המטרה: פרישה בכבוד
תיאוריית הגיל והחיסכון
שאלה: כמה שנים צריך לחסוך, כדי להגיע לסכומים שיאפשרו לקיים את החיים עליהם חלמתם בעת פרישה?
תשובה: תלוי מי אתם - ומתי אתם מתחילים לחסוך!
הזמן הוא המימד הקריטי!
מטרה: בתחילת הקריירה שלי ומסע חיי, חשבתי שטוב יהיה לאמץ כמה משפטים שילוו אותי בדרכי, כמין "תורת חיים". היו כמה כאלה, כמו ש"אמונה היא הדלק ואילו המעשה הוא המניע והיוצר". עוד משפט אופייני ששמעתי פעמים רבות היה: "כולם יכולים, כולם מסוגלים".
בעבור השנים הפנמתי, הבנתי ולמדתי כי הדברים מורכבים יותר: כולם יכולים, אך קיים שוני בנקודת הפתיחה של כל אחד. "נקודת הפתיחה" אינה רק מוחשית, כלומר של מצב סוציואקונומי / פיזי, אלא גם נקודה רגשית / אמוציונאלית. גליתי כי כל אדם מתחיל מנקודה שונה. פעולה שאדם נדרש לעשות בגיל 30 אינה הפעולה שאליה הוא מחויב בגיל 40 או 50. יש להוסיף לכך, כמו תמיד כשמדובר בבני-אדם, את המטענים הרגשיים השונים.
זה שנים שאני מתחקה אחר הסוד של הניהול האופטימאלי של כספים ובהתנהגות בני האדם בתחום החיסכון. תיאוריית "גלי הכסף" שאותה אני מפתח לאחרונה, עוסקת בהתחקות אחר ניהול כספים ב"גלים פיננסיים" מטרת התיאורייה שלי היא לאתר את מגמות השווקים ולבצע ניתוח בסיסי-מקצועי של חברות. בעזרת כלי זה ניתן יהיה להפיק רווח כספי ממגמות בשוק, מהשקעה בחברות שהשווי ההוגן שלהן גבוה משוי השוק. בנוסף לתיאוריית "גלי הכסף" אני עוסק בתיאורייה נוספת של התאמת תחילת גיל החיסכון לפרישה. תיאוריה זו יוצאת מנקודת הנחה כי רוב בני האדם מעוניינים לחיות בעת פרישתם את צורת החיים אודותיה חלמו במהלך חייהם. החלום משותף לרבים, אך נקודת המוצא שלהם שונה ומושפעת מהמטענים האישיים ומהחששות.
למרות זאת, אם בכל שלב יעשה אדם את הנדרש ממנו בתחום החיסכון, יש סיכוי גבוה לכך שרוב החוסכים ייפגשו לבסוף באותה נקודה: גיל הפרישה - ויוכלו להגשים את ציפיותיהם ושאיפותיהם לתקופה זו. אם אדם מעוניין להשיג משהו שאינו ברשותו, הוא צריך ליזום ולבצע פעולה שלא ביצע לפני-כן מעולם. נחוצה לכך אמונה ביכולת. עצם העשייה מקרבת את הסיכוי לשנות את המציאות. לעתים קרובות ההצלחה טמונה באמונה – ובלימוד ובהתמדה הבלתי פוסקים בהמשך הדרך.
בכל זאת, כמה צריך לחסוך בכל חודש? אין לכך תשובה אחידה. הכול אישי, משתנה ותלוי בהרבה מאד פרמטרים ומשתנים ולא קבועים. אלה משתנים מחוסך לחוסך, בהתאם לגילו ולתקופת החיסכון שלו.
המצב הנוכחי: כאומדן לחישוב ניתן להעריך יחס "מקדם המרה" של 200 (הסכום שבו מחלקים את סך החיסכון במקדם) על כל 200,000 ₪ שנחסכו יקבל הפורש בכל חודש 1,000 ₪ פנסיה. כדי לקבל 5,000 לחודש עליו לצבור לפחות 1,000,000 ₪ בקרן הפנסיה שלו.
