פרישה: סקירות כלכליות חודשיות
Hovav-letters יוני 2013
יבשות אנושיות זזות
Markets will continue to rise
כלכלה היא אסופה של בני אדם. בכלכלה - השוק, או כפי שמכנים אותו בלגלוג קל "העדר" - הוא תמיד גדול וחזק יותר מכל ניסיון התערבות של בנקים מרכזיים או ממשלות. אף בנק מרכזי, גדול ככל שיהיה, לא מסוגל לקבוע מגמות ולשנות תהליכים בטווחים בינוניים וארוכים. בסופו של יום ה”עדר” צודק.
תוצר לאומי גולמי: מדד המסכם את סך כל המוצרים, כדוגמת סחורות ושירותים, שהמשק מייצר בשנה מסוימת.
הנוסחה לחישוב התל"ג היא: GDP= C+I+G+(Xe-i)
המרכיבים של הנוסחה:
-
C = לקוחות צריכה פרטית. כאן מודדים את רמת הביקושים של הצרכנים במשק.
-
I= השקעות עסקיות ובתשתית, השקעה פיננסית קניית מניות אינה נחשבת
-
G = הוצאות הממשלה. כאן כוללים השקעות עסקיות, תשתית, או כל הוצאה שעשויה לגרום להחזר עתידי, הכשרה מקצועית וכו'
-
(Xe-i)= כולל את היצוא של המדינה בניכוי הייבוא של חומרי הגלם.
ארצות הברית:
דבר לא משתנה. זו אימפריה שנמצאת בעיצומו של תהליך שקיעה כלכלי וחברתי. אימפריות לא יכולות לשרוד לנצח. כאשר מתייחסים לתוצר הלאומי הגולמי בארה"ב מבחינים כי בכל הפרמטרים שהם מרכיבי הנוסחה הנ"ל ישנה סטגנציה והאטה. זאת למעט ההתערבות האגרסיבית של הבנק המרכזי בשווקים, תוך כדי מתן תמריצים. בנטרול השפעות של תכנית זו מדובר בהידרדרות מתמשכת. דו"ח התעסוקה האחרון שפורסם נראה כאילו הוזמן מגבוה: לא טוב מידי על מנת לאותת לשווקים על נסיגה ב"תכניות הרכישה" (QE) ולא גרוע מידי על מנת לבשר על כישלון האסטרטגיה של "תכניות הרכישה". הבעיה העיקרית היא גובה החוב. יחס החוב/תוצר של ארה"ב עלה ל- 101.6 ב-2012 קשה מאוד לרוץ מרתון כאשר גיבנת חוב רובצת על כתפייך. מר ברננקי מתעלם מהעובדה כי הוא לא מסוגל להגדיל את המאזן של הבנק המרכזי ככל שירצה’ מבלי לשלם את המחיר. ברור, כאשר אתה בנק מרכזי ונוקט במדיניות של דיכוי הביקוש (אגרות חוב ע"י רכישה) מחירן ירד, אולם הירידה של האג"ח מביאה אתה עלייה בתשואות. אין ספק שאנחנו נמצאים ב"שוק בועתי" בנגזרת האג"ח.
אפשר ללמוד מהניסיון בשנות ה-50 בצרפת ושנות ה-60 באיטליה: בשלב מסוים השוק לא יקנה את המניפולציה הזו. למשקיעים יש הרבה יותר כסף מאשר לבנק המרכזי והתוצאה תהיה ירידה חדה במחירי אגרות החוב ועלייה בתשואות ובריבית. האמת היא שאין ממש דרך שתאפשר לצאת מתוכניות רכישת אג"ח. לכן דווקא בטווח הנראה לעין, המשך מגמת העלייה בשוק היא סבירה. מניות כמו "אינטל" "מייקרוסופט" וכיו"ב תקבלנה תיעדוף אצל משקיעים. השווקים ימשיכו לנוע קדימה אך יהיו מאוד רגישים.
