אפסים וחובות
 
אפסים וחובות
מנהלים כספים ל/בפרישה
 
אפסים וחובותכנער מתבגר היה לי תחביב יוצא דופן: נהגתי להסתובב בין החנויות בעיר והעסקים השונים, בכוונה להבין מהו המודל העסקי שלהם: כיצד הם מרוויחים כסף? כך הייתי מחשב בראשי כמה מכשירים אלקטרוניים צריך יהודה למכור כדי להגיע לרווח, או כמה פיתות צריך יוסף למכור כדי שהדוכן שלו יהיה רווחי. במיוחד היו שני עסקים שמשכו את תשומת ליבי: האחד היה "אלטע-זאכען" שבעליו, מוחמד, הפך לימים לידידי.

לא אשכח את שאמר לי פעם: "מה שאתם זורקים לרחוב - אני בונה ממנו בית"... לימים הבנתי: מה שאנחנו מפנים לרחוב, בחינם - הוא הופך לשקלים. העסק האחר היה דוכן הפלאפל של יצחק יחזקאל העיראקי: "אכול לפי יכולתך". המודל העסקי הזה הטריד את מנוחתי.

לא הצלחתי להבין מה פתאום יחזקאל נותן לאנשים לאכול כמה שהם רוצים ובחינם! האם הוא השתגע? איך הוא מרוויח כסף בצורה זו? השאלה לא נתנה לי מנוח, עד שיום אחד קיבלתי את התשובה: "לא כל מה שהעיניים רואות הן יכולות לבלוע. רק הידיעה שמותר לאכול עד-בלי-די מביאה את הלקוחות לדוכן שלי. ובאמת: כמה כבר הם יכולים לאכול?" יצחק יחזקאל סיפר והודה כי יש כאלה שאכלו, אכלו ואכלו... התנפחו עד שכמעט התפוצצו ולדוכן שלו לא חזרו יותר. לאחר כשנה נסגר הדוכן הפלאפל של יצחק יחזקאל שאותו יותר לא פגשתי. לצערי אני מניח כי היו כמה "חזירים אנושיים" שאכלו וכילו  בחינם את דוכן הפלאפל, עם המודל העסקי הכושל...

כבוד לאפס: קוקה קולה, החברה הענקית לייצור משקאות, יצאה בקמפיין אגרסיבי לשיווק המשקה החדש שלה: "קולה זירו". בסרטוני הפרסומת נראה אדם צעיר, יפה תואר, המתגאה ואומר בקול: "אני אפס!"

השימוש במילה "אפס" הוא המצאה מעולה, הנובעת ממיומנות של אנשי השיווק של קוקה קולה. צפייה בסרטון גורמת גם לך, הצופה הצמא, לשאוף להיות אפס, כמו הדוגמן - וללגום קולה. החיבור בין המשקה ובין דימוי האפס הוא מצוין, אך מה קורה לאדם המשקיע את כספו? האם גם הוא היה מסתפק באפס?

כדי להימנע ממצב שבו כל ההשקעה לטווח ארוך תביא בסך הכל תוצאה של "אפס גדול", מצורפות כמה הגדרות והסברים שהיכרות איתם, לימודם ויישומם יביאו לסוף טוב יותר- ולא לאפס!


 * * * * *
 
ריבית: כסף עולה כסף. הריבית היא "מחיר הכסף". מוזר לחשוב על כך שלכסף שהממשלות מדפיסות אין עלות בחומרי גלם, למעט הנייר - ועדיין יש למוצר הזה מחיר כה גבוה מעלויות הייצור שלו.  

סיכון: פעילות במצב של חוסר וודאות. בתחום של ניהול סיכונים בהשקעות, ככל שהסיכון גבוה יותר יבקשו המשקיעים ריבית גבוהה יותר. הריבית לכשעצמה אינה הפרמטר היחיד המשמש לקביעה באם מדובר בהשקעה מסוכנת או בטוחה. המשקיעים הבינלאומיים בתחום הון-סיכון משקללים מספר נתונים שבהם סיכונים גיאופוליטיים, סיכונים כלכליים נתוני מאקרו ודמוגרפיה.  

