טובים השניים מן האחד
חיסכון לפרישה בחזקת שתיים
מכל מלמדיי השכלתי.ערב אחד, כשבקרתי אצל אחד מלקוחותיי, שוחחנו אודות התנ"ך והוא הפתיע אותי בשאלה שהתשובה אליה לא נתנה לי מנוח: הוא שאל: "לפי ספר "בראשית" בתורה, מי הייתה אשתו הראשונה של אדם? "השאלה, הפשוטה לכאורה, הפתיעה אותי. אני עוד זוכר את המורה רות, בכיתה ג' בבית הספר היסודי, שלימדה כיצד נבראה חווה מצלעו של האדם. עוד שנים אחר כך, במהלך ילדותי, העסיק אותי הסיפור: לפעמים ניסיתי לחשוב ולדמיין האם ה"ניתוח" הזה כאב לאדם הראשון?...
תשובתי הייתי לכן נחרצת: "חווה, כמובן!", אך הוא, בחיוך חכם, אמר:"בוא ונפתח את הספר ונלמד, האמנם? "פתחנו וקראנו. והנה הפתעה! בפרק א' של "בראשית" בפסוקים כ"ו – כ"ז כתוב: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם. ויברך אותם אלוהים ויאמר להם אלוהים פרו ורבו..." בפרק ב' של הספר מתחיל סיפור הבריאה מחדש, בסדר אחר לגמרי ושם, בפסוק כ' נאמר: "ויפל יהוה אלוהים תרדמה על האדם ויישן וייקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתינה. ויבן יהוה אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה ויבאנה אל האדם. ויאמר האדם: זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת ייקרא אישה!..."
הוכיתי בתדהמה (באמת!) פעמיים נבראה האישה? מי הייתה זו שהייתה בת זוגו לפני חווה? מה קרה לה, לאן נעלמה, איך זה שהמורה רות לא ספרה לי ולשאר הכיתה את הסיפור המרתק הזה?
לאחר שעזבתי את ביתו של הלקוח, השאלה לא נתן לי מנוח. בעידן הטלפונים החכמים מצאתי עצמי מתחת לביתו בחניה, סורק בעזרת מנוע החיפוש ומנסה לאתר עוד פרטים וחיזוקים. אכן האישה נבראה פעמיים! (הראשונה הייתה – לפי האגדה – לילית). כל חיי חיזקתי את אמונתי שרחלי, אשתי היקרה, נבראה רק בשבילי. (שהרי התחתנתי קודם, פעם אחת בנישואים שלא צלחו) והנה היא, רחלי שלי, החווה שלי, נבראה בעבורי. כמובן שמיד רצתי לספר לאשתי את הסיפור. היא, כמו בכל פעם, אמרה:"רן,הדמיון שלך... כמו של ילד!"
במשך דורות רבים של ציוויליזציה אנושית, מאז ימי הבריאה, היו לזוגות אירועים מכוננים כמו חתונה, קניית דירה, בריתות, שמחות ימים, קודרים וימים מחייכים... הם כולם משימות זוגיות. אז מדוע, כאשר מגיעים לחיסכון הפנסיוני תמיד חוזר המשפט הזה על עצמו:"לי יש... לאשתי / לבעלי יש..." החיסכון אינו משימת יחיד. הוא משימה זוגית. בסדרי העדיפויות של החיים יש למקם אותו בשלישיה הפותחת מבין המשימות החשובות.מאז ימי אדם וחווה, כאשר שניים משלבים ידיים ומבינים את הפוטנציאל העצום הטמון בראיית החיסכון לפרישה כמשימה זוגית, יש בכך יתרון.
הנה רשימה חלקית של יתרונות שכאלה.
-
הון קצבה: כאשר שני בני הזוג חוסכים, מתקיימת חפיפה. שניהם יכולים לחסוך לקצבה, אך כאשר הם מבינים ומחליטים כי לצורך מימוש יעדים עתידיים הם יזדקקו גם לסכומים הוניים, הם יכולים להחליט כי אחד מהם יחסוך סכומים גדולים - ככל שיוכל - לקצבה (רצוי שהאישה, בשל תוחלת החיים הגבוהה משל הגבר, אך לא בהכרח) ובן הזוג השני יתרכז בעיקר בחיסכון להון. שיתוף הפעולה יאפשר לשני בני הזוג לעמוד היטב מול המשימות העתידיות שהציבו לעצמם.