יפן:
The market will rise: Made in USA
ראש ממשלת יפן הנוכחי, שינזו אַבֶה, יזם שינוי בר משמעות: ביזמתו, הבנק המרכזי של יפן נמצא תחת מכבש לחצים של הממשלה. זאת על מנת לנקוט במערכת תמריצים - כל זה בתקווה לתמרץ את הפעילות העסקית בכלכלה היפנית. אי לכך הבנק המרכזי של יפן החליט כי ירכוש אג"ח ללא הגבלת כמות או זמן ואת כל סוגי אגרות החוב, ללא משמעות למשך הזמן, בדומה למדיניות בארצות הברית.(תהליך זה זכה כבר לשם: Abenomics...) הפרדוקס הוא שהיקף התמריצים דומה לזה שבארצות הברית, אך מישהו "שכח" שיפן היא שליש מארצות הברית. מדובר בלקיחת סיכון לא מחושב. הכלכלה ביפן רק הולכת וצוברת גירעונות, כבר יותר מ-25 שנה, ללא כל תכנית לאומית. לשינויים מבניים נדרשות רפורמות. אחת הבעיות של המשק היפני היא דפלציה: העדר ביקושים. אחת מהמטרות עליה הכריז הבנק המרכזי היא להעלות את יעד האינפלציה ל- 2%: עד כדי כך שהועלה רעיון לבטל את הריבית שהבנק משלם למוסדות הפיננסים. התוצאה של מדיניות זו תהא עליה חסרת תקדים במחרי נכסים ברי-סיכון ובהם שוק המניות היפני. בטווח הקצרים נראה את שוק המניות היפני ממשיך ושובר שיאים. (בשבוע האחרון הוא כבר ירד בתלילות!) בכל תסריט של הרעה יופעלו מיד צעדים מוניטריים נוספים. הבעיה היא שכולם יודעים כיצד להיכנס לתוכנית התמריצים אך איש אינו יודע כיצד לצאת ממנה. מדיניות שבה הבנק המרכזי מחליש בכוונה תחילה את המטבע המקומי וגורם לאספקה בלתי פוסקת של כספים לשווקים היא הרסנית. היא מייצרת בועות פיננסיות, סחרור במחירי הדיור ואינפלציה שתצא משליטה.
אירופה: "זמן פציעות"
אומרים שכדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים. השליטה הגרמנית חזרה לאחרונה למגרש הכדורגל. מן הראוי שיפגינו שליטה כזו גם במשחק הכלכלי. אירופה נמצאת ב"זמן פציעות": לכאורה שקט אך מתחת לפני השטח – רתיחה. החששות מפני קריסה כלכלית או פירוק האיחוד התעמעמו. השווקים נמצאים במגמה ברורה של עלייה, אך החובות של המדינות הולכים וטופחים. לא מבוצע כל מעשה בכיוון של הבטחת החוב לא נעשה. גרמניה חייבת להכיר בעובדה כי היא זקוקה לגוש בדיוק כמו שגוש האירו זקוק לה. עליה לקחת אחריות ולהוביל במגרש הכלכלי. קונסולידציה של החוב היא הכרחית. במסגרתה ניתן יהיה להנפיק אגרות חוב שתהיינה מגובות על ידי כל החברות בגוש האירופי. הכסף שיתקבל ממכירתן יופנה למדינות גרעוניות כמו ספרד, איטליה ויוון. זה יגובה ברפורמות, בתוכנית, ביעדים כלכלים ובמשמעת תקציבית למדינה המקבלת את הסיוע. גיוס הון בדרך הזו יהיה זול יותר מאשר יוון ספרד המנסות לגייס כספים בעצמן. תפקידה של גרמניה והמדינות החזקות יותר בגוש יהיה לתת גיבוי לחוב. אם מהלך כזה לא יתרחש, סופו של הגוש לשנים ארוכות של מיתון ודעיכה עד כדי התפרקות, שתהיה לא רק התפרקות כלכלית אלא גם פוליטית עם הקצנה אתנית.
אפריקה: אנשים זזים... זה המקום אליו יצאו הצעירים
תזוזות דמוגרפיות מתקיימות גם עכשיו: כבר שנים שיש ניסיונות הגירה של אלפים מאפריקה לכיוון אירופה, בחיפוש אחרי תנאי-חיים טובים יותר. במקביל, יש בעולם תנועה אנושית דמוגרפית חסרת תקדים בכיוון ההפוך... הסיבה לכך היא שצעירים רבים - בהם סטודנטים שהשקיעו מאות אלפי דולרים ברכישת מקצוע שאין לו ביקוש בארץ מוצאם - ייקחו מקל ותרמיל וייצאו למקומות שבהם תהיה להם הזדמנות לעבודה והתחלה חדשה. היעדים הם אסיה (מדינות המפרץ!) אך בעיקר אפריקה. אפריקה אינה רק אבנים טובות ויהלומים. יש בה אוצרות טבע כמו זהב נפט ומחצבים. היום אפריקה היא יצרנית הנפט השלישית בעולם. זוהי כלכלה מתפתחת המשנה את פניה מדי יום. עוזר לתהליך גם קיטון הסיכון והתייצבות המשטר הפוליטי בהרבה מהמדינות שם. אפריקה מאכלסת 13% מאוכלוסיית העולם אך צורכת רק 4% מהאנרגיה המסחרית בעולם. משהו גדול קורה שם (והסינים כבר גילו את זה והם משקיעים שם בסכומי עתק בתשתיות). יש בה מקום ויכולת התפתחות לצעירים רבים מכל רחבי העולם.