חוב: אדם, חברה או מדינה הנמצאים במצב של מחסור במזומנים ילוו כספים. קיים כמובן הבדל גדול בין חוב של אדם, חברה או מדינה:

אדם - הנושים ירדפו אותו לכל מקום בין אם זה בעולם הזה ואף את יורשיו גם כשהוא בעולם הבא... עד לפירעון החוב.
חברה יכולה להודיע לנושים שפשוט נגמר לה הכסף והיא פשטה את הרגל. כלומר בעלי החוב שלה ירשמו את החובות כאבודים.

מדינה? יש מכונות דפוס בבנק המרכזי... היכולות לייצר כסף ללא כל הגבלה. היא לעולם לא תחווה מצב של מחסור במזומנים. היא יכולה להגדיל את כמות הכסף ואת החוב ככל הרצוי לה.

"אופיום פיננסי": מצב (כמו בימים אלה) שבו קיימת ריבית אפסית. אין מחיר לכסף. מחיר הכסף הוא ריבית, כאמור. כשאין מחיר לכסף יש לכך השלכות רוחביות מרחיקות לכת, המחולקות לטווחים שונים. קשה מאוד לחזות מה יתרחש, אך ברור לכל כי המצב אינו בריא: כאשר נכנס לקוח לסופרמרקט, מקבל עגלה והכרוז מכריז: "יש לכם עשר דקות לקחת כל מה שתרצו - ואין לכך כל עלות, הכל בחינם!" הלקוח ירוץ בין המדפים, ימלאו את העגלה עד גדותיה, יריב עם קליינטים אחרים על המוצרים... לבסוף העגלות שמולאו במגדלים, הרים וגבעות של מוצרים תתמוטטנה. מתי? איש אינו באמת יודע.

מדוע יצרו בנקים בעולם סביבת ריבית אפס? מדוע רופא נותן לפציינט מרשם לאנטיביוטיקה? לא תמיד יש לו דיאגנוזה מדויקת למחלה, אך הוא מקווה שזה יעזור. ריבית אפס היא האנטיביוטיקה הפיננסית למחלות כלכליות. זה "האופיום להמונים". היא אמורה להוות תמריץ לכלכלה: "אני, הבנק המרכזי אתן לכם משאבים בחינם (כסף). אתם - האזרחים, החברות והפעילים במשק תגדילו ביקושים".

כסף זול מפחית עלויות מימון ומגדיל את הביקוש לאשראי. הוא תמריץ להגדלת הביקושים במשק. בפועל, הגדלת כמות הכסף מלווה גם בעליה בחוב. במצב הנוכחי, הבנקים המרכזיים בעולם נותרו חסרי אונים והם מתחרים אחד בשני במלחמה עולמית של החלשת המטבעות. הגלובליזציה הפיננסית יצרה מצב שבו, אם משקיעים אינם חשים בטוחים ממצב המאקרו של מדינה ומהמדיניות המוניטארית האגרסיבית שלה, הם ינדדו למדינה אחרת. כתוצאה מכך, הביקוש למטבע של אותה מדינה מחזק אותו ומעיב על הכלכלה המקומית. על כן כל הבנקים המרכזיים יצאו למלחמת חורמה תחת הכותרת: "מי יחליש יותר את המטבע שלו? מי יוריד יותר את הריבית?"

מדינה אוהבת אינפלציה? מי ישלם מאת החוב? הדפסת כסף, הגדלת החוב ויצירת עודפי נזילות: כל אלה יכולים לגרום לגידול ברמת ביקושים במשק. יש הטוענים כי הגדלת החובות היא העברת גיבנת לדורות הבאים ותביא אף ללחצים אינפלציוניים חזקים - תופעה שעלולה להביא את הבנק המרכזי להעלות את מחיר הכסף= ריבית. מקובל כי מדינה המגדילה את הגירעונות שלה ומדפיסה כספים חייבת לעקוב אחר נתיבי נהירת מקורות המזומנים ואחר הנתונים האינפלציוניים. נכון, לא ניתן להדפיס כסף עד בלי די. התיאוריה מלמדת כי בשלב מסוים תתפרץ אינפלציה אדירה, הטענה כי החוב יהפוך לנטל לחובות הבאים אינה נכונה בהכרח. בפועל, אם אכן תתפרץ אינפלציה בשל הדפסת הכספים, אותו הדור שהדפיס הוא הדור שישלם.

