פרישה? מי בכלל חולם על פרישה? רגע שנייה אולי בכל זאת...
יום ראשון 19 פברואר 2012
אם לפני כמה שנים הייתי עוצר אתכם בצדי הרחוב והייתי לוקח אתכם לכוס קפה והייתי שואל אתכם שאלה פשוטה שהיא: "תגיד איך אתה רואה את חייך לכשתפרוש מעבודה"? הווו, אנחת רווחה ומבט של אושר גדול היה מציף את הפנים כמעט תמיד לאחר שאלה זו, והנה שטף המילים שלרוב היו מתקבלים: תכניות, חלומות, כמו "שמע אני אסע לפה... ואחר כך לשם... אעשה סקי... אטייל בעולם..." אז איך זה שפתאום במקום החלומות אתם מוצאים את עצמכם מגדלים את הנכדים? מנהלים מעיין פעוטון מטעם המוסד הצדקה המשפחתי שלכם? איך זה שהילדים גדלים בבית ולא יוצאים ממנו? ואיך קרה שאתם הפכתם "הורים לנכדים"?
אז למה זה קרה? האם הדור שגידלתם אינו בוגר מספיק? אולי עצל? מה השתבש בדרך? מה הם פחות רוצים? איך זה שהם אינם מצליחים להגיע לעצמאות כלכלית? הרי הכול לפי הספר, הילדים סיימו בגרות, התגייסו לצבא, למדו באוהלה של האקדמיה, אז איך זה שהם מחוברים עדיין בחבל הטבור להורים? ומה זה אומר על האופציה שלכם לפרוש בכלל? ומה קרה לכל החלומות? כיצד זה משפיע על אופי ניהול החסכונות שלכם? כיצד יש להתמודד עם תזרים "תמיכות" שלא הבאנו בחשבון "בבית הקפה"? טוב אז אני לא אהיה סנגור של כל צד, אני פשוט אתאר לכם את המציאות כפי שהיא, ובתחילה אכתוב את משפט המחץ הבא: "חברים פעם לא מזמן היה פה פשוט יותר!"
בתקופות בהם נעו בין שתי האסכולות הכלכליות בין כלכלה ממשלתית, לבין כלכלת שוק, תמיד בין התקופות ישנה תנועה לקיצון, אם נראה כי הכלכלה החופשית היא הפתרון לכל הבעיות אז הולכים עם זה עד הסוף לקיצון שבקיצוניות, ואז שוכחים בעצם כי כל כלכלה בנויה מאנשים פרטיים שעובדים ועמלים מבוקר ועד ערב, מנסים לצוף על פני החיים, אז בשם ההפרטה הפריטו גם את החירות של העובדים, בשם ההפרטה הפריטו גם את הביטחון כלכלי, את התקופות שבהם הייתם מקבלים את הקביעות ומגיעים הביתה, מחבקים את האישה ולוחשים באוזנה:
אשתי היקרה קיבלנו היום קביעות אפשר להתחייב על הבית שחלמנו, אלו הם אחד המשפטים הנפוצים שהילדים שלכם יקראו רק בספרים, או יראו במוזיאונים, כאשר מפריטים את הביטחון החברתי, מה שנשאר משענת הוא הסעד המשפחתי, התכנון הכלכלי לפרישה הוא לא בעבור שני בני הזוג, אלא הוא מלאכה מחושבת של שנים של התמדה, חיסכון וניהול נכון וכל זאת כדי שנוכל לעמוד ביעדים שאליהם התחייבנו, קופת החיסכון צריכה לתת סעד אינה בעבורנו כלל אלא צריכה לספק עוד שני דורות לפחות אז מה עושים? מכירים בעובדה, מבינים את השינוי ומפנימים כי החיסכון הוא אינו יותר פריווילגיה אלא כורך מציאות הכרחית, מכינים תוכנית עבודה שלמה הכוללת יעדים, הוצאות תזרימיות שוטפות צפויות והוצאות חד פעמיות שנידרש אליהם. מבינים כי יש לעיתים צורך לדחות סיפוקים. כן שמעתם נכון יש לעשות הכול בעבור חיסכון עתידי ראוי שיוכל להעניק לכם ביטחון ושלווה כאשר תגיעו לגיל הפרישה המיוחל.
תכננו את הפרישה כפי שתכננתם את החתונה
אכן זוהי ההקבלה הנכונה, ממש עם כל הפרטים הקטנים, מי יהיו המוזמנים, מי נתן ומי לקח, תוכנית פרישה יש לנהל כמו חתירה למטרה, גמישות מחשבתית, יצירתיות ויעדים, ישנם תוכנות ניהול עושר שמטרתם היא אחת: ניהול כלכלי נכון להכנת האדם לקראת פרישה מנצחת. בכל רגע נתון, ניתן לדעת מהו ההון שנצבר, מהם ההכנסות הצפויות, תכנון זה מבעוד מועד קריטי לתכנון המיסוי בפרישה משום שהפורש יכול לחסוך עשרות אלפי שקלים ואף מאות אלפי שקלים במיסוי, תוכנית ניהול העושר יכולה לתת פרספקטיבה הרבה יותר עמוקה על חלוקה ופיזור ההשקעות.