-
סיכונים: "אני סולידי. זאת אשתי... היא זו שתמיד לוקחת סיכונים!" אומר הבעל. מה משיבים לו? אין דבר כזה "שלי" ו"שלה". הסיכון הוא זוגי. כאשר מבינים את הפוטנציאל העצום בניהול הסיכונים המחושבים ביחד,ניתן לעשות קסמים בחיסכון הפנסיוני ולהוליד יש מאין. בעידן הקודם, דור ההורים שבו הם חסכו לפנסיית-זכויות והכל היה ידוע מראש,לא היה כלל מקום לחשוב על לקיחת סיכונים. בעידן הנוכחי, שבו החיסכון הפנסיוני הוא חיסכון של צבירה, המטרה היא להגיע עם כמות גדולה ביותר של כסף לגיל פרישה.
את סכום הפנסיה לו זכאים ניתן לדעת רק בסמוך לפרישה, כאשר היתרה שנצברה תחולק במקדם הנכון לאותה התקופה. כך, אם נצברו לחוסך אחד 1,000,000 ₪ ולחוסך שני 1,500,000 ₪ - כשהמקדם הוא 200, הראשון יקבל פנסיה של 5,000 ₪ והשני 7,500 ₪. זאת עם אותה תקופת קריירה, אך ההבדל ביניהם נעוץ בלקיחת שליטה וניהול הסיכונים לאורך טווח.
כתבתי בעבר כי אנו נמצאים בעידן של צבירת סכומים ולא של זכויות. במצב שבו ביום הפרישה ניתן להפקיד כל סכום רצוי לצורך קצבה. כדי להגיע לפרישה עם סכומים ראויים, חייב להתקיים ה"משולש" הזה: תקופות עבודה רציפות, המשכיות בהפקדות ותשואה בכל האפיקים הפנסיוניים. ניתן לבחור את גובה הסיכון. כאשר שני בני הזוג עושים זאת יחד ומחליטים כי בן זוג אחד ייקח סיכון גבוה יותר מהשני (למשל: את כל היתרות וההפקדות בקופת הגמל של אותו בן הזוג יפקידו למסלול מנייתי, לטווח של שנים) הסכום שיצטבר בחיסכון יהיה גבוה משמעותית, בהשוואה לחסכון שלא היה לוקח את הסיכון.
נכון שדבר אינו מובטח, אך ההיסטוריה מלמדת שהתשואה באפיק מנייתי גבוהה פי שניים מאפיקים כליים - בהם רובנו חוסכים. חישבו כיצד ניהול סיכון נכון יכול לעשות קסמים פיננסיים.
-
קרן השתלמות: הצעתי היא להחליף לפחות אחת מקרנות ההשתלמות של בני הזוג. אחת תישאר בשמה:"קרן השתלמות". האחרת תיקרא "קרן לחיסכון לפרישה". לפחות אחת מהן יש לייעד לצורך חיסכון לפרישה. ככל שאתם צעירים יותר תוכלו לנהל את הסיכון נכון יותר. שימור קרן במשך 30 שנה, בהפקדה של 1,000 ₪ לחודש יעמיד בגיל פרישה סכום הוני של מעל מיליון שקלים = סכום"שובר שוויון"במונחי חיסכון לפרישה. אם תתמידו בניהול סיכון נכון ויעיל תשיגו אף יותר מכך. חשבו איזה משמעות יש לסכום כזה בגיל פרישה.
