הבטחתם לעזור - פרישה ותיאום ציפיות

הבטחתם לעזור
פרישה ותיאום ציפיות

הורים הבטחתם לעזור לילדים - רן חובבדעה אישית: בניגוד גמור למחשבה המקובלת, בני הדור הצעיר אינם מפונקים ועצלים. להיפך. יש סיבות רבות שהביאו זוגות צעירים למצב של "נכות פיננסית" ולחוסר יכולת להתקיים ללא עזרת ההורים. הגורמים שהביאו למצב הם העלייה ביוקר המחיה, שחיקת השכר, העדר ביטחון כלכליו חוסר התערבות ממשלתית. בנוסף, המגמה הדומיננטית בימינו היא של צמצום מדינת הרווחה. כל אלה מביאים את בני הדור הצעיר לתלות כלכלית ולצורך בעזרתם של ההורים.

מערכת היחסים בין הורים לילדים היא מהקשרים החזקים ביותר בקרב בני אנוש. ניתן לתאר זאת כסחר חליפין, שיש בו מערכות סוציאליות, אמוציונליות, השקעת זמן, כסף ותמיכה רגשית. בהשאלה צינית מעולם המסחר מזוהה התהליך שרוב ובכיוון אחד: מההורים לילדיהם.
 
בעת פרישה של אדם מעבודתו, אחת הדאגות הראשונות שלו קשורה כמובן בממון. מלבד הלחצים האישיים והזוגיים בתהליך הפרישה, מתווספות לכך לעתים קרובות ציפיות כלכליות של הילדים. הם מחכים ל"רגע המכונן" שבו הוריהם יפתחו את הכיסים. ציפייה זו עלולה ליצור מתחים במשפחה, במיוחד כאשר יש יותר מילד אחד המצפה לסיוע. כולם מצפים...

הפרמטרים הדומיננטיים המשפיעים על אופי העזרה הפיננסית הם: מספר הילדים, רמת ההכנסה, העושר הפיננסי והחינוך. אם יש נטייה לכך, תהליך העזרה והתמיכה אינו מעשה חד פעמי אלא נמשך לאורך זמן. כשדנים בענייני ההון המשפחתי, מרבית ההורים משתמשים במסרים לא ברורים ומעורפלים. זאת מתוך החשש שאם הדור הצעיר ידע שיש – כולם יחמדו אותו. אם ידעו שאין – עלולה להיווצר דאגה לחוסנו של התא המשפחתי. התוצאה בדרך כלל היא שהילדים אינם מגלים אמפתיה או הבנה. הם יוצאים מנקודת הנחה כי להוריהם אין כל בעיה כספית ואם רק ירצו הם יוכלו לתת.
 
  • כסף: אם כסף לא היה קיים, החיים היו מושלמים! הכסף הוא, בנוסף לערכו הכלכלי, גם מכשיר אמוציונאלי-רגשי. תמיד קשורה אליו תחושת הערכה עצמית ומעורבים בו מאבקי כוח ושליטה. אצל הקרובים לפרישה הכסף מעורר גם חרדות: "האם יש לי מספיק ממנו? האם כשאפרוש אוכל לקיים את רמת החיים שאליה הורגלתי? מה יהיה כאשר אקלע למצב סיעודי?" ועוד. הכסף מייצר מתחים, עלבונות וכעס. במשפחות רבות ישנם צאצאים החיים עם התחושה: "למה אני לא קיבלתי כמו שהאחרים קבלו? למה זה מגיע לי?" מצד ההורים מצטברים רגשות אשם, שמא הם מקפחים את הילדים. פעמים רבות קיים העדר הסכמה בין שני בני הזוג על הצורך לעזור, למי לעזור ומה גובה העזרה.

