2017 פרישה: סקירות כלכליות
אם המחר אינו מובטח, מה תהיה מוכן לעשות היום?
תרגיל ל"נביאים" ולמדענים חובבים: אם נזרוק שני חפצים שונים: כדור של ברזל וכדור של נוצות במשקל שווה, באותו פרק זמן ומאותו גובה (נאמר, מראש המגדל הנטוי המפורסם של פיזה): האם הם יגיעו לקרקע באותו הזמן?
תכנת ניווט: אם הייתה קיימת אפליקציית "ווייז פיננסי" ניתן היה להזין לתוכה את היעדים הכלכליים של כל אחד מהמשתמשים: טווח ההשקעה, התשואה, היבטי סיכון... לפעמים ניתן היה לשמוע את התוכנה: "מחשבת מסלול פיננסי מחדש" והיא הייתה מנווטת את כל המשתמשים בבטחה ליעד. כל חוסך היה מאושר ומלא סיפוק, שהרי הגיע ליעדו הכלכלי. נשמע מדהים, לא? טוב... צריך להתעורר מהחלום. עד עתה אפליקצייה זו אינה קיימת.
לאחרונה יש הרבה מנתחי השקעות שעוסקים בנבואה, במקום לבצע אנאליזה וניתוח המצב הכלכלי. אין חובה להאמין בנבואה שכזו במלואה, או בחלקה. כל אחד יכול ליטול ממנה כאוות נפשו. המומחים בתחום מעריכים מאוד את אלה המוכנים לנסות ולנתח - אבל הנבואות חייבות להילקח בפרופורציה. מדוע? כי כל מנתח-שוק משמיע את דעתו מחלון האינטרסים של עולמו. דומה הדבר לבניין רב קומות ובו הרבה דיירים = מנתחי שווקים.
כל אחד מהם צועק מחלונו ומשמיע את דברו. האנשים הפשוטים העוברים במדרחוב מנסים להקשיב ולהבין מה עליהם לעשות. חלקם כבר מיואשים מהמהומה וממשיכים בדרכם כשהם יותר מבולבלים. נשאלת השאלה: מדוע לנסות לנבא בכלל? לא פשוט יותר לנסות להתחקות אחרי התהליכים המתרחשים ולהעריך מגמות, על בסיס הנתונים הקיימים?
פיתרון התרגיל ל"נביאים" ולמדענים חובבים: הרבה חוקרים דנו בנושא, עם דיעות לכאן ולכאן. הראשון שהציע לערוך ניסוי מדעי שיוכיח מהי האמת היה האיטלקי גליליאו גליליי. בשנת 1585 הוא הטיל פגז של תותח וכדור נוצות מראש המגדל הנטוי בפיזה ומדד אם יגיעו באותו הזמן לקרקע. היה הבדל קטן... שנגרם בגלל התנגדות האוויר השונה בין הברזל והנוצות! מימי גליליאו והלאה לא עוסקים בנבואות במחקר המדעי. עושים ניסויים, בודקים את התוצאות ומסיקים מסקנות. גליליאו ייסד את שיטת המחקר המדעי המודרני. כדאי לדעת עליו עוד: http://bit.ly/2hQzOtq
סקירה כללית:
מניות הן ניידות כסירות מפרש ברוח: הקונצנזוס של השוק ו"חכמת ההמונים" מעריכים כי רווחיות החברות הצפויה בשנת 2017 תהייה בסביבות 12%. מניות הטכנולוגיה והקמעונאות נהנות מההוצאות שמבצעים צרכנים. מקובל כי המניות מייצרות תנועות משלהם, בדומה לסירות מפרש המונעות בעזרת הרוח הכלכלית המנשבת - והסקטור הכלכלי אליו משוייכת אותה סירת מפרש.
נכון לכתיבת סקירה זו, "מניות המפרש" של ההיי-טק במדד ה- S & P 500 נסחרות בדיסקאונט של 8% על מכפיל-הרווח הממוצע ההיסטורי, המשויך להן. תעודת הסל בשם TRBCX היא דוגמא מצוינת לכך.
