פרישה: סקירות כלכליות חודשיות
HOVAV-LETTERS יולי 2013
THE HOLY LAND is THE BEST LAND
שלא יעבדו עליכם...
את הסקירה הכלכלית לחודש יולי 2013 אקדיש לנו ולמדינתנו. בסופה של הסקירה אודות הכלכלה הישראלית אתייחס למתרחש בכלכלה העולמית.
גילוי נאות: אם יש משהו הגורם לי להתעלף זוהי בדיקת דם. יש לי מין חרדה שכזו ששורשיה נעוצים בילדות. בכל פעם שאני ניגש לבדיקה שיש בה החדרת מחט לגופי, אני מעדכן את האחות חנה ואומר: "היי, מה שלומך? זוכרת אותי? זה אני, רן שמפחד מבדיקת הדם..." בכל פעם האחות חנה מחייכת, מציעה כוס מים ומרגיעה. כשהיא מגיעה לקצה המסדרון הכול נגמר - ואז שוב אני ממלמל לעצמי: "ממה, ריבונו של עולם, פחדתי כל כך?"
חרדה פרטית זו שלי דומה למה שקורה היום בארץ, כאשר אזרחי המדינה קמים מדי בוקר לכותרות מפחידות בתקשורת, לשר אוצר מפחיד ומפוחד. מתרחשת נגדנו התקפה תקשורתית חסרת תקדים המתארת את מצבנו העגום. אנא, הקשיבו לי בבקשה היטב, אזרחי ישראל: זקפו קומתכם! נכון, ישנן בעיות, אך יש לכם את הכלכלה בעלת פוטנציאל מהגבוהים בעולם!
ישראל - נס כלכלי:
כשבאו לכאן עולים מכל קצוות העולם, הם הביטו על ה"שכנים": אלו שחופרים במעדר בגינה ומכל בור נובע "הזהב השחור". גם הם חפרו– ומצאו בעיקר קוצים... חוסר משאבי הטבע הביא אותם ואותנו ליצירתיות ולגמישות מחשבתית וביצועית. כך הפך המשאב העיקרי שלנו להיות חומר הגלם האנושי. זה אפשר חדשנות יצירתית, שיעור אבטלה נמוך, תוצר לנפש שחוצה את ה- 30,000$ לאדם, יחס חוב-תוצר נמוך הנמצא במגמת ירידה. השכנים מוכרים נפט אנחנו מוכרים חברות High Tech... הייצוא הישראלי, בדומה לאמבה גמישה, הוא בעל יכולות לקרוא תרחישים ולהתאים ביקוש להיצע ולא ההפך, ייצוא בעל "יכולת חשיבה" ושינוי תוך כדי תנועה.
אנרגיה:
אם יש אלוהים, הוא ידע מתי לסייע לנו בגילוי משאבי טבע, אחרי ש"עברנו טירונות" ולמדנו להסתדר בלעדיהם. הם שחקני החיזוק שהגיעו: אוצרות טבע. בתוך שנים בודדות תהפוך ישראל למעצמת אנרגיה: מתלות לעצמאות. השפעת מקורות האנרגיה על כלכלת ישראל מוערכת בכ- 0.3% מהתוצר וצפויה לגדול עד לכדי 0.8% מהתוצר. תמלוגי הגז שמדינת ישראל צפויה לקבל הם כ-20 מיליארד ₪ לשנה למשך עשרות רבות של שנים. עם הגז מגיע התיאבון... גיאולוגים רבים מעריכים כי ישנם עוד מאגרי גז ונפט שטרם נחשפו. אנרגיה זולה היא משאב כלכלי חשוב. היא משמשת קטליזאטור להקמת תשתיות ומפעלים.
ביד חזקה ובזרוע נטויה:
מי צריך אוגדות של טנקים? לא להאמין: פתאום טבעו במצולות כל האויבים. אין היום אויב צבאי המסוגל לאיים על עצם קיומה של ישראל. סוריה? מי זאת סוריה? מדינה מתפרקת. חמס? ארגון כושל. ממצב שבו היינו מוקפים אויבים עם אוגדות שריונים ומטוסים קיבלנו גבולות עם יתושים. בגבול הדרומי משפחת חמאס. בגבול הצפוני החיזבאללה המותש בקרבות בסוריה שמנהיגו מתחפר במחילת עכבר. זה לא המצב שבו היו אוגדות וצבאות שלמים מתודלקים ומחכים בכוננות.