     
  • אם אין אני לי מי לי? כדי שניתן יהיה לתמוך בדור הילדים חייב להתקיים תנאי בסיסי והוא שהיסודות של הדור התומך הם מספיק חזקים. רק כך ניתן להבטיח את קיומו של התא המשפחתי של הפורש וגם לענות לכל – או לחלק – מהצרכים של הילדים. בניית יסוד שכזה לא יכול להתרחש ביום אחד. היא תולדה של תהליך, אליו מתכוון התא המשפחתי לפחות במשך עשרים שנה. כמובן שקשה מאוד לצפות ולהעריך את הצרכים העתידיים, אך ברור שדור ההורים ירצה לתמוך בדור הילדים בעתיד. מדובר בתכנון, באסטרטגיה ובהערכות מראש. רצוי שלא לנסות ולתכנן הערכה עתידית של עזרה לכל ילד וילד, אלא לכוון לסכום חיסכון אחד, שבעתיד יהווה את הקרן לעזרה לילדים.

     
  • טעויות נפוצות, בשל הכמיהה לסייע: לפני הפרישה, חשים רבים מהפורשים לעתיד סימפטום של "ורטיגו פיננסי": אחד התסמינים של "שפעת הפרישה"... הפורשים מחכים לכמויות גדולות של ממון, לכספי הפיצויים ולמענקים,  אך לא יודעים לשמור על היחס בין הסכום לבין הזמן. מרביתם עוד לא קולטים כי אירוע הפרישה, בגיל הפרישה, הוא חד פעמי. הסכומים שמקבלים הם העתודות הכלכליות שלהם לשנים ארוכות. בעקבות תחושת  "הוורטיגו הפיננסי" בפרישה נוטים לעיתים לקבל החלטות לא מושכלות, על בסיס אמוציונאלי, לכיוון תמיכה ועזרה לילדים. במקום ליעד כספים לקצבה הם יחליטו למשוך אותם לטובת עזרה. יהיו אף מי שישברו תכניות חסכון המוגנות ממס או המבטיחות תשואה. זאת כדי להעניק עזרה. בצומת ההחלטות בעת פרישה, בני הזוג חייבים להיות אינטרסנטים לעצמם. לראות אך ורק את עתידם ולעצב את תכנון המס שלהם ואת עתידם הכלכלי כשהם במרכז. עליהם לאמץ "אגואיזם חיובי".

     
  • ההון המשפחתי: גלוי או סמוי?: הכסף הוא נושא אינטימי ודיבור אודותיו מעורר ומציף רגשות. המסר העובר מההורים לילדיהם לגבי הכסף לא תמיד יהיה ברור. הוא נע בין שתי קצוות: האחד הוא הרצון לשדר שיש כסף ללא גבול. מנגד הוא העברת מסר של צמצום וחיסכון. במהלך ילדותם הילדים אינם מבינים את המשמעות של הכסף. מלמדים אותם בבתי הספר לקרוא ולכתוב. איש אינו מלמד אותם מהי הסביבה הפיננסית שבה הם חיים, מה זה בנק, מהי ריבית, מהו חיסכון, מה היא הלוואה, איך רוכשים דירה, מהי צרכנות נבונה. כך הילדים גדלים עם מסרים מעורפלים בתחומי הכלכלה ואין התבגרות פיננסית משפחתית של ממש, ביחד עם הוריהם. במהלך הזמן הציפיות אינן מתמתנות אלא עולות. ב"תחום האפור" הזה קיים קושי אמיתי של התא המשפחתי ליצור שיתוף בנושאים פיננסים. לכן נשארת "תיבת האוצר" המשפחתית ונשמרת כסוד כמוס.

     
  • איך נדע כמה אנחנו יכולים? את התקופה שלפני ואחרי מועד הפרישה ניתן לכנות:
    "תקופת המתח לקראת המזומנים"...  יש כבר מי שיודע ומחכה שההורה יפרוש. כחודש לפני וחודשים אחרי הפרישה מגיעות הבקשות: האחד מבקש לפתוח לעצמו עסק, השני מבקש לשדרג את מקום מגוריו... תהיה זו טעות חמורה להניח כי טובת ההורים אינה עדיפה על טובתם של הילדים ולפעול בהתאם.