חוב וריבית: כלכלנים באוניברסיטאות ומשקיעים שהימרו והשקיעו כנגד חובות המדינה צועקים בכל פורום: "עליה בחוב תגרום לעליה בסיכון ותביא לעליה בריבית!". האמנם? צריך לבחון את התזה הזו, הנלמדת באוניברסיטאות. המציאות מלמדת ההפך! ככל שהחוב הנקוב במטבע המקומי גבוה יותר כך הריבית נמוכה יותר. ברוסיה, היחס של חוב מול תוצר הוא 15.7% והריבית 14%. ביפן החוב מול התוצר הוא 218% והריבית 0.5%. בארצות הברית 71.8% מול ריבית בת 2%. בישראל 67% מול ריבית אפסית. את התיאוריה יש להשאיר באקדמיה ואת הפרקטיקה לשטח. פעמים רבות יש במדע הכלכלה פער עצום בין התיאוריה למעשה.  

כמה זמן ניתן להחזיק ריבית אפס? איש אינו יודע. בתחילה נחשבה ריבית האפס כ"נשק לטווח קצר". כפי שהתמונה הכלכלית מסתמנת כרגע, נראה כי ריבית אפסית עוד עומדת להיות כאן שנים רבות. הכלכלה תידרש להתרגל ולהתאים עצמה למצב. הציפיה כי הררי הכסף יזרמו לשוק הריאלי, לחברות, למגזר עסקי ולעצמאים לא התממשה. לא רואים ביקוש לאשראי עסקי, למרות הריבית הנמוכה. כל עוד אין סימנים להתפרצות אינפלציונית או אי יציבות של המערכות הפיננסיות, ריבית האפס תישאר, אפילו לזמן רב. (ביפן מצב זה נמשך כבר 20 שנה). נכון לעכשיו מצב הכלכלות נותר חלש. פוטנציאל הצמיחה העתידי נראה מצומצם. מצב של ריבית אפסית יכול להימשך לתקופות ארוכות.

למי זה אכפת? עיקר הסובלים מהתופעה הזו במשק המקומי הם הזוגות הצעירים, אלה הרודפים אחר מחירי הדיור ההולכים ונוסקים. המשקיעים המגדירים עצמם כ"סולידיים" מוצאים עצמם חסרי אונים ונמצאים בחרדה ובדאגה מתמשכת. לכל היתר: בנקים מרכזיים, בנקים מסחריים ולחברות ממש לא אכפת. מדובר בניסוי כלכלי גדול שיבטיח ניצחון בכל תרחיש: אם תתפרץ אינפלציה, תמיד תעמוד הטענה "מה היה קורה אם לא היינו מבצעים הפחתות ריבית ומגדילים את כמות המזומנים והנזילות?" אם ה"ניסוי" יצליח - מישהו יקבל עליו פרס נובל בכלכלה.  

איך האפס משפיע:

חיסכון לפנסיה: יותר מטריליון שקלים נמצאים כרגע במערכת החיסכון לפנסיה. הר כסף זה רק הולך וגדל עם השנים. כחלק מהמדיניות והתקנון, חלק מהכספים של הקרנות נשאר במזומן (נכון להיום) ואינו נושא ריבית כלל. בנוסף, קרנות הפנסיה משקיעות בפיקדונות שקליים ובאגרות חוב, שבתקופה כזו מגלמות אף סיכון גדול יותר ממניות. אלה עלולים לגרום, אף ביתר שאת, להפסדי הון עתידיים. בסביבה של ריבית מובטחת, כפי שהיה נהוג בקרנות ובפוליסות הוותיקות, לא היה נידרש כלל להשקיע מאמץ כדי להגיע לתשואה. במעבר של החסכונות הפנסיוניים לתמהיל השקעות, כך שהם תלויים יותר במתרחש בשווקים ("משתתף ברווחים"), במצב שבו הריבית נמוכה או אפסית, קשה יותר להשיג תשואה גבוהה ללא לקיחת סיכונים. ניהול חיסכון פנסיוני יהיה מתכון לתסכול אם אין לוקחים סיכון מחושב והתשואות נמוכות, שהרי כולם יזעקו: "מה יהיה עם מימון תוחלת החיים?" לעומת זאת, אם לוקחים סיכונים - ומתרחשים משברים כלכליים - מיד כולם זועקים שוב... ברמת ריבית אפסית מדובר באחריות כבדה ובמשימה לא פשוטה.
 
