במקום קיטורים - יוצאים לשטח ועודרים!
לחיי עתיד פנסיוני טוב יותר
בשנים האחרונות מוצאים כולם נושא לענות בו: המשבר הפנסיוני. הנושא הפך ממש ל"שיחת העיר" ורבים מהדנים בו עוסקים בעיקר בניסיון המיותר למצוא את האשמים במצב שנוצר. העיתונות והטלוויזיה - כולם הפכו למבקרי השיטה. הם כבר "מצאו את האשמים" ויוצאים כנגד מקבלי הפנסיה התקציבית, נגד המנהלים, היועצים, הסוכנים. כל אלה מקבלים את מנת ההכפשות השבועית שלהם. כל עורך תכנית בוקר או צהרים בתקשורת מתחרה בחבריו: מי ישיג עוד "רייטינג" ויכה במערכת.
תהליך חיפוש האשמים אינו תורם דבר לשיפור המצב: מה לזה וליציאה מהמשבר הפנסיוני? בדרך הטבע, המותקפים - במקום לשפר את הטעון שיפור - מחזירים מלחמה. במקום לעסוק במהות עוסקים בוויכוחים עקרים. עד מתי?
צריך להבין כי הסיכוי לשינוי חייב לנבוע לא מעימות אלא מחשיבה יצירתית, אפילו אם בתחילה היא תיראה הזויה במקצת. מותר לפעול בדרכים של ניסוי ותהייה. גם מפתחי "פייסבוק" ו"טוויטר" התחילו כך, אך צרפו לחשיבה גם עשייה וביצוע. לפעמים נדרש מנהיג, איש בעל חזון ויכולת ניהול שיידע לנווט את דרכו, החל מהרעיון המקורי הנובט ועד להגשמתו ויישומו במערכות. חייבים לגלות חשיבה יצירתית גם בתחום הפנסיה, להוביל לשינוי וליישם אותו. יש להכיר בעובדה שנוצר מצב בלתי אפשרי: לא שהמדינה אינה רוצה. היא אינה יכולה! זה הזמן לשנות את המציאות.
דוגמאות לחשיבה חדשה ורעננה:
-
העברת זכויות פנסיוניות: במסגרת התוכנית "הכול נשאר במשפחה", פורש שקיבל מענקי פרישה מעל לתקרה הקבועה בחוק פיצויי פיטורים, יוכל -אם ירצה - להעביר חלקים מהסכום החייב לטובת צבירות הפנסיה של ילדיו (או בין בעל לאישה). זו יכולה להיות מהפכה של ממש! הפורש/ת שיעביר זכויות לילדיו יחסוך תשלומי מס בעבורם ויעביר להם סכומי צבירה. כאן כולם מרווחים: מי שהעביר חסך בתשלומי המס ומי שקיבל יגדיל את סכומי הקצבה המגיעים לו.
-
מגדילים: יש לאפשר למי שירצה להגדיל את ההפרשות הפרטיות לקרן הפנסיה בנוסף להפקדות השוטפות שהעובד והמעסיק מפקידים באותה קרן. ישנם רבים שישמחו להפקיד באופן עצמאי בנוסף למתחייב בחוק. יש לאפשר גם הפקדות עצמאיות לקרנות אחרות. זאת כדי להגדיל את שיעור הקצבה הצפויה. כאן כולם מרוויחים: ככל שלחוסכים תהא רמת פנסיה גבוהה יותר, כך המדינה תצטרך לעזור לפחות פורשים.
-
עידוד חיסכון הון: כיום יש למרבית השכירים קרן השתלמות. חייבים לאפשר - למי שירצה - גם להוסיף ולהפקיד בעצמו, באופן עצמאי, לאותה קרן השתלמות אליה הוא ומעסיקו מפרישים בכל חודש, במיוחד בתקופות שבהן הריבית המוצעת על החסכונות נמוכה וקרן ההשתלמות היא אפיק החיסכון ההוני האחרון שנותר לעובדים בישראל. האפשרות להגדלת ההפרשות באופן עצמאי עוד תעצים את ההפקדות של הציבור לחיסכון.
-
חיסכון לפנסיה מהיום הראשון: כאשר שאלו את אלברט איינשטיין מהו הכוח החזק יותר מהאטום ענה מיד:"ריבית דריבית..." נדרשת חקיקה שתאפשר לסבתות וסבים להפקיד כסף לפנסיה בעבור נכדיהם שזה רק נולדו. חסכון ארוך-טווח שכזה יחולל ניסים ונפלאות בסכומים שיצברו לפנסיה. ניתן לתת זרז משמעותי לתהליך. לדוגמה: הפקדה לאחר שנת הלידה הראשונה תוכר כהוצאה מלאה כנגד הכנסות הסבתא והסבא. הפקדה לאחר שנתיים תכיר ב- 70% וכך הלאה.
-
מלוות מדינה: המדינה יכולה ליזום את האפשרות להלוות לה כספים בעבור פרויקטים לאומיים. התגמול לאותה מלווה יהיה בצורה של "מנות פנסיה" בעתיד. האזרח המלווה יוכל להתחיל לקבל קצבה כבר מגיל 50, אם יזדקק לכך. ככל שידחה את קבלת הקצבה כך היא תגדל. המדינה תפטור ממס את הקצבה הצפויה. בגיל 120, לאחר תום חייו של ה"משקיע", יתרת המלווה תועבר למוטבים. הם יוכלו לקבל החלטה אם למשוך את הכספים או להשאירם בתוכנית המלווה למדינה, כך שבעתיד גם הם יוכלו לקבל ממנה קצבה.