    רק לאחר בדיקה מדוקדקת של תזרים המזומנים הנחוץ, רק לאחר שמוודאים ויודעים לנהל את כל הסיכונים, רק אחרי שמשרטטים מפה מפורטת של התזרים השוטף ומקצים סכומים שידרשו להוצאות חד פעמיות (יש לחשב בסך ההון גם סכומים חד-פעמיים שבני הזוג עתידים לקבל, כמו הערכת ירושה – אם צפויה כזו). רק אז, אם ישנן יתרות עודפות ניתן ליעד אותן לעזרה וסיוע לילדים. אלה שיגלו שאין ברשותם יתרות שכאלה יצטרכו לנתב את עזרתם בדרכים אחרות.


     
  • תיאום ציפיות: חייבים לבצע תיחום גבולות. אם המסרים מעורפלים, מדד הפחד, הלחץ והחרדה עולה משני הצדדים. במידה ומבקשים לעזור לילד/ה שהם כבר נשואים, חשוב שתאום הציפיות יתבצע עם שני בני הזוג, כך שאף צד לא ירגיש כי הסתירו ממנו דבר. המסר שיש להעביר הוא: "אין זה משנה היכן אתם, ילדינו,  רוצים לגור. אנחנו יודעים מה אנו מסוגלים לתת". חייבים לוודא כי אין קשר בין רמת החיים המצופה לגודל העזרה הכלכלית. הסכום שיינתן נקבע בהתאם ליכולות ההורים. רצו שתיאום הציפיות ייעשה מוקדם, לפני כל מהלך כלכלי אותו מבצע הזוג הצעיר – גם אם מדובר באכזבה. תיאום הציפיות ושותפות במידע יביא את הדור הצעיר למהלך כלכלי תואם מציאות

     
  • שבעים פנים לעזרה: בכל מתן עזרה כלכלית רצוי שיהיה הסכם. (אפשר בכתב או בע"פ) כדי שיהיה ברור מה מתבצע וכיצד זה עוזר לכלכלת הילדים. במשפחות רבות עזרה בסכומים גדולים תהיה משימה בלתי אפשרית. ישנן דרכים רבות נוספות בהן ניתן לסייע לזוג צעיר. כל פעולה שעושים ההורים המתבטאת בחיסכון של כסף, כמו כמתן עזרה כלכלית כמו גם סיוע ושירותים לא פורמאליים. לדוגמה: שמירה על הנכדים, עזרה במימון חוגים וכיו"ב. במקרים בהם ההורים חסרי מזומנים אך ברשותם נכסים, ניתן לשעבד אותם לצורך לקיחת הלוואות, דבר המאפשר מתן הלוואה לילדים. הורים שיש ברשותם נכסי דלא-ניידי, כמו דירה, יכולים לוותר על הכנסה מדמי שכירות לצורך מגורי הילדים. באופן נדיר וקיצוני ניתן להקדים את קבלת כספי הירושה, תוך כדי קביעה ברורה שהעזרה תנוכה, לאחר 120 שנה, מיתרת הירושה.

     
  • איך מחלקים את הכסף בין הילדים? משפחה היא לא דמוקרטיה. ההורים יכולים לשתף את הילדים במערכת השיקולים שלהם, אך הם חופשיים לבחור את דרך פעולתם באופן עצמאי לחלוטין . תמיד יהיה מישהו שירגיש מקופח...  כמובן שרצוי להתחשב בצרכים האישיים של כל ילד (עד לגבולות היכולת של ההורים). יש לתת סיוע בהגינות ובשקיפות לכל אחד מהצאצאים. יש לנהל מדיניות שבה רכישת מקצוע ו/או לימודים הינה במסגרת התמיכה הכלכלית הבסיסית לכל ילד.  אם אח אחד הצליח להגיע להישגים גדולים יותר מאחיו האחרים (אם מעבודה, אם התחתן עם בן/בת זוג אמיד) אין זה מחייב את ההורים לתת בחייהם תמיכה שווה לכולם. לכל משפחה הסגנון שלה והסיפור שלה.