משקיעים: במבוא לכלכלה הסטודנטים לומדים את התיאוריה על פי קיינס. הוא זה שטען כי ניתן להתגבר על שפל כלכלי בעזרת מדיניות ממשלתית מוניטארית ופיסקאלית אגרסיבית, כלומר הגדלת התמריצים להשקעה, ע"י הקטנת שיעורי הריבית ואספקת ביקושים ממשלתיים. על פי התיאוריה הזו כל אלה יסייעו להתנעת מנועי הצמיחה במשק ויגדילו את שיעור הצמיחה. בפועל מסתבר כי מדיניות כזו דוחפת את המשקיעים לא לכיוון השקעה במפעלים, תשתיות והשקעות ריאליות, אלא דוחפת אותם ללקיחת סיכונים פיננסים ובכך גוררת את הכלכלה הפיננסית מעלה.
 
פורשים: קיפאון הוא סיכון, אלה שגדלו וחונכו בקונספציה מחשבתית ש"מניות הן נכסי סיכון" ולעומתם "שקלים ואג"ח הם נכסים סולידיים" וכך הגיעו לפרישה ומנהלים כספים, מצויים בקונפליקט אמיתי. הקונפליקט גדול עוד יותר אצל אלה שמרבית חסכונותיהם לפרישה הם כספים שחסכו ולא רכוש אחר. התלות שלהם בריבית היא קריטית לרמת החיים שינהלו. בתקופה שבה הריבית כמעט אפסית  מתגברים החששות והחרדות: אם יבחרו להשקיע במניות לא יעצמו עין ויהיו צמודים בכל יום לתיק השקעות. כל תנודה בשוק תגרום לשינוי מדיניות.  אם יחליטו להשקיע בשקלים לא יזכו לקבל ריבית והכסף יישחק. כאמור, גובה תזרים ההכנסה החודשית תלוי בגובה הריבית / תשואה על הכספים. המפתח להצלחה הוא ניהול סיכון גמיש ומתפתח, בכפוף למצב ולנתונים הכלכליים.
 
דוגמא: בני הזוג בגיל פרישה שתזרים ההכנסות שלהם בנוי מרובד ראשון של תזרים קצבאות ובנוסף השלמה מהון. בשלב ראשון יש לשריין את תזרים ההכנסות מההון לפחות לעשר שנים. נניח שיש בידיהם הון פנוי בסך מיליון וחצי שקלים. מסכום זה תילקח ההשלמה החודשית: סך 5,000 ₪ מדי חודש. ל-10 שנים ידרש סכום של 660,000 ₪ אותם יש לשריין. סכום זה יש להכפיל במקדם ביטחון של 1.2, כלומר 792,000 ₪ שינוהלו תחת מדיניות סיכון שמרנית. יתרת הסכום  שנותר, בסך 708,000 ₪ ינוהל באפיקים מניתים: תעודות סל ומניות של חברות וותיקות ויציבות המחלקות דיבידנד.

פיזור מנייתי אופטימאלי מושג באופן שבו תיק מניות בפרישה הוא מבוסס ונשען על בין 25 ל- 15 אפיקים פיננסים להשקעה. אלה יהיו בעלי פיזור בכלכלות שונות ופיזור בין הענפים מהם תיק ההשקעות בנוי. החלטה להשקיע באפיק הבנקאות לא תחשב כפיזור נכון אם נרכשו מניות בנקים בארצות הברית, אירופה וסין! פיזור אופטימאלי הוא גם בין תחומים שונים.
 
ריבית אפס: "מחשב מסלול מחדש":
 
מניות: מהוות סיכון נזיל. בתיאוריה, ככל שהריבית גבוהה יותר, המשקיעים יתרחקו ממניות. ככל שתהא נמוכה כך יש סיכוי שמחירי המניות יעלו. מדובר בסיכון נזיל: בכל רגע נתון אפשר לקנות או למכור. ריבית נמוכה היא אחת מתוך סיבות רבות שיגרמו לשוק המניות לעלות. היא ללא כל ספק החשובה מהסיבות ומהווה קטליזטור מהותי לעליית שוק המניות.

אג"ח: השפעת הריבית על שוק האג"ח תלויה בסוג האג"ח: צמודות, בעלות ריבית קבועה או ריבית משתנה. קיים יחס הפוך ורגישות גבוהה בין שינוי בשער הריבית לבין מחיר אגרות החוב. על כן הסיכון בעת שינויי ריבית והמחירים הנגזרים ממנה בשוק האג"ח (בתנאים מסוימים) גבוה מזה שבשוק המניות.