המלצה כללית: מתאימה לשכירים/עצמאים כאחד: החל מגיל 30 יש לנסות להתחייב לחיסכון של לפחות 1,000 ₪ לחודש. יש לעשות זאת בכל תכנית. מועדף לחסוך במבנה שאינו מגביל לקצבה, כדוגמת תכניות פיננסיות, פרט בחברות הביטוח, קופת גמל להשקעה, הוראת קבע לרכישת ני"ע, או קרנות נאמנות. 1,000 ₪ לחודש, החל מגיל 30! סכום זה "מחולל ניסים". בהנחה כי הריבית הממוצעת ל- 37 שנים היא 4%, הסכום יביא לחיסכון הוני של 1,000,000 ₪ !!!
מהות חיסכון לפנסיה: כל מה שיהיה מסוגל לייצר בעתיד תזרים מזומנים.
הנה כך בונים פנסיה: תיאוריית גיל החיסכון: בכל מקרה - ולא משנה באיזה גיל מתחילים לחסוך – קדימה! נחוצה "הסתערות" מלאת תשוקה ודבקות במטרה.
- בין גיל 28 -41 ועד גיל 67: בחסכון המתחיל בנקודת פתיחה זו הכל אפשרי. התמדה ושמירה יביאו לסיכוי גבוה מאוד לפרוש בכבוד.
שכיר: חוק פנסיה חובה פטר את העובדים מניהול משא ומתן בכל הקשור לחיסכון הפנסיוני. בכל זאת חשובה הקפדה על כך שהמעסיק מפקיד לפחות את המינימום הדרוש ובכפוף לחוק הפנסיה. (בשנת 2016 אחוזי ההפקדה לפנסיית חובה הם 17.5% בחלוקה הבאה: 5.5% העובד, 6% המעסיק ו- 6% לפיצויים).
"שכר מבוטח ברוטו" (לפני מיסים) משמעו השכר אותו מקבל העובד השכיר במסגרת הסכם ההעסקה, לפני מיסים. השכר ברוטו אינו מלמד בהכרח שכל השכר נחסך וממנו מופרש הסכום לקרן הפנסיה. רצוי לשאוף לבטח את כל השכר בקרן פנסיה (כאשר תקרת ההפקדה החודשית בקרן פנסיה חדשה מקיפה, שווה ל- 20.5% מפעמיים השכר הממוצע במשק).
ניתן לקבל אומדן לגבי שיעור הפנסיה הצפויה: בדו"חות השנתיים המתפרסמים, קרן הפנסיה מצרפת תחשיב. זה מבוסס על הנחת העבודה כי החוסך ימשיך להפקיד את אותם הסכומים עד לגיל פרישה שלו. (יש לחפש את המילים: "אומדן/חישוב/קצבה צפויה פנסיית זקנה").
אם השכיר ימשיך לחסוך לאורך כל תקופת ההעסקה שלו. אם יקפיד לשמור את רצף ההפקדות גם בתקופות של מעבר קריירה. אם ימשיך להפקיד באותה הקרן, גם כשהוא עובר בין מעסיקים שונים לאורך הקריירה שלו – הוא נמצא כבר בכיוון הנכון.
קרן השתלמות: מדובר בשכירים שהמעסיק מפקיד בשבילם לקרן השתלמות. יש לנסות לקבל החלטה דרמטית לגבי העתיד, שבו קרן ההשתלמות תהפוך לחיסכון ארוך טווח - רצוי להמשיך בכך עד לגיל פרישה. יתר על כן: הכספים בקרנות ההשתלמות נחסכים לטווחי השקעה וחיסכון ארוכים. הם נחשפים במהלך הזמן לשיעור אחוז גבוה יותר של מניות בתיק. לכן, לאורך טווח של שנים, מתאפשר לצבור תשואות גבוהות יותר.
לזוגות נשואים ששניהם שכירים יהיה קל יותר לקבל החלטה כזו, כאשר אחת הקרנות, של בן/ת הזוג מיועדת לגיל פרישה. קיימת נטייה להשתמש בקרנות ההשתלמות למטרות מזדמנות ולא להתמיד ולשמור אותן, כי "המצב קשה" ו"ישנם צרכים". נכון - אבל לקושי מתרגלים ואילו ההרגל לחסוך הופך לנורמה.