לעניין איראן: מי שרואה בה איום קיומי אינו אלא מנצל את המצב להפחדה. לא שאני מפחית חלילה מחומרתו של האיום האיראני, אך הוא אינו איום קיומי. (ישנן ספקולציות על אירוע קודם, מלפני שנים רבות: שתי מדינות: מצרים וישראל כיוונו - אחת אל השנייה- עשרות ראשי נפץ גרעיניים. זה נגמר בפירוק הדדי. לכו תשאלו את גולדה... ההנחה היא כי תחושת סכנה קיומית חמורה במלחמת יום הכיפורים הביאה את ישראל לחמש בראשי נפץ גרעיניים את טילי "יריחו" שהיו מוצבים בכוננות תמידית. במקביל שגרה ברית המועצות למצרים ראשי נפץ גרעיניים כדי להרכיב אותם על טילי "סקאד" מאזן האימה הזה לא הגיע לעימות של ממש, כמובן.) כך, כידוע, היה גם בין ארה"ב לברית המועצות.
איראן היא מדינה עם אחוז גבוה של צעירים. יתכן שעוד נראה שם "מהפכת נעורים". במציאות הביטחונית הנוכחית דרושה דיאטה צה"לית חכמה, התאמה למציאות הקיימת תוך שמירה על יתרון יחסי מוחלט. יש לשער כי זה יהיה הרבה יותר זול.
שבו בנים לגבולם:
סגן ראש ממשלת טורקיה מאשים כי היהודים אשמים במהומות שפרצו לאחרונה. הם (היהודים) וגורמים נוספים מחוץ למדינה הם שהציתו את ההמונים. הנוסחה מוכרת: משבר כלכלי=אנטישמיות=הגברת קצב העלייה לארץ. בשנים הקרובות תהנה ישראל מזרם של עולים חדשים. בעבר הם היו עוברים לארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות – ארה"ב, או מחפשים מקלט באירופה הנאורה. לא עוד. שם מוצו כל האפשרויות. אירופה הופכת לבית אבות. שם כבר אין הזדמנויות. המצב הכלכלי הדחוק בעולם יביא לגלי עליה נוספים ומשמעותיים. בתוכם אנשים בעלי רקורד עסקי, בעלי יכולת ניהול וייזום, רופאים, אנשי "היי-טק" ועוד.
שלוש ארבע - ולעבודה:
כוחות חדשים וצעירים יכנסו למעגל העבודה. "שוויון בנטל" אינה סיסמה, אלא מטרה ויעד: מפתח לתיבת אוצר. הדבר דומה לקבוצת כדורגל שמחזיקה קאדר גדול של שחקני ספסל ולא עושה בהם שימוש, אלא רק משיבה אותם על הספסל ומשלמת משכורות. אין ספק שברגע שתשלח אותם למגרש, התוצאות, הניצחונות וגם הנטל שיחלקו ביניהם השחקנים יהיה שונה. בסופו של דבר כולם ירוויחו יותר. מי שפחדו לצאת ולעבוד, מי שרכשו השכלה שאינה ישימה. כל אלה מתעוררים עכשיו ומגלים שאין להם ברירה: שלוש ארבע – ולעבודה!.
כלכלה של ביקושים:
הכלכלן דנט בספרו The Great Boom Ahead טוען שהכוח המניע של הצמיחה הוא גלי צריכה, אותם חילק לארבע גילאים: מגיל 0-25 צורכים על חשבון אחרים. 26-35 הוא גיל היזמות. רוב ההוצאות בגיל זה תהיינה קשורות להכשרה לחיים, לחינוך, לחתונה. 36-46 היא התקופה המאופיינת בהוצאות. זה הגיל בו צורכים את מוצרי הצריכה הגדולים. גיל 47-65 הוא תקופת השנים של החיסכון לגיל פרישה.
בישראל הצריכה הולכת וגדלה. יש קשר ישיר בין מבנה האוכלוסייה להתפתחות הכלכלית. אחד הפרמטרים החשובים, שהוא גם קטליזטור חזק בצמיחת משקים הוא הצעירים, גילאי 20-35. הם אוכלוסיות הנחשבות "קטרי ביקוש". בישראל אחוז הצעירים גבוה יחסית למדינות אחרות. קבוצה זו גם גדלה בהתמדה.
אתגרים:
מערכת החינוך: מערכת החינוך בישראל – היסודית והתיכונית זקוקה לרפורמה כוללת. במהלכה יש לשנות את המצב האבסורדי, שבו תלמיד מסיים לימודיו עם תעודת בגרות שאין בה ממש. התעודה אינה מהווה פרמטר לקבלה לאוניברסיטה, כי הוא יהיה חייב במבחן פסיכומטרי. גם אם כשל בלימודיו, יוכל במהלך שנה אחת של לימודי מכינה, להשיג תעודה שבעטיה, כתלמיד מן המניין, היה נידרש לשש שנות לימוד (ז-י"ב). הרפורמה תהייה ההזדמנות להחזיר את המקצועות לבתי הספר: לתת אפשרות לסיים את ביה"ס התיכון עם תואר ראשון או תעודת מקצוע. מערכת ההשכלה הגבוהה היא דינוזאור אליטיסטי שחייבת אף היא ברפורמה, בהפלת "חומת יריחו" ופתיחתה לכולם.