הסבר קצר: הרגישות של האג"ח לשינויים בריבית נקבעת בכפוף למח"מ =משך חיים  של האג"ח. נניח כי אגרת חוב צמודה למדד מח"מ 6 שנים. על כל עליה של 1% בריבית, אגרת החוב תרד ב- 6%. בניגוד לכך, אג"ח לא צמודות יושפעו לחיוב מהורדת הריבית. גם כאן ההשפעה תלויה במח"מ של האג"ח. באגרות חוב בריבית משתנה האפשרות להפסדי הון קטנה יותר. במקרה הזה האג"ח מתאים את עצמו לשינויי הריבית במשק.
 
נדל"ן: אם מניות נתפסות כנכסי סיכון, נדל"ן ניתפס כהשקעה סולידית. ריבית נמוכה היא תמריץ ללקיחת מינוף לצורך השקעה בנכסי נדל"ן. כך, כאשר הריבית היא 1% ותשואת נכס הנדל"ן היא 4% יוצא כי מימון הריבית ממומן ע"י התשואה ונותר עודף. בדרך-כלל מינוף בנדל"ן נלקח לצורך רכישה והשקעה בנכס, כך ששכר הדירה מכסה את המימון ועוד נותר עודף בידי המשקיע. יתר על כן, המשך ההפחתות בשער הריבית יקטין את גובה ההחזר החודשי של הלוואות שנלקחו במסלול ריבית+ "פריים". ריבית נמוכה היא זרז לביקוש ברכישת נכסי נדל"ן. הביקוש לבדו אינו מרמז על עלייה במחיר, אך כאשר הריבית היא נמוכה והביקוש עולה על ההיצע נוצרת עליית מחירים.

כאן טמון גם ההבדל בין בנק מרכזי והמדינה: הבנק הוא האחראי לצד המוניטארי, להמרצת המשק ולדאגה לעמידה ביעדי האינפלציה. המדינה היא האחראית על הצד הפיסקאלי והגדלת ההיצע. כאשר רק צד אחד ממלא את תפקידו כיאות נוצר מצב שבו כולם זועקים: "היזהרו, בועה!"
 
אלטרנטיבי: נהרות של מזומנים... בריבית אפסית, כאשר הנטייה לחסוך קטנה, הכסף יכול לזרום לאפיקים רבים, כמו חפצי אומנות ופריטי אספנות: כל מה שהמשקיעים מעריכים כי יכול לשמר להם ערך. הסינדרום הזה של ריבית אפסית מייצר שכרון-חושים ומשמש כ"אופיום פיננסי" להמונים. כמו בכל מצב, יש מקום לעשיית רווח פיננסי ריאלי, תוך לקיחת סיכונים מחושבים.
 
לסיכום: "אפס ריבית" - כך מסתבר - הוא כאב ראש כלכלי לא קטן!
במאמץ המתמשך לשמור על הנכסים הפיננסיים ואף להגדילם, בתקופה של ריבית נמוכה או אפסית, יש לבחור לפעול בתפריט דינאמי ומשתנה. הנתונים אינם קבועים וגמישות היא מילת מפתח. מסתבר כי השורדים, המצליחים והחזקים הם דווקא הגמישים.
 
 
רן חובב – מומחה למיסוי ולפרישה ©
המקצוע שלי הוא הטוב ביותר בעולם.
בזכותה של אשתי אני מה שאני.
 

הנתונים הינם למועד כתיבת המאמר. המידע כולל הערכות ואומדנים שמטבע הדברים אפשר ויתבררו כחסרים/בלתי מעודכנים. אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. וכן אין לראות בו כהמלצה לקנות ו/או למכור את ני"ע המוזכרים בו ו/או ני"ע אחרים. המידע המוצג הוא לידיעה בלבד. ולא מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. הכותב לא אחראי לכל נזק. אובדן. הפסד או הוצאה מכל סוג שהוא. לרבות ישיר ו/או עקיף. שייגרמו למי שמסתמך על האמור במסמך זה. כולו או חלקו. ככל שייגרמו. ולאמת חייב כי שימוש במידע הכלול במסמך זה עשוי ליצור רווחים בידי העושה בו שימוש. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו – עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית.

קרדיט תמונה:

Stuart Miles