ההערכה היא כי שוק המניות האמריקאי ימשיך ויעלה. עם זאת יש להיזהר מאופטימיות יתרה ורצוי לעקוב אחר ההתפתחויות הכלכליות והגיאופוליטיות. כרגע התנודתיות של השוק נמוכה. העלייה בתשואות האג"ח היא חיובית והיא מסמנת כנראה את סוף הדפלציה ומייצרת תשואות גבוהות להון. המניות המחזוריות הקשורות לאינפלציה: של האנרגיה, חומרי הגלם, והפיננסים התלכדו ונראה כי תבלוטנה בשנת 2017. כל התחזיות לסקטורים אלה צופות התחזקות הרווחיות.
אינפלציה: האינפלציה עשויה לעלות בשנת 2017. זאת בגלל המשך עליית מחירי חומרי הגלם והנפט. הבנקים מרכזיים עלולים לתת לאינפלציה ל"הרים את ראשה" מעל ליעד של 2% שנתי - מגמה ששאפו להשיגה במשך שנים.
פוליטיקה ומניות: הצמיחה האיטית בעולם נמשכת, עוד מאז המשבר הפיננסי של שנת 2008. הסחר העולמי נותר במגמת האטה. מדינות שלמות, שעברו תהפוכות, נמחקו ממפת הסחר העולמי (כמו סוריה, לוב, תימן עיראק וכיו"ב) יש סיכוי להתרחשות כמה אירועים פוליטיים מהותיים במהלך שנת 2017. חלקם בעלי יכולות לגרימת תנודות קיצוניות בשווקים. בשנים האחרונות הפוליטיקה והכלכלה הפכו לשזורות זו בזו. מטעמי שמירה על כסאם בוחרים הפוליטיקאים שלא לפתור את הבעיות הכלכליות האמיתיות, אלא נוקטים בצעדים כלכליים "ידידותיים", כמו הרחבה מוניטארית. הם מעכבים קיצוצים ורפורמות כואבות. נוצר מעגל קסמים: מהלך שיכול אמנם להישמר בשנים הקרובות, אך בטווח הארוך המצב של הכלכלה העולמית עלול להחמיר. המשמעות היא בעיקר עבור כלכלות המבוססות על ייצוא, כמו גרמניה.
סוף עידן ה"הקלה הכמותית"? מדיניות של הקלה כמותית (QE) יושמה לראשונה בארה"ב בעקבות המשבר של שנת 2008. הבנקאים הפכו לכבאי שריפות, הזרימו כספים לשוק ללא כל הגבלה. כיום, מרבית הבנקים המרכזיים - ובראשם הבריטי - מאותתים לממשלות שהתועלת של ההקלה הכמותית כמעט והגיעה לקיצה. אם הממשלות אכן תאמצנה דעה זו, קיים סיכוי בשנים הקרובות לתהליכים של העלאות מיסים וקיצוץ בהוצאות הממשלות.
אמריקה הכפרית בחרה בטראמפ. ארה"ב: צמיחה גבוהה, בסיכון גדול יותר
צל"ש או טר"ש? אחרי 8 שנים של ריבית אפסית, הכלכלה האמריקאית תתקשה להסתגל לעליית ריבית וכנראה לא תצליח להתרגל לעלייה משמעותית בתשואות האג"ח. ניהול בלתי מחושב של מדיניות העלאת ריבית יכול להביא למשבר. טראמפ נכנס לנשיאות באחת התקופות המורכבות ביותר מבחינה כלכלית: צל"ש או טר"ש.