לוקחים פיקוד ניהול העושר
מכירים את הקלישאה: ככל שהחוסך צעיר יותר כך הוא יוכל לקחת סיכון גבוהה יותר?, אין אמרה יותר חלולה מזו!, זה כמו לתת לאדם מנדט שלא לקחת מנהיגות על ההתנהלות הכלכלית שלו, ולו רק מהסיבה שהוא צעיר והוא יוכל להרשות לעצמו סיכון מוגבר על הנכסים וזאת בתקווה לזכות בתשואות עודפות עם השנים, לא כך, אוכל אף לכתוב כי זוהי מחשבה מעוותת, בכל גיל בו אנו חוסכים חייבים אנו בניהול סיכונים, ניהול הון הוא עבודה שנדרשת בה התמדה, מסירות, ניתוח המצב והתאמתו לאפיקי ההשקעה השונים, חיסכון אינו עניין של גיל, חיסכון הוא עניין של מוכנות לקחת סיכונים, ולכן יש להתחיל לחסוך מוקדם ככל שאפשר אך יש להתאים את הסיכון למצב, יתרה מכך בשל העובדות שתיארנו כי החיסכון אינו מיועד אך ורק לצרכי ההורים אלא גם לדורות הבאים, יש להקפיד בלקיחת פיקוד וניהול סיכונים. יש צורך לאזן מחדש את תיק ההשקעות שלך כדי לשקף את השינויים שיחולו בערכים של ההשקעות שלך.
חיסכון = חינוך: (חינוך לצרכנות נבונה יותר למטרת חיסכון)
חיסכון מקורו בחינוך שאנו מקבלים, הסביבה בה אנו חיים, חיסכון הוא מצב בו האדם יודע לדחות סיפוקים שאינם בהכרח נדרשים לו, הייתם מעיזים שלא לשלם מע"מ בזמן? או לא לעמוד בהתחייבות המשכנתא? ככל הנראה לא וטוב שכך, כך צריכה להיות החשיבה בהוראת קבע לחיסכון שאנו מקימים, אם זה בבנק או לכל מקור חיסכון אחר, יש להקפיד ולהטמיע בתרבות הצרכנית שלנו שגם חיסכון יש לצרוך.
מהו חיסכון וכיצד נשנה את התפיסה המחשבתית שלנו?
האם נחסוך רק בתנאים המסורתיים להם הורגלנו כמו חיסכון בנקאי מסורתי?, חשבו האם משהו הולך ומעלה את ערכו עם הזמן? התשובה ברוב המקרים כי כבר הוא בלתי ניתן להשגה, ולכן הפיזור בחיסכון לפרישה יכול להיות מורכב גם מחיסכון פיזי, אם תרכשו תמונה עבודת אומנות של צייר, שהוא מתואר כחפץ אומנות, ערכו ילך ויעלה עם השנים, נניח כי היום ורק לצורך הדוגמא תרכשו עבודת אומנות של הצייר יוסל'ה ברגנר ערך הציור יעלה עם הזמן וזוהי השקעה טובה לטווח ארוך גם משום שהיא פיזית וגם משום שהיא ערכית, חיסכון לפרישה חייב להיות גם דבר שהוא פיזי ומוחשי.
אני מזמין אתכם לקרוא בבלוג שלי כתבה על בנקאות פיזית.
חינוך הילדים לאקדמיה? אולי מקצוע? ואולי שניהם יחד
מכירים את התוכניות בהם מוצע למתמודדים גלגל הצלה?, אז אולי לפני הטיול הגדול, אולי רגע לפני הפסיכומטרי ניתן לילדים שלנו ליצור לעצמם גלגל הצלה שכזה, מקצוע נוסף שירכשו שבו אין צורך בלימודים של שנים, ומדובר בלימודי תעודה, וזה כדי לתת להם גיבוי בשעת הצורך וכל זאת בעבור הניסיון לחזק את הביטחון הכלכלי העתידי שלהם, זכרו ככל שהם חזקים יותר גמישים יותר, ההורים יצטרכו פחות לתמוך. היתרון האקדמאי שהיה בשנים הקודמות הולך ונשחק, שם המשחק היום הוא התמחות, והדור שאתם מגדלים יעשה לעצמו טובה אם ייקח את גורלו בידו ולא יפקיר אותו בידי פרעה, ותמיד טוב שיהיה לו גלגל הצלה כדי שיוכל להיאחז בו בשעת מצוקה, מקצוע זהו נכס של ממש שהלומד יוכל להשתמש בכל רגע נתון, גם מקצוע לחיים וגם נכס ממשי כאמצעי להשגת לחמו.