     
  • עזרה מוכרת במס: דעה רווחת בציבור היא שרק עצמאים רשאים לתבוע הוצאות. לא כך הדבר, זה אפשרי גם לשכירים. במקרים רבים ניתן לתת לכסף שההורים משלמים לטובת ילדיהם "כותרת חכמה". אחת הדרכים להעלות את שכרו של אדם היא על ידי למידה והתעדכנות בקורסים מקצועיים. לדוגמה: אם הבן הוא מהנדס תוכנה וההורה מממן לו קורס השומר על כושרו המקצועי, יוכל הבן, בסוף השנה, להגיש דו"ח החזר מס למס ההכנסה. חלק משווי אחוז המס השולי שהילד משלם על הוצאות הקורס הוא יקבל בחזרה.

     
  • מתנות חייבות במס? תכנון המס בהקשר להורשה או מתן מתנה הוא סבוך ומרתק. כמה דילמות "על קצה המזלג": דירה בירושה או במתנה: לרוב, ככל ששווי הדירה גדול יותר, כך גם גדלה הכדאיות בהורשה. קיימים שיקולים כמו מס רכישה, מס שבח שיש להם השלכות על נותן המתנה. העברת דירה במתנה כופה על המקבל תקופת צינון. במקרים מסוימים היא עשויה להיחשב כניצול הפטור של המעביר. נותן המתנה ירצה, מן הסתם, להגן על כספו במקרה שבו בני הזוג יתגרשו או במקרה של הגנה בפני נושים. בהורשת עסקים דרוש אף מרווח גדול של תכנוני מס מקדימים.

     
  • צוואות וצדק: כאשר עורכים צוואה תהיינה בה החלטות חשובות המשפיעות על עתידם של היורשים. צוואה היא מהמסמכים האינטימיים ביותר שאדם כותב בחייו. קודם לכתיבה עדיפה הידברות עם כל הנוגעים בדבר. אם אחד היורשים קיבל יותר מאחרים ורוצים לעשות צדק, יש לדבר על כך ולידע את כולם מראש. חשוב לגלות אחריות ולהחליט בהיגיון בהורשת הנכסים וההון. בהעדר מקרים קיצוניים (ילדים הזקוקים לתמיכה גדולה בשל מחלות או בעיות תפקוד אחרות) זה גם המקום לעשות צדק וליישר קו. יש לכתוב את הדברים בפשטות ובבהירות.

     
  • סיכום: הפורשים חייבים לבסס את עתידם כדי שיוכלו כלכלית לעזור לילדים. הגיל המבוגר מגדיל את ההוצאות ושוחק את ההכנסות. יש להשתדל להימנע מלהגיע למצב בו הפורש ובת זוגו תלויים בילדים. תסכול הוא חלק מחוויית ההורות ואין סיבה להחריף אותו על ידי מסרים בלתי ברורים. כדאי להימנע מייצור דינמיקה של כעסים. אין תשובה אחת לדילמות הכספיות: למי לתת, כמה לתת. יש להתנהל בהגינות. כל תא משפחתי יבחר את דרך פעולתו, אך חייבים לתכנן תחילה את תקציב ההוצאות השוטף ומימון הוצאות חד פעמיות לפחות ל- 20 שנה מעבר לגיל הפרישה.
 
 
רן חובב – מומחה למיסוי ולפרישה ©
המקצוע שלי הוא הטוב ביותר בעולם. בזכותה של אשתי אני מה שאני.
 
הנתונים הינם למועד כתיבת המאמר. המידע כולל הערכות ואומדנים שמטבע הדברים אפשר ויתבררו כחסרים/בלתי מעודכנים. אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ, המידע המוצג הוא לידיעה בלבד, ולא מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. הכותב לא אחראי לכל נזק, אובדן, הפסד או הוצאה מכל סוג שהוא, לרבות ישיר ו/או עקיף, שייגרמו למי שמסתמך על האמור במסמך זה, כולו או חלקו, ככל שייגרמו, ולא מתחייב כי שימוש במידע הכלול במסמך זה עשוי ליצור רווחים בידיה עושה בו שימוש. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו – עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית.

קרדיט תמונות:

njaj
http://www.freedigitalphotos.net