מבחינה כלכלית, האמריקאים מרגישים טוב יחסית, כפי שהנתונים מציגים זאת. ההתאוששות הכלכלית שחווה המשק האמריקאי מגיעה אל שוק העבודה - דבר המתבטא בשכר גבוה יותר. השכר הממוצע עלה לאחרונה ב-3% בקירוב. גם הבטחותיו של דונאלד טראמפ להשקיע בתשתיות מגבירות את הביקוש לכוח אדם ולמשרות. תהליכים אלה גורמים לכך שכוח הקנייה של הצרכנים הולך וגדל. זה תהליך שציפו לראותו כבר שנים והנה הוא אכן מתרחש. חשוב לזכור כי הכוח המניע את הכלכלה האמריקאית הוא הצרכנים. מאידך, העדר בהירות לגבי מדיניותו של הנשיא הנבחר דונאלד טראמפ - בעיקר בהתייחס למדיניות סחר חוץ - עלולים לייצר כיסים של אי וודאות. יש לשער כי הנשיא טראמפ הוא פרגמטיסט מכוון מטרה ויידע לנווט היטב.
יחסי סין / ארצות הברית: אלה הם יחסים הצפויים לככב בכל "הצהובונים הכלכליים". אין לראות בהצהרותיו של מר טראמפ בנוגע להסכם הסחר עם סין הפרה של מחויבות. כנראה שההתלהמות התקשורתית מוגזמת ומיותרת
מהי "רפלציה"? זה תהליך "ניפוח מחדש" של מדיניות כלכלית לאחר שפל כלכלי. עיקרה הזרמת כספים, הגדלת הוצאות המדינה, הרחבת האשראי, צמצום מיסים ועוד. מטרת כל הפעולות האלה היא להניע את גלגלי המשק לפעולה ולהגדלת ההוצאה הפרטית והתפוקה. כנראה שטראמפ רוצה להתרכז בהפחתות מיסים ובהשקעה בתשתיות .
האם קיים סיכוי שהכלכלה האמריקאית תחווה משבר? כמובן שסיכוי קיים תמיד... אך אם לוקחים בחשבון כי הריבית היא אפס במשך קרוב לעשור שנים, ושלאחרונה - בשל עליה ברמת הסיכון – מתרחשת העלאה של הריבית על הלוואות ומשכנתאות, כולל גם חוב של הבנק המרכזי בסך 20 טריליון דולר, הרי המעבר מריבית אפסית לריבית משמעותית יכול להעביר את המשק האמריקאי זעזוע. ה- Fed יעמוד בפני בחירה קשה בין שמירה על מדיניות מוניטרית רופפת, כדי לתמוך בביקושים ובין הידוק, כדי לדכא לחצים אינפלציוניים. הבנק המרכזי עשוי להיות מושא ללחץ פוליטי על פי כל תרחיש.
מינויים כלכליים: שני מינויים מרכזיים מעניינים פרו-עסקיים של ממשל טראמפ: שר האוצר סטיבן מנוצ'ין (Mnuchin) ושר המסחר, ווילבור רוס. שניהם בעלי רקע בתחום הבנקאות וההשקעות.
ארצות הברית ומערכות היחסים שלה עם העולם: "מחשבים מסלול מחדש". טראמפ - לפחות על פי "הציוצים" שלו ב"טוויטר" - מעוניין לעצב מחדש את מערכות היחסים בין ארצות הברית למדינות השונות. קשה להעריך האם הכל יישאר בגדר "ציוצים" או ייהפך למעשי. חלק מהערכות המחודשות הוא הסכמי הסחר החופשי שטראמפ הודיע כי הוא מתכוון לבטלם. אם באמת ינהג כך, זה עלול להגביר את המתח הכלכלי ולהשפיע על הצמיחה העולמית. דוגמה לכך הוא ה- TTP: השותפות הטראנס-פסיפית: הסכם סחר כלכלי שמטרתו יצירת גוש מסחרי של 12 מדינות השוכנות לחופי האוקיאנוס השקט. הסכם השותפות TTP הינו בעל השפעה עצומה על מערכת היחסים של ארצות הברית עם המדינות השותפות, שביניהן גם סין, סין היא הרוכשת הגדולה ביותר בעולם של סויה אותה היא רוכשת מארצות הברית. הסכם הסחר הזה חשוב מאוד לחקלאים אמריקאים והם כבר מודאגים מ"ציוציו" של הנשיא טראמפ, למרות שמרביתם בחרו בו. כל שינוי בהסכם יהיה כהכרזה על מלחמת סחר. בשיחת מפגש בין השגריר הסיני לטראמפ כבר נשמעו כנראה גם קולות אחרים... טראמפ מבין את החשיבות של הסכם הסחר הזה וכל שנשאר הוא להמתין ולעקוב.