פוליטיקה ופרקטיקה: ישראל זקוקה וחייבת לפתוח בתהליך מדיני להשגת פתרון בסוגיית הסכסוך היהודי-ערבי. לא כי היא מפחדת, לא כי היא תידרש לוויתורים, אלא מתוך הצורך לשמור על הצביון הישראלי שלה. אחרת, ממש מתחת לאף, תיצמח לה מדינה דו לאומית. מציאות קובעת גבולות! ההתמהמהות הפוליטית הזו לא תוכל להימשך עוד שנים רבות. הלחץ הבינלאומי רק ילך ויגבר. כדי להגיע להסדר נידרש דווקא אדם אחד, מנהיג עם יכולת קיבוע קונצנזוס ממלכתי לאומי. על העם הזה להשלים את היציאה ממצריים ולקבוע את הגבולות שלו בכוחו שלו ומרצונו. כרגע אין אחד שכזה בשורות המנהיגות בישראל. אני מקווה שזה יקרה ואיש כזה יופיע. יהיה הסכם!. בעקבותיו תושגנה הבנות ובמצב שכזה שיעור הצמיחה יהיה גבוה בהרבה מהתחזיות.
פערים חברתיים: יש חשיבות יתרה לכך שהצמיחה הצפויה תגיע לכל שכבות האוכלוסייה. אם לא, המתיחות החברתית צפויה להחמיר. זהו תפקידה של הממשלה, לדעת לבצע ולהשיג את האיזון הנכון, להוביל את כור ההיתוך החברתי הזה. יש להיפטר מהכינוי "עיירות פיתוח" ופשוט לפתח.
גם ילדים מתבגרים: מערכת הפנסיה ומערך החיסכון הפנסיוני בישראל נמצאים במצב אנוש. אם לא ינקטו צעדים לתיקון תיווצר בעיה שעלולה לפרק את המדינה. נדרשת בגרות והבנה כי בשל התארכות תוחלת החיים, המדינה לא יכולה לקבל על עצמה התחייבויות פנסיוניות. אין זה אומר שצריך לזרוק כל אזרח לגורלו. ניתן להתחיל את החיסכון הפנסיוני מהיום שבו נולד ילד, תוך כדי הפניית קצבת הילדים לחיסכון פנסיוני ארוך טווח שייפתח בעבור הילד. כך יהיה ניתן להגיע לכ- 60 שנות חיסכון מול 20 שנה היום. ניתן להקים קרן פנסיה ממלכתית שיכולה להוות זרז לפתרון מצוקת הדיור והאצת הצמיחה במשק.
הבורסה בישראל: חצי חינם... שוק המניות בישראל נמצא בתמחור-חסר גדול. יש כאן את אחת הבורסות הזולות ביותר בעולם. מכפיל הרווח בו נסחרות החברות בישראל הוא מהנמוכים בעולם ואינו מגלם את פוטנציאל הצמיחה העתידי. בעשור הקרוב ייבנו בישראל ערים חדשות. מרביתן תהיינה בצפון ובדרום, דבר המחייב השקעה בתשתיות ובדרכי גישה.
********************************
ארצות הברית:
הרוב מפסיד, המיעוט זוכה:The Market will continue to rise
השווקים בארה"ב מתנהלים במאניה-דפרסיה. נאומו של הנגיד ברננקי הכניס את המשקיעים לחרדות שמא תכניות הרכישה תופסקנה. אך ספק אם זה יתרחש. אחד הפחדים של ברננקי היא דפלציה= (ירידת רמת המחירים וצמצום היצע הכסף).
האינפלציה המדווחת בארצות הברית נעה בסביבת 1%. כזכור, למר ברננקי לא נותר זמן רב וכהונתו תופסק בחודש ינואר 2014. ההערכה היא כי הוא ימשיך בתכניות הרכישה באותו הקצב ואף יותר מכך. זאת כדי להראות, באופן מלאכותי, שיפור בתנאי התעסוקה ועלייה ביעד האינפלציה. ברננקי רוצה ומייחל לאינפלציה. הכול נראה כמבויים: מספקים את כל הנתונים כדי להמשיך עם אותה המדיניות שהיא כמו כימותרפיה כלכלית.
כשברננקי מאשים שמחירי הדיור עולים, ראוי שיתבונן במראה ויבין שהריבית האפסית, שאותה הוא מכתיב, היא זו שמתדלקת עליית מחירים. מעגל זה לא ייפסק: עוד ועוד תכניות רכישה. כפי שכתוב בכל הסקירות האחרונות: נמשיך לראות את השווקים מטפסים. התודה היא לבן ברננקי.