-
ביטול גיל פרישה: גיל הפרישה נקבע רק כדי לקבע את היום בו תעמוד זכות העובד לקבלת הקצבאות מהביטוח הלאומי ואת הפנסיה. יש למסד במקומו מונח חדש לחלוטין: "גיל זכאות" ולתת את האפשרות לחסכונות הפנסיוניים לשלם קצבה בהתאם לאקטואריה כבר מגיל 45. כך, אם נקלע החוסך לתקופה שבה - לאחר מיצוי דמי האבטלה - הוא עדיין מחפש עבודה או עסוק בהסבה מקצועית, הוא יוכל לקבל קצבה למחייה. לכשייקלט במקום העבודה החדש יכולה להפסיק את קבלת הקצבה ולהמשך ולהפקיד בתכנית...
-
הכנסה חודשית: אחת הבעיות המרכזיות אתה מתמודדת אוכלוסיית הפורשים היא רצונם בכינון הכנסה חודשית בטוחה. ישנן סיבות רבות לעלייה במחירי הנדל"ן בשנים האחרונות, אך ביניהן הריבית הנמוכה, החשש מניהול כספים והחיפוש אחר פתרונות הכנסה חודשית. כל אלה הביאו גמלאים לרכישת דירות, לצורך קבלת שכ"ד וכך לקבע את ההכנסה החודשית שלהם. במקום זאת ניתן להציע חלופה: אגרות חוב מיועדות, בסכום של עד מיליון שקלים מובטחות תשואה שתינתנה אך ורק לגמלאים למשך כל ימי חייהם. אג"ח אלה תשלמנה את ההכנסה החודשית לה הם זקוקים.לאחר פטירתם, אחרי 120 שנה, המוטבים שלהם יקבלו לידיהם את הסכום הנותר.
-
חינוך: כדי שמרפסות הבניין לא תיפולנה, צריך להתחיל ביסודות חזקים, בברזלים ובבטון - תשתיות שתחזקנה מעמד. הכול מתחיל מלמטה: חינוך, חינוך ושוב חינוך. כפי שהמדינה ביקשה לעודד את אזרחיה למחזר, לחסוך בחשמל, להחליף מקרר ישן ובכך גילתה מעורבות בחינוך הציבור, יש להכניס את מקצוע החיסכון וההתנהלות הכלכלית לבתי הספר התיכוניים. מהלך שכזה יחולל פלאים, הן בכך שהנוער יתחיל להבין עם מה מתמודדים ההורים והן בכך שהם עצמם יבינו עד כמה נושא זה הוא משמעותי ומחייב היערכות של שנים מראש.
-
ביטוח לאומי דיפרנציאלי: לא תהיה ברירה! אמנם אומרים כי "כל ישראל ערבים זה לזה" וברור כי הכתוב כאן לא ימצא חן בעיני רבים, אך בסופו של דבר לא יהיה מנוס מתשלום דיפרנציאלי של דמי הביטוח הלאומי, בכפוף למבחן הכנסה ונכסים.
-
פטור ממס פנסיה: או סובסידיה במס. על מנת לפתור את בעיית אי השוויון של מי שיוצא לפרישה מוקדמת ויש לו עוד שנים ארוכות עד להגעה לגיל פרישה הקבוע בחוק, יש למסות בהיטל מס פנסיה מוקדמת בשיעור שבין 1% ועד 10% - תלוי בגובה הקצבה. מנגד, יש לתת פטור ממס בגין תשלומי הפנסיה החל מגיל הפרישה. זאת עד לגובה של פעם וחצי מהשכר הממוצע במשק. הנחות במס וסובסידיה כזו תעשה צדק, מצד אחד, בכל הדילמה של פרישה מוקדמת. מצד שני היא תתמוך ותעניק הטבות מס למי שהגיעו לגיל פרישה ואינם מסוגלים עוד לעבוד ותביא להגדלת סכום הקצבה על ידי הנחת מס.
-
הסבה מקצועית: אם יש "חוק חינוך חובה", המדינה חייבת להבין כי האחריות שלה לגורל האזרחים לא מסתיימת בשש שנות לימוד. תם העידן של קריירה אחת במהלך החיים. המדינה חייבת לעודד הסבה מקצועית, ע"י עזרה ותמיכה בהפיכה של שכירים לעצמאים. התופעה שבה שכיר בגיל 40 מוצא עצמו ללא יכולת לחזור למעגל העבודה היא הרת גורל לכלכלה ולפני החברה. המדינה חייבת לגלות יותר יוזמה ע"י מתן הדרכה, עזרה וליווי בכל הקשור להסבות מקצועיות.
ויש לי עוד רעיונות... אין ספק, הגיע זמן לצאת לשטח עם מעדר! אולי מעדר אינו מספיק. צריך מחרשה לחריש עמוק!
רן חובב
המקצוע שלי הוא הטוב ביותר בעולם
© רן חובב – מומחה למיסוי ולפרישה
קרדיט תמונות:
http://www.freedigitalphotos.net
africa