תוסיפו קצת "זבל": אג"ח זבל...: בשנת 2008 אג"ח זבל ספגו בממוצע ירידה של 70%. לעומת זאת, ב- 15 השנים האחרונות ממוצע התשואה השנתי שלהן הוא 7%: זהה לתשואת שוק המניות. על מנת לגוון את תיק השקעות, אחת האפשרויות היא "לשתול" בתוכו אג"ח זבל "איכותיות", על חשבון המניות. לדוגמה, תעודת הסל SPHIX שמעניקה חשיפה לאגרות חוב כאלה.
אירופה: מי את אירופה? למי את שייכת?
אירופה היא יבשת בהקצנה. תרחישים פוליטיים רבים יתוו את דרכם של השווקים הפיננסים. לאחרונה בחרה אוסטריה שלא לתת למועמד ימין קיצוני לרוץ. בתחילת דצמבר, דחו האיטלקים במשאל-עם רפורמות חוקתיות והביאו לסיומה של כהונתו של מר רנזי כראש ממשלה. בחירות חשובות תהיינה גם בצרפת ובגרמניה.
איטלקים מדברים בינם לבין עצמם על עזיבת גוש האירו - תהליך שעלול לרסק את כלכלת איטליה ולייצר הדף כלכלי רוחבי. משאל ה-Brexit ועליית מפלגות קיצוניות כמו Eurosceptic מעלים ספקות לגבי יציבות גוש האירו. כרגע אין סיכוי ממשי שעוד מדינה תחליט לפרוש, או סכנה ליציבות הגוש - אבל תיאורטית הסיכונים קיימים וחייבים לעקוב.
מהגרים OUT!: אירופה מקצינה את מדיניותה כלפי המהגרים. הצבעת ה-Brexit סימנה את מגמת ה"התקרנפות" והלאומיות גוברת ותופסת תאוצה במדינות נוספות. הגלובליזציה הביאה איתה גם גלים עכורים, שאיתם האירופאים אינם מוכנים להתמודד עוד. (ואין לשכוח שאירופה היא בעלת היסטוריה גזענית של מאות בשנים). המשך ההקצנה עלול להוביל אף לאלימות שתופנה נגד האסלאם והמהגרים - ואל דאגה: הם לא ישכחו את היהודים... דבר נוסף שבו כשלה הגלובליזציה הוא חלוקת העושר: מרבית האירופאים לא זכו ליהנות מתהליך הגלובליזציה. המעמד הבינוני באירופה נשחק וכוח הקניה שלו ירד.
בריטניה: זו אמורה להפעיל באביב את סעיף 50. סעיף זה מופעל על ידי מדינה המבקשת לצאת מהאיחוד. המדינה הפורשת פותחת מייד לאחר הפעלתו במו"מ עם האיחוד על תנאי הפרישה וההסכמים שיחולו בין הצדדים לאחר כניסתה לתוקף, מרגע חתימת ההסכם. כרגע קשה מאוד לאמוד את מערכת היחסים בין בריטניה לאירופה. אי הוודאות הנמשכת יכולה לצנן את הצמיחה בבריטניה, בגלל היציאה מהשוק האירופאי, רגולציה מחמירה ומיסים חדשים.