ואם כבר נדל"ן אז שיהיה כזה עם חזון
כל הסיפורים על אותם החלוצים שהגיעו באותם הימים ורכשו קרקעות שהיום השווי שלהם הוא מאות אלפי שקלים ואף מיליוני שקלים ויותר, אז כאן כן תתקיים הקלישאה ככל שאתה צעיר יותר חפש את האזורים בהם תוכל להשקיע לקבלת תשואה עתידית גדולה יותר, הרי המדינה בין כה וכה תתפתח ותצמח, ואם כבר השקעה בנדל"ן אז עדיף שנחפש בדרום או בצפון, אלו הם אזורים שבמחיר דירת 3 חדרים בתל אביב נוכל לרכוש 3 דירות ולפזר את הסיכון הכספי בצורה חכמה יותר, כך גם כאשר יתבגרו הגוזלים נוכל להציע להם קורת גג או לחילופין נוכל להגדיל את תזרים המזומנים שלנו להכנסה חודשית בשעת פרישה מהעבודה.
מגן העושר והאושר
אכן כן, אני יודע קיימת בשוק הרבה זילות ופחיתות כבוד לתוכניות הביטוח השונות, אני מהאנשים שיגידו לכם וותרו על הטיסה לחו"ל, תדאגו שיהיה לכם ביטוח ראוי, ביטוח זה הוא הוצאה בעבור הגנה, אדם בשגרה אינו תמיד חושב על הגרוע מכל, מחלה, תאונה, אובדן כושר השתכרות, סיעוד, חלילה פטירה, הביטוח הוא חומת מגן מפני הציפור השחורה והבטחה כי נעמוד ביעדים שלנו לפרישה, גם אם ארע אירוע חריג, ברור שיש צורך לעקוב אחר תיק הביטוח ולעדכן אותו מידי תקופה, או בכל שינוי שנוצר, אם זכית בלוטו אתה כבר לא בר ביטוח, אין לך כנראה צורך בו, אם תחום עיסוקך הוא עתיר סיכון ולאו דווקא סיכון פיזי, לחץ נפשי, מתחים בעבודה, ביטוח נכון יכול להגן עליך מפני אירוע חריג, ככל שאנו מתקדמים בגיל, הנחיצות שלנו לביטוחים שונים הולכת ופוחתת, והדרישה לביטוחים אחרים כמו סיעוד הולכת ועולה, ככל שנקדים לרכוש ביטוח כך נוכל לשמר את מחירו ולא לשלם עליו ביוקר בגיל מבוגר יותר, גם כאן ברוב המקרים מדובר בחיסכון תקציבי לא מבוטל.
נידות ותכנון בקביעת מקום המגורים
זוכרים איך פעם פשוט השתגעתם עד שהילדים הלכו לישון?, אוף כמה רעש! מתי כבר יהיה שקט? כן ממש ככה זה מגיע מהר מאוד מכפי שחשבתם, ואתם לעיתים נשארים עם קירות לבנים ושקט מדהים, אך עם אותם הוצאות אחזקה, אצלנו כל דבר הוא אמוציונאלי, מה שאני אמכור את הבית? אתה יודע איזה זיכרונות יש לי פה? את מי זה מעניין רכישת בית גדול מתוך כוונה עתידית למכור אותו ולחסוך בעלויות האחזקה השונות, רכישת בית מגורים המספק את צרכנו השונים ויתרת הכסף עזרה לגוזלים, בהחלט תוכנית אופרטיבית ראויה.
מילות סיכום
כל מה שאנו מדחיקים בסופו של יום ידפוק לנו על הדלת..., ככל שנקדים ונפעל נוציא פחות, נרגיש בטוחים יותר, אין יותר מדיניות סוציאלית שנוכל לסמוך עליה, במתכונת של היום אין אף וודאות שהצעירים בני 20, 30, 40, לא יזכו לקבלת "תספורת" בתשלומי הביטוח לאומי המגיעים להם לכשיפרשו, באחת ההרצאות שלי ציינתי בפני הנוכחים כי הגעתי למסקנה שאחת מהירושות הטובות ביותר היא כרם ענבים, זו יכולה להפיק הכנסה פסיבית לכמה מהדורות הבאים, כן חברים נדרש שינוי בתפיסה, על מנת להבין את המדיניות החדשה בה אתם צריכים לפעול כדי להזדקן בכבוד.
המאמר נכתב ע"י רן חובב מומחה למיסוי ופרישה