עצמאי: בתחילת דרכו של עצמאי, פרישה היא הדבר הכי רחוק, שאינו נראה כלל באופק התעסוקתי. אחת העובדות "המשכרות" את העצמאים היא כי אין לדעת מתי יפרשו. לכן, מדוע שעצמאי יתכנן פרישה? עם חלוף הזמן, העצמאים מגלים שיש להם פערים בחיסכון הפנסיוני שהרבה יותר קשה להם לסגרם, להבדיל מעמיתיהם השכירים מאחר. הפער נוסע מכך שהם מפרישים את כל הסכום בכוחות עצמם. אחת מ"מצוות העשה" של עצמאי - בייחוד אם הוא בטווח הגילאים שבין 28 ו-41, היא לחסוך: לקבוע לעצמו יעד מינימאלי (לדוגמה, 1,000 ₪ לחודש) המופנים לחיסכון.
קרן השתלמות: שוב, חלק מ"מצוות העשה" של כל עצמאי בישראל. במיוחד כשקרן ההשתלמות מעניקה ניכוי מההכנסה החייבת במס. כל עצמאי בישראל רשאי לפתוח לעצמו קרן השתלמות (מעמד עצמאי) שבה יפקיד 7% מהכנסתו החייבת ועד לתקרה (בשנת 2016) של 261,000 ₪. עצמאי יכול להפקיד אף מעל לתקרה זו. כל עוד לא נמשכו הכספים, הם לא ימוסו במס רווח הון של ההפקדות מעל לתקרה. עצמאי השואף להפוך "לעצמאי" גם בעת פרישה, יקפיד על הפקדה חודשית לקרן השתלמות. זו תסלול לו את הדרך לעצמאות כלכלית בעתיד.
- בין גיל 41 ו-51 עד לגיל 67: חושבים אחרת: באופן יצירתי וגמיש - כי צליל "פעמוני הפרישה" כבר מגיע לאזנים...
שכיר: "שעון החיסכון" מתקתק כבר בקול רם. צבירה בחיסכון פנסיוני לשכירים הנמצאים גם בטווח הגילאים 41-51 תוכל להביא אותם - בתנאי שיתמידו בכך עד לגיל הפרישה - לפנסיה בסיסית. בהנחה של שכר ברוטו בן 10,000 ₪, שכיר בגיל זה, המבוטח בקרן פנסיה עד לגיל פרישה, יצבור פנסיה (ברוטו) של כ- 5,000 ₪. היתרון הגדול ביותר לשכירים הינו שהמעסיק הוא הנושא ברוב הסכום החודשי, המופרש לקרן הפנסיה. כך שאם העובד התחיל לחסוך רק בטווח הגיל הזה, עליו לקדש את שימור ההפקדות עד לגיל פרישה. בנוסף, מומלץ לשלב חיסכון ממסדי מהעבודה כשכיר עם חיסכון עצמאי נוסף. חיסכון של 1,000 ₪ לחודש, בריבית 4% למשך 26 שנה, יעניק בגיל פרישה סכום הוני נוסף של כ- 550,000 ₪ .
קרן השתלמות: כחלק מתנאי העסקתם זוכים שכירים רבים לחיסכון בקרן השתלמות. בדומה לקרן הפנסיה, מרבית ההפרשה לקרן השתלמות (7.5% מהשכר המבוטח) מופרש על ידי המעסיק ורק 2.5% על ידי העובד השכיר. החלטה שלא לפרוע את קרן ההשתלמות ולשמר אותה לגיל פרישה (לדוגמה הפקדה חודשית של 1,000 ₪ במשך 16 שנה, בריבית שנתית ממוצעת של 4%, תהייה שוות ערך לחיסכון הוני בפרישה של כ- 275,000 ₪.
נכס מסחרי: חיסכון מגיל 41 והלאה הוא מבצע מאתגר ומחייב את החוסכים לחשיבה יצירתית, גמישות ולקיחת סיכונים מחושבים. אחת הדרכים לסלילת נתיב של שינוי מהותי - כשמתחילים לחסוך לפנסיה רק בגיל מתקדם, היא רכישת נדל"ן מסחרי.
החסרונות במהלך זה, נכון להיום:
- לא ניתן לקבל משכנתא על נכס שהוא מסחרי.
- רכישה של נכס מסחרי מחייבת את הרוכש בהתעסקות מול רשויות המס. שיעור מס השולי מתחיל מ-30%.