מדד מחירי הדירות בבריטניה מראה עלייה של 6.9% בשנת 2016. בריטניה סבלת מהתסמין ממנו סובל גם שוק הנדל"ן הישראלי: חוסר היצע של נכסים. התחזיות מדברות על כך שתתרחש האטה בשוק הדיור הבריטי בגלל חוסר וודאות בנוגע ל- Brexit ואינפלציה גבוהה שתתדלק את הירידה. שינוי בפרמטרים כלכליים רבים עלול להקטין את הביקוש לבתים ומעל לכל - התייקרויות בשוק המשכנתאות. בריטניה תהייה חייבת להתרכז בשמירת נזילות המערכת הפיננסית ושמירת קשרי מסחר. כנראה שיידרש "פירמוט" כלכלי כללי מחדש. מעניין יהיה לעקוב אחר השגת יעד היציבות.
סין: טראמפ אוהב סינים? אז מדוע הוא "מצייץ" שהוא מעוניין לפתוח את הסכם הסחר TTP?
סם "אקסטאזי" פיננסי: תכנית התמריצים של סין עלולה להביא לפיצוץ בועות כלכליות ולהגדיל את החוב. יותר השקעות ראוותניות פירושן יותר חובות. אמנם סין נראית כאילו היא שולטת בבועות הכלכליות שלה – ויש לקוות שאכן זה כך. אולם בטווחים הארוכים יותר עלולות להיות טלטלות משמעותיות בכלכלה הסינית. תכנית התשתית הנוכחית שלה היא בעצם תכנית תמריצים סינית: הם בונים גשרים כמעט בכל מקום - וחלקם אף לשום מקום. גם מערכת היחסים הלא ברורה בין סין לממשל החדש של דונאלד טראמפ עלולה לגרום לתנודתיות. כדי שסין תוכל להשיג את יעד הצמיחה שלה, שהוא 6%, היא נסמכת בעיקר על הרחבת אשראי והלוואות. (לדוגמה, מחירי המכוניות הגיעו לשיאים חדשים). מאז קריסת שוק המניות הסיני בשנת 2015 נדמה כאילו סין צומחת בעוד ששוק המניות שלה דועך. מדד שנחאי נמצא בפחות 29% מהשיא. השוק התנפח בעבר מכסף ספקולטיבי זול. הירידה הזו שלו חסכה בעצם כאב גדול למשקיעים בעתיד - דבר שמסתבר היום כנכון.
נדל"ן: מסתבר שנדל"ן נחשב להשקעה מועדפת אצל הסינים... התחום ממשיך ל"התחמם" ולעלות. ישנם מקמות בהם נרשמו במהלך שנת 2016 עליות של 30% ו- 40%. הממשל לא עומד מנגד והפעיל גורמי פיקוח ורגולציה, המסתמנים כרגע כהצלחה חלקית. בין היתר הוטלו הגבלות על משקיעי דירות (מוכר לכם?...), הקטינו את האשראי שיכולים רוכשי דירה ראשונה לקבל ואף עוד יותר לרוכשי דירות להשקעה. באחד הכנסים הכלכליים בבייג'ינג, הממשלה הדגישה כי בתים חייבים להירכש על מנת לגור בהם ולא כדי למטרות השקעה. בחודש דצמבר האחרון נרשמה האטה משמעותית בקצב הדירות שנמכרו.
אשראי חוץ-בנקאי וחוב קונצרני: בין השנים 2009 ו- 2015 האשראי בסין גדל בממוצע ב- 20% לשנה. יחס החוב לתוצר זינק ל- 200%. נכון לעתה, זו אחת הבעיות במשק הסיני שהמשקיעים עוקבים אחריה בדאגה. כזכור, בעיה דומה הביאה למשבר חמור בספרד וביפן. יש להוסיף לכך את בעיית החוב הקונצרני, שגם היא מדירה שינה מעיני המשקיעים. חוב זה נשלט כרגע על יד הזרמת הון של הממשלה.