מתכות יקרות: Rocket to space
מה שקורה כרגע בנגזרת המתכות היקרות הוא שילוב של מניפולציה חסרת תקדים וחלומות באספמיה. ההשקעה במתכות היקרות אינה משלמת ריבית. המשקיעים במתכות היקרות הינם כאלה שרוצים תרחישים אינפלציוניים ודפלציוניים, אולם הבמאים = הבנקים המרכזיים = סדרו תפאורה המציגה שלכאורה אין התפרצות אינפלציונית. זאת בהתאם לשיטתם למדידת אינפלציה. הם גם מסדרים לשווקים נתוני צמיחה מעודדים. אינפלציה או דפלציה: אלו הם שני תרחישים שכלכלת העולם לא תוכל לחמוק מהם. נראה כי תרחיש אינפלציוני הוא המועדף. בזמן האחרון הבנקים המרכזיים מעוותים את הנתונים, כך שיראו בהתאם לציפיות. הם יוצרים אשליה כאילו "הדברים מסתדרים" ועכשיו אפשר לזרוק את ההשקעה במתכות היקרות ולרכוש מניות. במקביל הבנקים המרכזיים של מדינות רבות קונים כמות זמינה של המתכות. להערכתי, הבנקים המרכזיים ימשיכו להדפיס כסף ומחירי המתכות היקרות: הזהב בעיקר הכסף ישברו שיאים. מדובר בהזדמנות חסרת תקדים לרכישה.
ישראל: הטוב עוד לפנינו: The Market is Under-valued
אנחנו בישראל יושבים, מבחינה כלכלית, על האדמה הכי טובה בעולם. רצף האירועים בשלוש שנים האחרונות מביא אותי להערכה כי המשק הישראלי נמצא בפתחה של תקופת "תור זהב". האיומים הביטחוניים קטנו לאין שיעור, החברה הישראלית עוברת תהליך של התפכחות, נמצא כאן ההון האנושי הטוב ביותר בעולם והמון יוזמות עסקיות. ישראל נמצאת בנקודת מפנה.
(כך גם בתחום המנהיגות: איני יודע מתי תהיינה הבחירות הבאות, אך יש לשער כי הקואליציה הנוכחית לא תשלים את ימיה. מי יהיה ראש הממשלה הבא? יש ספק אם יהיה זה בנימין נתניהו. המדיניות הקואליציונית של "פול גז בניוטרל" הסתיימה. העם רוצה תוצאות.)
הבעיה של ישראל תוצב לפניה בפתיחת העשור הבא, כאשר יותר ממיליון איש יגיעו לגיל פרישה ללא הסדרי פנסיה. למרות זאת, השנים הקרובות תהיינה השנים הטובות ביותר למשק הישראלי. שוק המניות המקומי זול ואינו מגלם את ההתפתחויות הכלכליות העתידיות. בכך הוא מגלם הזדמנות למשקיעים.
נגיד הבנק: זה שהולך וזה שיבוא: כתבתי בעבר כי "אנשים אינם משתנים, הם רק משתפרים". בשלהי בועת הנדל"ן בארצות הברית, מר סטנלי פישר התבטא לא אחת כי "שוק הנדל"ן בארצות הברית איתן" ואת היתר כולם יודעים... איזה הישגים כלכליים ניתן ליחס למר פישר? הוא חילק דירות לעשירים ושכח את הזוגות הצעירים. הזוגות הצעירים הפכו למשלמי המשכנתאות (ע"י תשלום שכ"ד) לבעלי הממון שרכשו דירות. סטנלי פישר עוזב בזמן הנכון מבחינתו. הוא משאיר אחריו בועת נדל"ן בישראל. הוא הניח כי את הירידה בדולר יוכל למנוע ע"י רכישה של דולרים זה אולי טוב בתיאוריה, אך בפרקטיקה הוא סיבך את בנק ישראל עם יתרות אדירות של דולרים שרק יהיו שווים פחות. מהיכן הגיע הכסף לרכישת הדולרים? הוא פשוט הנפיק אגרות חוב. מי משלם את החוב ואת המהלכים השגויים ברכישות הדולר? אנחנו, האזרחים. הנגיד הבא חייב להיות אדם בעל השכלה ראויה ויותר מכך: הוא חייב לבוא מעולם הפרקטיקה עם הצלחה עסקית מוכחת. זה אחד התנאים ההכרחיים למי שמקבל את "הדייסה" שבישל פישר כדי שידע איך לטפל בה.
רן חובב מומחה למיסוי ולפרישה
יש לי את המקצוע הטוב ביותר בעולם
רן חובב אינו יועץ השקעות. הוא עוסק בניתוח טכני ובמגמות כלכליות. רן חובב עשוי להיות בעל עניין אישי בנכסים הפיננסים המוזכרים בסקירה זו. אין לראות בנכתב בה הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. הכתוב במאמר הוא בגדר דעתו האישית בלבד של רן חובב. אין להיסמך על הכתוב או להסיק כל מסקנה בגינו. אין להעתיק או לשכתב