פסיכולוגיה פנסיונית יום חמישי 23 אוגוסט 2012
פסיכולוגיה פנסיוניתתארו לכם מצב שבו, כדי לעשות את הקניות השבועיות, הייתם רצים לרפתן לרכוש חלב, משם לשדה לקניית ירקות, אחר כך לקצב לקנות בשר. משם היה צריך לצאת לשדות האורז כדי לרכוש קילוגרם אחד. לאחר מכן לשדה קנה הסוכר...

לאחר יום שלם היה בידיכם סל קניות אחד, כמעט מלא, אני מניח כי המריבה הנפוצה, ממש "מלחמת עולם" הייתה: "מי עורך את הקניות"! ברוך שעשה סופרמרקט... אך חכו נא רגע: מי מכם שעבר תהליך פרישה, יודע כי זוהי בדיוק התמונה של התהליך הזה.

מקום העבודה עמוס טפסים החל מהמוסד המנהל את הכספים, משם למשרדים ורשויות שונים - ואז חזרה למקום העבודה. משם חזרה לתיקונים נדרשים. זה תהליך שלא נגמר. בכל פורש מפעמת תחושה שהוא יוצא לקרב, למלחמת הזכויות האישית. ישנם כאלה שאף מגיעים לתחושות זעם, תסכול ופעימות לב מואצות.

מוכרת תופעה פסיכולוגית מעניינת: "צמצום הזמן". אנו נוטים יותר לטפל בעניין שיתרחש בקרוב. הדברים הללו מעסיקים אותנו יותר. בצעירותנו אנו נוטים לחשוב כי הזקנה רחוקה מאתנו מרחק אינסוף. "הדחקה פנסיונית"... אם יש כאלו שהם אמיצים מספיק והחליטו להיות מעורבים בתהליך החיסכון הפנסיוני, הם עושים זאת לא מתוך הבנה של מה שמתאים  להם אלא מה שמציעים להם. מה שמציעים להם זה מה שהציעו לכולם! אין התאמה אישית, אין צרכנות פנסיונית שמותאמת לצרכי העמית.

זו תופעה שניתן לכנותה "עדר פנסיוני". ההנחה היא ש- "אם זה טוב לאחרים זה טוב לי" - בטעות יסודה. היא נובעת מחוסר הבנה. לא יעלה על הדעת שכאשר אנו בפתחו של הליך רפואי לא נעבור בין רופא מומחה אחד לרופא נוסף כדי לקבל חוות דעת שונה ולהתאים לנו את הטיפול האישי לו אנו זקוקים. גם אז הרופא המומחה - אותו בחרנו בו אנו ומאמינים בו – הוא שבוחר עבורנו בטיפול הרצוי המיטבי.

המרוץ אחר התשואה: לעיתים נדמה כי כלל לא מדובר בחיסכון ארוך טווח אלא בתחרות. תופעה זו מביאה עמיתים לרכוש "קופסא שחורה" כתוכנית פנסיה, שהיא בעצם לקיחת  סיכונים שאינם במודע. לדוגמא אדם שבוחר מסלול השקעות אג"ח ללא מניות. לכאורה הוא נטול סיכון. בפועל הקופה מחזיקה אגרות חוב קונצרניות, בעלות רמת סיכון ומתאם הדומה לאחזקה במניות. חוסר הבנה מוחלט בהגדרת סיכון, העדר שקיפות וחוסר מקצועיות מביאים צרכנים לרכוש מוצרים שאינם כלל בכוונתם של החוסכים. לראיה: בשנת 2008 98% מן החוסכים היו במסלול השקעה כללי, מבלי להתחשב ולהבדיל בין סיכונים, בין חוסך צעיר לחוסך בוגר. מאז לא נלמד דבר!.


איך רואה זאת המדינה?

נקודת המוצא בחיסכון הפנסיוני היא שאדם משולל כל אחריות אישית, שהוא חסר הבנה ואין לסמוך עליו כי יחסוך לבדו. על כן המדינה חייבת להתערב ולהציל את האדם מידיו שלו עצמו, כך שהיא כופה עליו את החיסכון הפנסיוני והופכת את המערכת  לפחות נגישה, יותר ביורוקרטית, מסובכת ומסורבלת. זאת עד כדי כך שאנו פשוט מפחדים בכל הנקשר לחיסכון ולפנסיה.

זאת בדיוק המטרה! אגב, תיאוריה זו אני יכול להוכיח בקלות: המחוקק עיקר את תפקידם של היועצים הפנסיוניים. לפני שנים מספר יכולת לבחור מסלולים שונים: הוני (כסף פטור מזומן) או קצבה (פנסיה חודשית). היום אין בחירה. נקודת המוצא היא שאין לסמוך לא על האזרח ולבטח לא על היועצים. לכן הכול קצבה! הכפייה של החיסכון מטרתה אחת: שהאזרחים לא יפלו נטל על המדינה. ככל שהאזרח יחסוך יותר המעורבות של המדינה ברווחה תהייה קטנה יותר.

כדי שעליכם לא יעבור "שוק פנסיוני", הנה כמה שאלות. מי מכם שירשום את השאלות וינסה לענות תשובות ייכנס למהלך שתחילתו מודעות וסופו חירות כלכלית בפרישה:
  • שאלה: מהי רמת החיים בה אתם חיים כיום?
     
  • שאלה: באיזו רמת חיים תרצו לחיות בתקופת הפרישה?
     
  • שאלה: מה סכום הפנסיה הצבור בחסכונות שלכם כיום?
     
  • שאלה: מהו ההון שנחסך לכם עד היום?
     
  • שאלה: מהי העזרה שתרצו לתת לילדיכם בעתיד? (לימודים, חתונה, דיור, אחר)
     
  • שאלה: מה הסכום שתקבלו במקרה אובדן כושר עבודה?
     
  • שאלה: מהו הסכום שתקבלו במקרה ותזדקקו לסיעוד?
     
  • שאלה: באיזו תדירות אתם עוקבים אחר החיסכון הפנסיוני?
     
  • שאלה: מתי לאחרונה בוצע תכנון פנסיוני משפחתי?
     
  • שאלה: האם בוצע תכנון מס פנסיוני ?
     
  • שאלה: אם בוצע תכנון מס פנסיוני, מתי בוצעה בקרה התואמת את החקיקה האחרונה?
     
  • שאלה: האם בכל החיסכון הפנסיוני והפרטי מתנהל תהליך של ניהול סיכונים?

     
                                  בוחן פנסיוני