החסרונות הופכים ליתרונות גדולים בחלוף השנים. היתרון הגדול של רכישה שכזו הוא שדווקא בגלל שלא ניתן לקבל משכנתא על נכסים מסחריים, ניתן ללמוד שאין מינוף ישיר על נכסים מסחריים ושמחיריהם נקבעים בהתאם לביקוש והיצע ולכן הם יציבים יותר. יתרה מכך: ניתן לגייס אשראי דרך בנקים בהלוואות, המכונות "הלוואה לכל מטרה" ולהשתמש בכסף לרכישה.
להתעסקות עם הרשויות ישנם גם יתרונות: ניתן לתבוע כהוצאה את כל מה שקשור לנכס המסחרי, בזמנים בהם הנכס אינו מושכר. תשלומים שוטפים - ובכללם ארנונה - מוכרים כהוצאה שוטפת ומהווים כמגן מס, לזמן שבו תופק הכנסה חייבת מהנכס.
הנקודה המכוננת קשורה להבנה: החוסך מבין שעשה מעשה שישנה את עתידו ואת עתיד משפחתו. ממועד רכישת הנכס ועד לגיל פרישתו מתווסף לו תזרים מהשכרת הנכס. אם יתאפשר, מומלץ לחסוך את התזרים הזה בחיסכון הוני לגיל פרישה. מגיל הפרישה והלאה, תזרים מהשכרת הנכס המסחרי הופך לחלק מתזרים ההכנסה בפרישה. שיעור המס עליו כפוף להכנסות מפנסיה ולפטורים המגיעים בגיל פרישה ובהתאם לנקודות הזיכוי השונות. כך, אם העובד החל לחסוך מאוחר יותר, סביר להניח כי שיעור הפנסיה לא יהיה גבוה - אם בכלל. תזרים ההכנסות צפוי להגיע בחלקו מהפנסיה והשאר משכר דירה מסחרי, מהביטוח הלאומי ומהסכום שנצבר מחיסכון התזרים החודשי עד לגיל 67. כדאי אף לזכור כי הנכס הינו תמיד בר-מימוש.
עצמאי: אם הצליח עצמאי להגיע לגיל 41 ואין לו כל חיסכון לפרישה או חיסכון מהותי אחר, בהחלט יש מצב בו יהיה מחויב להידרש להרהור נוסף. הרבה זמן כבר לא נותר ולכן נושא החיסכון חייב לקבל קדימות בסדר העדיפויות. זו משימה חשובה: ממש מצילת חיים! אלמנט הזמן כבר אינו עומד לצד החוסך העצמאי אלא כנגדו נחושה יצירתיות רבה ומחשבה גמישה, כדי להגיע לחיסכון שיאפשר שמירת רמת חיים כלכלית סבירה בעת פרישה.
בנקודה הזו צריך לבצע "היפוך מחשבתי": נניח כי גיל החוסך הוא 41 והסכום אותו הוא מבקש לחסוך לקראת גיל פרישה הוא 1,500,000 ₪. בהנחה כי הריבית היא כ- 4% לשנה, יהיה עליו להפקיד בכל חודש לפחות 2,650 שקלים. אם המטרה שלו תגדל ל- 2,000,000 ₪ עליו לחסוך בכל חודש, בריבית של לפחות 4%, כ- 3,530 ₪ לחודש. חייבים להגדיר מטרה שתהיה ברורה: מהו סכום היעד! ועכשיו - לצאת לדרך.
קרן השתלמות: עצמאים זכאים להפרשה חודשית בקרן השתלמות. אם עצמאי הגיע למצב שבו, בגיל 41 ואילך, אין לו חיסכון פנסיוני, הוא צריך לקבל על עצמו התחייבות ולחסוך גם בקרן השתלמות, אותה יש לייעד לגיל פרישה. ניתן לחלק את הסכום הכללי המיועד (המחושב לעיל), שהוא 3,530 ש"ח ולחלקו בין קרן ההשתלמות שבה ניתן לבצע הפקדה עד לתקרה של 1,560 ₪ לחודש (במונחי 2016). את היתרה 2,650-1560=1,090 ₪ לחודש, להכניס לכל חיסכון פיננסי אחר.
נכס מסחרי: רוב העצמאים טרודים בעסקיהם, מול השלטונות ובעמידה ביעדיהם העסקיים. הם לא מודעים לפוטנציאל הטמון ברכישת נכס מסחרי, לצורך הבטחת הכנסה בגיל פרישה. לעתים קרובות העצמאים דוחים את ההתעסקות בנכסים מסחריים משיקולי מיסים. כזכור, שיעור המס שיש לשלם על הכנסה מנכס מסחרי, בכפוף לשיעור המס השולי הוא לפחות 30% (לפני זיכוי בנקודות זיכוי והכרה בהוצאות מוכרות).