-
חיסכון: אל "תחסכו לפרישה". פשוט - תחסכו! תם העידן שבו נסמכו רק על החיסכון הפנסיוני ממקום העבודה. בעתיד, הוא יהפוך להיות רק חלק מן התזרים של ההכנסות בפרישה. יתרת התזרים תיבנה מהחיסכון שאותו הצלחתם לחסוך במהלך השנים. כשם שבני זוג חרדים להחזרי המשכנתא שלקחו (מאימת הבנק!...) כך עליהם להיות מודעים, באותה "רמת חרדה", למדיניות חיסכון עקבית ולאורך זמן. נכון שלא תמיד ניתן לחסוך את אותם הסכומים. תמיד יהיו אילוצים. בכל-זאת, יש להתמיד במדיניות החיסכון. לפעמים מעט ולפעמים הרבה. לאורך טווח יצטברו סכומים אלו ויהפכו להיות לעתודות המזומנים שימצאו שם בעבור החוסכים בגיל פרישה. אחת הדרכים הנכונות ביותר לקיים חיסכון זוגי שכזה היא "חיסכון אחד לשני", במסגרת חיסכון פרט בחברת ביטוח. שם ניתן למצוא מגוון רחב מאוד של מסלולי השקעה ופטור ממס, בעת מעבר בין המסלולים השונים. ניתן להתאים את גובה החיסכון ליכולת האישית ואפשר גם להפקיד סכומים חד פעמיים.אכן, גם זאת עצה שיכולה לחולל קסמים. עוד עצה קטנה: לא לייצר"שעטנז של חסכונות": האחד "בעבור הילדים", השני "בעבור בת/בן מצווה" וכיו"ב. יש חיסכון אחד והוא החיסכון המשפחתי.
-
קורס העשרה: כאשר מתכננים חופשה שנתית מקדישים לה תכנון מפורט. בדקדקנות רבה לומדים, שואלים, בודקים ומשווים איך ומה עושים. במקביל, מוצעת משימה זוגית בענייני חיסכון: מוצע ששני בני הזוג יירשמו לקורס חיסכון פנסיוני. אין הכוונה לשינוי קריירה אלא רק להרחבת אופקים. ידע הוא כוח!גליתי מניסיונישבני זוג שעברו קורס שכזה מוכנים טוב יותר לבאות.יש להקפיד ללמוד את הקורס מאנשי מקצוע, כאלה שישקפו בפני הזוג את המציאות כהווייתה - ויש כאלו. לאחר שירכשו את המידע הנכון יידעו בני הזוג מה וכיצד עליהם להתכונן למשימה החשובה בחייהם"החיסכון לפרישה. ניתן גם להצטרף לחוג-בית שבו מספר זוגות נפגשים ללימוד עם מומחה פנסיוני.
-
קלסר פנסיוני: חובה על כל זוג המתכונן לפרישה - כן, גם בעידן המחשבים - שיהיה לו, בהישג היד,תיק מוכן עם כל החומר: קלסר שבו מאורגנים הנכסים הפנסיוניים הזוגיים. (לא בקלסרים נפרדים! אם ישנים ביחד, מדוע להפריד בין הקלסרים?...) בקלסר הזה צריך שיהיו חוצצים מפרידים לכל תחום. בכל חוצץ תחום פיננסי אחר. לדוגמא:"חוצץ קרנות הפנסיה" שבו ישכנו בביטחון ובשלווה הדו"חותהאחרונים מקרן הפנסיה של בני הזוג.השניים יגלו שלקלסר הזה יש תכונות מדהימות,ממש כמו תרופת הרגעה... הוא מפחית חרדה. בכל עת(ויש כאלה...) שתוקפות את בני הזוג מחשבות בנוסח: "מה יהיה?", "מה מצבנו?" התיק המסודר יחכה בנחת על המדף, ביחד עם כוס הקפה ופרוסת העוגה.
-
אחד שכיר ואחד עצמאי: נישואים הם שותפות בכל דבר. במקרים בהם לאחד מבני הזוג פוטנציאל בתחום העצמאי, אל תוותרו. תנו דרור לרצונות וליכולות האינדיווידואליות. זו אולי גם הדרך להעצים את ההכנסות המשותפות. זכרו: בסופו של יום אין הצלחה "שלו" או "שלה": יש הצלחה "שלנו". בעידן צבירת הנכסים אם מצאתם דרך להגשים את החלום ולפתוח בקריירה עצמאית, תמכו אחד בשני ללא חשש. זכרו: המטרות והחלומות הם משותפים.