תכנית התמריצים הסינית דומה לזו שביפן: הסינים עושים מאמץ לקזז תופעות דיפלציוניות. תכנית כזו עלולה להוביל לחוב ממשלתי גדול. לסינים יש נטייה להציג את החוב כמשוייך למגזר הפרטי ולא לממשלתי. קיים החשש כי הגברת תכנית התמריצים תביא למצב של חשיפה והעמדת החוב כממשלתי. לכולם ברור שחוב אבוד במערכת הבנקאית עלול להפוך לחוב ממשלתי. הסינים עוד יכולים לשנות את המצב על ידי שורה של רפורמות בנקאיות ורגולציה מחמירה באשראי. כדאי להמשיך לעקוב ולעדכן.
ישראל: מדינה מכורה למיסים, שאזרחיה מכורים לאשראי.
ישראל עדיין חווה גלי ביקושים גדולים, המניעים את המשק קדימה. קיים בה גל גדול של ביקושים וצריכה פרטית. ישראל היא צעירה ומלאת חיוניות: שיעור הילדים מתחת לגיל 15 עומד בישראל על 30% ושיעור המבוגרים מעל גיל 65 עומד על 10% בלבד. אין לכך שום קשר למדיניות כלכלית כזו או אחרת. זהו בפשטות ההרכב הדמוגרפי. אין עתה מקום לדאגה מביצועי המשק הישראלי בטווח הקצר, של כ- 3- 5 שנים, אך בהעדר מדיניות מכוונת וממשל פרגמטי. ישראל מעצימה את הפערים בין האוכלוסיות השונות. לא נעשה דבר מעשי בשילוב חרדים וערבים: ההתעלמות ואי שילובם של שני המגזרים, בעלי אחוז ילודה גבוה, שהם בעלי שותפות ומעורבות בשוק העבודה – בו הם מיוצגים באחוזים נמוכים מאוד - מהווה סכנה אמיתית לשוק ולצמיחה של המשק. בהעדר השילוב הזה הם עלולים להפוך לנטל כבד מאוד על התקציב ולהגברת תשלומי העברה ותמיכות.
דיכוי יוזמה חופשית: חייבים להפחית רגולציה וביורוקרטיה. אלה מהווים טבעת חנק על כל יוזמה עסקית. במקום שתהיה סביבה רגולטורית מעודדת עסקים, היא חונקת כל יוזמה עסקית מסחרית.
מחירי הדירות: הניסיון האחרון של האוצר להשפיע על שוק הדיור באמצעות מיסוי הוא בגדר ניסוי חברתי. קשה מאוד לדעת להיכן יובילו הדברים. חייבים להתאזר בסבלנות ולעקוב אחר מגמות השווקים. יש לשער שהמשקיעים לא ימכרו את הנכסים שלהם. צפוי לראות מעבר נכסים בתוך המשפחה ועליית ביקוש לדירות יקרות יותר, בגדר חלופה למספר נכסים שאותם החזיקו המשקיעים. כל זה במקום להסיר חסמים ולהפשיר יותר שטחים לבנייה. כל היוזמות האחרות, כמו "מחיר למשתכן" רק יגבירו את הביקושים לדירות ויאמירו את המחירים. כנראה שאין תחליף להגדלת ההיצע.
בדרך כלל, מגמת השווקים נותרת חיובית. The Markets will continue to rise
בהצלחה.
רן חובב, מומחה למיסוי ולפרישה ©
המקצוע שלי הוא הטוב ביותר בעולם. בזכותה של אשתי אני מה שאני.
הנתונים הינם למועד כתיבת המאמר. המידע כולל הערכות ואומדנים שמטבע הדברים אפשר ויתבררו כחסרים/בלתי מעודכנים. אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ, המידע המוצג הוא לידיעה בלבד, ולא מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. הכותב לא אחראי לכל נזק, אובדן, הפסד או הוצאה מכל סוג שהוא, לרבות ישיר ו/או עקיף, שייגרמו למי שמסתמך על האמור במסמך זה, כולו או חלקו, ככל שייגרמו, ולא מתחייב כי שימוש במידע הכלול במסמך זה עשוי ליצור רווחים בידיה עושה בו שימוש. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו – עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית.
קרדיט תמונות:
Stuart Miles