להלן דוגמה אמיתית המתארת את היתרונות של נכס מסחרי:
לפני כחצי שנה התקשר אלי גבר נמרץ, בן 46 וסיפר בחשש רב כי אין לו חיסכון לפנסיה. לאחר ניתוח הצרכים הכלכליים שלו ומיפוי האפשרויות השונות, החלטנו יחד שמתאימה לו רכישת נכס מסחרי. לאחר חיפוש אינטנסיבי נרכש נכס שכזה, בסכום של 1,150,000 ₪. הנכס מניב 7,500 ₪ לחודש.
- בהנחה כי המס שישלם על הכנסה זו יהיה המקסימום, יראה חישוב תזרימי פשוט (מגיל 46 ועד לגיל 67, שהן 21 שנות עבודה, או 252 חודשים):
- שכר דירה חודשי אחרי מס מקסימלי, של 48%: 3,822 ₪ .
- מספר החודשים של קבלת שכ"ד מהנכס: 252
- ריבית ממוצעת ל 21 שנה: 3%
- שווי עתידי של תזרים המזומנים: 1,342,783 ₪
- בהנחה כי במהלך השנים צפויות הוצאות אחזקה של 30%: 1,342,783X70%= 939,948₪
- בהגיעו לפרישה בגיל 67 ובהנחה כי מדובר בהכנסתו היחידה, הרי שיעור המס הצפוי על הכנסתו יהיה נמוך. יתרה מזו: יש בידו עוד סכום של 939,948 ₪, שאותו יוכל לנתב לכל אפיק השקעה שייבחר, המייצר תזרים חודשי.
כך בונים תזרים מזומנים לפנסיה.
בין גיל 51 – 61 ועד גיל 67: דרושים נחישות, מיקוד, אומץ והקרבה כדי להגיע למטרה.
אם הגיע עובד לגיל 51 ומעבר לו, כאשר אין לו חיסכון פנסיוני מהותי בבעלותו, החשוב ביותר הוא שלא יאבד את האמונה ושלא יכנס ללחצים ולמועקות בכל הקשור לעתידו הפנסיוני. את הזמן שעבר לא ניתן להחזיר, אך אם יתאמץ, יש סיכוי סביר שיצליח להשיג יעדים ריאליים.
שכיר: בהנחה כי השכר המבוטח בקרן פנסיה הוא 10,000 ₪, אם יתמיד ויפקיד עד לגיל פרישה בכפוף לחוק פנסיה חובה, שיעור תשלום הפנסיה (ברוטו) הצפוי יהיה כ- 2,612 ₪. כמובן שככל שהשכר גבוה יותר, גם סכום זה יגדל.
קרן השתלמות: במידה ותנאי העסקת העובד מזכים אותו בהפקדה לקרן השתלמות בנקודה זו של גילו, אין מקום לספקות. יש לפעול כ"מכונת חיסכון" ואת קרן ההשתלמות לא למשוך עד לגיל הפרישה. במקרה של שכר מבוטח לקרן פנסיה בסך 10,000 ₪ לחודש, שימור הקרן מגיל 51 ועד לגיל 67 בריבית שנתית ממוצעת של לפחות 3%, יעניק סכום חיסכון הוני לגיל פרישה של 250,000 ₪. זה סכום שיוכל להוות בסיס להגדלת תזרים המזומנים לאחר מכן.
נכס מסחרי: אם מגיע אדם לגיל 51 ויש בידיו הון שחסך, יוכל לאתר ולרכוש נכס מסחרי. נכסים מסחריים ניתן להשיג - נכון להיום - החל מרמות מחיר של 350,000 ₪ והלאה. אלה נכסים שניתן להפיק מהם תזרים לאורך שנים. רכישה כזו תחולל שינוי ומהפך במפת החיסכון לפרישה, שכן רצוי ליעד את התקבולים לחיסכון הוני נוסף לקראת הפרישה. לדוגמה, אם הנכס מניב 1,000 ₪ נטו לחודש, מגיל 51 ועד לגיל 67 בהנחה של ריבית 3%, ניתן לצבור סכום של 246,000 ₪, אותו אפשר ליעד לכל צורך בהגעה לגיל פרישה.