-
מצבי לחץ: יעוד החיסכון הוא לשמש לפרישה בנקודת זמן.הגעה לנקודה הזו מלמדת כי בני הזוג התגברו על כל הקשיים, נחלו ניצחונות - אך עיקר היו בריאים כדי להגיע אליה. לאחרונה ביקרתי, ביחד עם אחת מלקוחותיי, בבית חולים סיעודי. הבעל הוא זה שמאושפז שם. הוא עדיין לא בן 50! לפתע התייצבתי מול המציאות והבנתי שאין גיל לסיעוד או לצורך שלנו לעזרה. מזלה של האישה שהיה מי שדאג שיהיו ברשות בעלה וברשותה הביטוחים המתאימים. כך,באמצע החיים התרחש לו אירוע לא מתוכנן. מעבר להיבטיםהרגשיים ולתדהמה, במידה ולא היו מצויים ברשותה המשאבים הכלכליים, המשבר היה עלול להיות עמוק עוד יותר. על כן, חובה על שני בני הזוג להתאים את הביטוח למצבי-לחץ. יש לזכור: מבטחים רק מה שאין. הווה אומר שאם יש לאחד מבני הזוג כיסויים ביטוחים ופנסיוניים טובים, אין טעם וצורך "להיסחף" ולרכוש עוד ביטוחים. יש לוודא שהם תקפים וקיימים ומתאימים לצרכים.יש לפרט אותם בקלסר המשפחתי, לציין מה יש ומה נידרש לעשות במקרה בו קרה אירוע של פגיעה בבריאות.
-
כמה זה עולה לנו? כל תכנון טוב להשגת יעד מחייב מיקוד והגדרת מטרה. בני הזוג מודעים ומכירים היטב את רמת החיים שהם מקיימים. הם יכולים לדעת (בערך...) כמה כספים ירצו לקבל ומה יהיה התזרים כאשר ייפרשו. יש לבדוק תחילה את ההוצאות הצפויות: לאיזה סכומים חושבים בני הזוג שיזדקקו במהלך החיים לאחר הפרישה. לאחר מכן יש "לאפס כוונות" ולהתיישר עם כל החסכונות. משם להתחיל להתקדם למטרות. בשפה הצבאית זה נקרא "ליצר מגע". יש להגדיר את התזרים שנרשם כיעדו כמטרה. ובעזרת הכלים – התזרים - לצאת לדרך לכבוש את היעד.
-
מיסוי: נצלו הטבות מס! הטיפול במיצוי הטבות המס חייב להיות אחד הפרמטרים בהם בודקים את מצבו של התיק הפנסיוני. הטבת מס כמוה כתמורה מידית לתשואה. יש לשאוף להשגת מקסימום הטבות מס,בהיבט הפרטני ובהיבט הזוגי. גם אם בני הזוג הפקידוסכומים שמעבר לשווי ההטבה ובן הזוג לא מיצה את שווי ההטבות המגיעות לו, הרי בדו"ח השנתי ניתן תמיד לנצל את ההטבה, ע"י שמעבירים את הסכום העודף ששילם אחד מבני הזוג לניצול ההטבה על ידי בן הזוג השני.
-
נאמן פרישה: הזוג הצטרף קורס לקראת הפרישה, קרא ולמד. טוב מאד - אבל!... בהיותי מטבעי סקרן, קראתי מתכון המלמד כיצד לאפות עוגה. ניסיתי ולא כל כך הצלחתי. מה עשיתי? הלכתי למאפיה הטובה ביותר בראש העין, קניתי עוגה - ולא תאמינו כמה מחמאות קיבלתי. בחישוב שעשיתי זה גם יצא זול יותר... יש הרבה יועצים טובים וצריך רק לאתר אותם. ללא ליווי מקצועי הסיכויים להגיע ליעדים הם קלושים.עתה זה לא העידן של הורינו, של הוודאות המוחלטת. זה עידן חדש שבו נדרשים בקיאות, דריכות ושינויים מתמידים. מצאו את היועצים המקצועיים, בעלי הידע והנאמנות בכל אחד מהתחומים: מיסוי,פנסיה, ניהול סיכונים והשקעות (פיננסים,ריאלי). נאמן הפרישה הוא זה שעל כתפיו רובצת האחריות להוביל את בני הזוג בדרכים העקלקלות אל עבר היעד הנכסף.
בכל מה שאני עושה, אני מאמין בקריאת תגר על הקיים. אני מאמין בחשיבה שונה. הדרך שבה אני קורא תגר היא על ידי חשיבה ומעשה בלתי פוסקים, למציאת פתרונות מעשים ומתאימים – פתרונות שיביאו את קהל לקוחותיי לחירות כלכלית בפרישה.
המקצוע שלי הוא הטוב ביותר בעולם