הבנק הפדרלי מציף את השווקים בכסף, אבל הצפת השווקים בכסף לא גורמת לעלייה בפעילות הריאלית הכלכלית של המשק. היא גורמת בעיקר לתנועות פיננסיות. הזרימה הזו מייצרת "בועות" פיננסיות. הדפסת כסף מועילה בעיקר למי שקרובים למקורות והם בעלי פעילות פיננסית.
זוכרים את בועת ה"דוט-קום" בשנת 2000? הבועה הפיננסית הזו יש לה חלק בבועת הנדל"ן: כל מי שפתח בארה"ב "עסק מורשה" בתחום ה"היי-טק" קיבל מיליון דולר אשראי ורץ לרכוש בניין. זה הביא לבועה שהתפוצצה בשנת 2008. כך בועה מתדלקת בועה.
עכשיו זרימת הכסף היא למניות, לאומנות, ליין, לתכשיטים ולנכסי יוקרה. בבתי המכירות הפומביות נרשמים שיאים במכירת חפצי אומנות. מי שקרובים למקורות הזרימה של הכסף (בנקאים, אנשי פיננסים וכו') הם הנהנים העיקריים, אבל זה ממש לא עוזר למעמד הביניים. זה רק מוביל להגדלת הפערים: הרוב מפסיד - המיעוט זוכה.
אירופה: הרעלת קיבה...
פורטוגל ויוון, שוב באותו ריטואל קבוע, מספקות ומציתות מחדש את החששות באירופה. בפורטוגל התפטרו שר האוצר ושר החוץ במחאה על צעדי הצנע. היוונים שוב מסתבכים וחוששים שמא חבילת החילוץ הנוספת שהובטחה להם לא תגיע. דווקא יוון זכתה לסנגורית חזקה בדמותה של הקנצלרית אנג'לה מרקל, ששבחה את הרפורמות שהממשלה העבירה. העיניים נשואות לעבר הבחירות בגרמניה, האמורות להתרחש בעוד כחודשיים. אלו הן בחירות הרות גורל ויכולות להכתיב את מצב הרוח בשווקים. סקרים אחרונים מראים על התאוששות של מפלגתה של אנג'לה מרקל. למשקיעים חשוב מאוד שההנהגה הנוכחית תזכה בבחירות . יש לשער שעד לבחירות בגרמניה אירופה תשתדל בעיקר ל"השתעל בשקט". השווקים באירופה ימשיכו בטריטוריה חיובית.
זרקור: כוחות כלכליים עולים:
השקעות הן - ראשית כל - למידה: מציאה של נכס המתומחר בחסר, התחקות ולמידה של נתונים, קריאת מחקרים ומאמרים. צריך גם מעקב וסבלנות – כפי שאדם מתכנן מסע או טיול. רצוי להקדים וללמוד למבחן לפני שמשקיעים אחרים לומדים. הנה זרקור על מספר ארצות שבהן כלכלה בעלת פוטנציאל אדיר: המשקיעים נוהרים לאסיה. מלזיה היא מדינה בעלת עתודות גדולות, מחצבים עשירים, כמעט ללא חובות, משקיעים מבחוץ מתקבלים בברכה ומטופלים אישית על ידי המנהיגות ללא חסמים ויש בה שפע הזדמנויות (מלזיה היא מדינה מוסלמית אנטי-ישראלית בעלת דעות קיצוניות על הסכסוך באזורנו...)
דרום קוריאה: מרגש לראות מה קורה שם. דברים גדולים מתרחשים בכלכלת רוסיה, אנגולה, טנזניה אתיופיה ומצרים. יש אולי סיכוי לכלכלת מצרים שמצבה כרגע גרוע. יש להעריץ את הצעירים הנוהרים לרחובות מבקשים את השינוי. לכן הכלכלה המצרית נכנסה למעקב, עם כל האמור יהיה עלינו לבדוק ביסודיות לאן פניה של מצריים נעדכן בהמשך.
©רן חובב מומחה למיסוי ולפרישה
יש לי את המקצוע הטוב ביותר בעולם
רן חובב אינו יועץ השקעות. הוא עוסק בניתוח טכני ובמגמות כלכליות. רן חובב עשוי להיות בעל עניין אישי בנכסים הפיננסים המוזכרים בסקירה זו. אין לראות בנכתב כהצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. הכתוב במאמר הוא בגדר דעתו האישית בלבד של רן חובב. אין להיסמך על הכתוב או להסיק כל מסקנה בגינו. אין להעתיק או לשכתב