עצמאי: לעתים, בנקודה הזו (ובכפוף למצב ולצרכים אישיים) יהיה נכון פחות להפנות כספים לחיסכון ממסדי לפנסיה. נחוצה גישה אחרת ומאתגרת. על החוסך לחשוב לא בדרך של סכום חודשי קבוע, אלא על רמת ציפיות: כמה היה רוצה, לאיזה סכום תזרים הוא מצפה שיעמוד לרשותו לאחר פרישה.
לדוגמה, עצמאי שעובד והגיע לגיל 51 וללא כל חיסכון פנסיוני בקרן פנסיה. בתחילה עליו להכין "מפה פיננסית", בה ירכז את כל הסכומים שצבר ואת היכולת החודשית שלו להתחייבות לחיסכון. בנוסף ניתן לתכנן את "מפת האשראי" שתוכל לשרת אותו לרכישת נכסים מניבים. זה כלי חכם ושימושי עד לגיל פרישה. התזרים שיישאר יישרת אותו משם והלאה. מעתה ועד הפרישה יהיה נכון שהאיש יפריש לקרן השתלמות את המירב האפשרי, בכפוף לתקרה בלבד, לצורך ניצול הטבות המס. את השאר ימקד בחיפוש נכס מסחרי להשקעה.
בין גיל 61 וגיל 67 (עד 120!): זו התחנה לפני האחרונה. אם "הצליח" עובד להגיע עד כאן ללא כל חיסכון ממוסד, יש לקוות לפחות שהגיע עם סכומים שחסך בדרכים אחרות. אם לא - אולי הוא בונה את עתידו על ירושות או שקיים בשטח בן/ת זוג כזה שיוכל/תוכל לשאת על גבו/גבה את החלומות של בני הזוג יחד. אם לא - אולי תפילה לא תזיק... בכל אופן, מעשית מחויב החוסך בנקודה זו למתוח את יכולותיו הפיננסיות עד קצה גבול היכולת, לאגור את כל הפוטנציאל הכלכלי ולצאת למבצע של "הצלת חיים"! בשלב הראשון יש לשרטט את "מפת הנכסים": את היכולות והמשאבים העומדים לרשותו, כולל גיוס אשראי לתקופה של עד חמש שנים. בתקופת גיל זו על החוסך להיות נחוש ולא להיגרר אחרי מחשבות בנוסח: "מה יהיה איתי? מה יקרה בעתיד?" יש לחתור למטרה כי כל תוצאה שתושג בעת הזו תהיה טובה הרבה יותר מאשר אם - חלילה - לא תעשו דבר.
שכיר כעצמאי: יש לנסות לכוון את יעד הכספים העודפים המתקבלים מחסכונות ואת המזומנים לרכישת נכסים המסוגלים לשלם תזרים מזומנים בפרישה, כדוגמת נדל"ן מסחרי. כדאי להקדיש זמן ולאגור ידע בחיפוש אחר ובאיתור הנכסים הנכונים, תוך שימוש בעזרה מקצועית מיומנת ואמינה.
בהצלחה.
רן חובב – מומחה למיסוי ולפרישה ©
המקצוע שלי הוא הטוב ביותר בעולם.
בזכותה של אשתי אני מה שאני.
הכותב הינו בעל רישיון בייעוץ מס רישיון פנסיוני ורישיון בניהול תיקי השקעות. הנתונים הינם למועד כתיבת המאמר. המידע כולל הערכות ואומדנים שמטבע הדברים אפשר ויתבררו כחסרים/בלתי מעודכנים. אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. וכן אין לראות בו כהמלצה לקנות ו/או למכור את ני"ע המוזכרים בו ו/או ני"ע אחרים. המידע המוצג הוא לידיעה בלבד. ולא מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. הכותב לא אחראי לכל נזק. אובדן. הפסד או הוצאה מכל סוג שהוא. לרבות ישיר ו/או עקיף. שייגרמו למי שמסתמך על האמור במסמך זה. כולו או חלקו. ככל שייגרמו. ולאמת חייב כי שימוש במידע הכלול במסמך זה עשוי ליצור רווחים בידי העושה בו שימוש. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו – עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית.
קרדיט קישור:
pixabay