר של משקי בית מבוגרים, יחסית למשקי הבית הצעירים. הכרה זו הובילה להתעניינות הולכת וגוברת בנכסים ובשימושים הפונקציונליים העתידיים בהם. אחת הדוגמאות היא שמשקי בית של קשישים המאופיינים בפנסיה נמוכה ובהון עצמי גבוה נוטים לאבד את הונם. נטייה זו הולכת וגוברת עם הגיל.

המרת נכסים להכנסה שוטפת: יכולה להיות מאוד מפתה. היא מאפשרת יצירת הכנסה קבועה גמישה היכולה להיות תלויה בצרכים שונים המאפיינים תקופות חיים שונות. מאידך קיימת דילמת העיתוי שכן בסביבת ריבית נמוכה יהיה קשה לקיים זרם הכנסות ראוי. ככל שתוחלת החיים הולכת ועולה פרמטר הריבית הפוך יותר - ויותר משמעותי, שכן ככל שהריבית שנקבל תהיה גבוהה יותר הכסף יספיק לזמן ממושך יותר. זה מה שגורם לעתים למשקי בית מבוגרים יותר להיחשב כעשירים יותר, מתוך ההנחה כי המשק המבוגר יזדקק לחסכונות תקופה קצרה יותר. לכן, על פרק זמן, יוכל להגדיל את תזרימי ההכנסות.  

חיסכון מצטבר ודפוסי צריכה: תיאוריית השערת מחזור החיים גורסת כי הזדקנות האוכלוסייה מובילה לגידול בחיסכון הלאומי. קיומן של מערכות פנסיה ציבוריות ופרטיות מסבך את הרגלי החיסכון. המחקר הראה שככל שקצבת המדינה מביטוח לאומי גבוהה יותר כך האנשים נוטים לחסוך פחות. מאידך, זמינות ויכולת ההקדמה של קצבה מהמדינה דווקא יכולה להיות מעודדת תהליכי פרישה. ליבת המחקר התמקדה בדפוסי התנהגות צריכה וחיסכון. ככל שהאוכלוסייה מתבגרת יותר ישנה הקצאה הולכת וגדלה לבריאות. הכלכלה העולמית חוותה את האינטראקציה של דפוסי צריכה במחזור החיים ושינוי דמוגרפי לפני דור ה"בייבי בום". הביקוש לשירותי דיור וחינוך תפח בשנים 1950 – 1960. עכשיו נצפים שינויים בביקוש המצרפי עקב הזדקנות דור ה"בייבי בום".

לסיכום: בכוחם של כל הפרמטרים שהוזכרו לשנות את דפוסי משק הבית והוצאות הממשלה. הם משפיעים באופן ישיר על הביקוש המצרפי במשק. הזדקנות האוכלוסייה תשנה את דפוסי החיסכון המצטבר הפרטי, החיסכון הפנסיוני והביטוח הלאומי. עבודת המחקר של השערת מחזור החיים מספקת מסגרת רעיונית משולבת לפיתוח של הבטחת הכנסה ומדיניות בריאות עבור אנשים מבוגרים. ממנה אנו למדים בעיקר כי יש לעודד את תרבות החיסכון. זו חייבת להיות מדיניות ממשלתית.
 מקרא:
  1. מיקרו: חוקר את התנהגות של תאים קטנים יחידים משפחות
שלכם,
רן חובב מומחה לפרישה