מנהלים כספים בפרישה
הוצאות קבועות וניהול כספים
"סוגרים חורים"
הזמן אינו עוצר מלכת. יחד עימו מתקדם גיל האדם. בחיי בני-אנוש מתנהל מאבק תמידי בין הרצון החופשי ובין האילוצים שמכתיב השעון הביולוגי, המתקתק ומתקדם לו כל הזמן. האדם מתכחש בדרך-כלל לחלוף הזמן ומשתמש בעזרים כמו לוח שנה ושעון כדי להזכיר לו שהזמן אכן רץ...
בתחילת הקריירה סופרים עשורים לסיומה. אחר כך נספרות השנים, נספרים החודשים, השבועות ולבסוף – אפילו הימים והשעות. לפתע: מסיבת סיום! יש כאלה שאינם תופסים כי מסיבת הפרידה הנערכת היא לכבודם – אך תוך כדי השמחה היא סותמת את הגולל על חיים שלמים של עבודה וקריירה.
"מסיבת נטישת הארגון" היא הסימן לתחילת הפרישה. פעמים רבות היא אירוע אמוציונלי מורכב, הנתפס בעיני כל אחד ואחת באופן שונה, המשותף הוא המוח והלב, המשדרים חששות ואף מצוקה מפני העתיד. יש אפילו כאלה המפתחים התקפי צמרמורת ועוד סימפטומים חיצוניים.
הדאגה הראשונה אצל רובם היא: מה יהיה? כיצד נוכל לשמר את אותה רמת החיים? האם המקרר יהיה תמיד מלא באותם המוצרים שאליהם התרגלנו? כיצד נוכל לעמוד בציפיות של הילדים מאיתנו. איך מנווטים מכאן והלאה?
(הערה מעניינת: נצא כי יש הבדל בין פרישת נשים ופרישת גברים. הנשים מתאימות עצמן למציאות החדשה מהר יותר מהגברים!) .
משכורת, פנסיה ותיק השקעות: העובדים הורגלו, במהלך כל השנים, למשכורת. כל חייהם הכלכליים סבו סביב תכנון תזרים המזומנים - והמשכורות סיפקו וודאות כלכלית. הן היו המצפן ליכולות הכלכליות של העובדים לתכנון עתידם. מרגע הפרישה והלאה, כאילו באחת, מאבדים את היכולת להסתגל למצב החדש. חוסר ההתמצאות בנתונים מחייב התארגנות, כמו תוכנת הניווט המכריזה: "מחשבת מסלול מחדש".
באיזו דרך ניגשים לתיק ההשקעות? תחושת חוסר הביטחון הכלכלי מובנת. אחד הכללים הבסיסיים בדרך לשליטה ולרגיעה בפרישה הוא יציבות - וזו חסרה. יש גם כל כך הרבה משתנים בלתי מוכרים, כמו השוק, הריבית,הסיכון, טעמים אישיים, נתונים כלכליים ועוד.
טיח, שיפוצים והשקעות: הנטייה הראשונה של חלק מהפורשים היא ההחלטה כי יש לערוך סדר מידי באופן ניהול תיק ההשקעות. קיימת תחושה שהתיק אינו מנוהל כראוי וחייבים לשנות את מדיניות התיק: מין "טיח ושיפוצים" שכזה... זאת גם הטעות הראשונה האפשרית: הפורש חסך כספים ואגר נכסים במהלך כל חייו. עתה הגיע הזמן שהנכסים והכספים ישרתו אותו. המפתח לניהול נכון של תזרים מזומנים בפרישה מבוסס על הכנסות והוצאות קבועות וידועות מראש: לדוגמה הכנסות מהביטוח הלאומי, מהפנסיה, משכר הדירה (מנכסים - מגורים או עסקים). בהינתן סכום תזרים מזומנים קבוע, הוא מספק יציבות וביטחון. ניהול ההון ובמיוחד יתרת ההון הפנויה הופכים לגמישים יותר ומאפשרים פעולה בהתאם לנטיות ולטעמים אישיים בלקיחת סיכונים. בניהול תיק השקעות בפרישה קיימת גמישות ויצירתיות רבה. במצב שבו הפורש מנהל את הכספים המשלימים את תזרים המזומנים בפרישה ניתן לפתח אסטרטגיה: מתודיקה של שימוש נבון בכספים. כל מה שצריך לעשות הוא בחינה של השקעות של הפורש ולקבוע אם תיק ההשקעות שלו משרת את הצרכים והיעדים, את ביטחון,את הסיכון, את הסיכוי להשבחה - והחשוב מכל: שהפורש ירגיש בנוח עם אופי הניהול.
כיצד יידע הפורש איך וכמה עליו למשוך מתיק ההשקעות? יש לבחון ארבעה גורמים:
- מקורות הכנסה בפרישה.
- גמישות התקציב.
- רגישות לסיכון.
- יכולת עמידה בלחצים.
ניהול השקעות בפרישה: לדוגמה נבחן שתי אסטרטגיות דרכן ניתן לבנות ולנהל תיק השקעות, הן מבוססות על אחת משתי גישות: "אסטרטגיית הדלי" ו"אסטרטגיית מכסה הסיר".
- אסטרטגיית הדלי: מחלקת את התזרים לשלושה חלקים. אלה ישמשו בשלבים מוקדמים ולאחר מכן בשלבים מאוחרים יותר של הפרישה. ניהול ההשקעות בכפוף לאסטרטגיה הזו מלמד כי הפורש משתמש באופן שוטף בכספים ומושך הכנסה חודשית. ייתכן כי בשלבי הפרישה המוקדמים ימשוך יותר מהדלי ובשלבים המאוחרים ימשוך פחות - או ההפך. הכול בכפוף לניהול התזרים בהתחשב בסיכון ובצרכים.
- אסטרטגיית מכסה הסיר או "כיבוי הצרכים": זו שואפת להתאים את ההוצאות הקבועות של הפורש עם מקורות ההכנסה הקבועים שלו, כדוגמת הביטוח הלאומי והפנסיה. יתרת הנכסים מושקעת, על מנת לספק הכנסה עבור צרכים שאינם למטרת הקיום החודשי, כמו נסיעות, טיולים וצרכים משתנים אחרים (עזרה לילדים). ניתן להתאים את אלה - במידת הצורך - בהתאם לתנאים ובבדיקת הביצועים בתיק המניות.
- המשותף לשתי האסטרטגיות: יצירת מצב בו מקורות ההכנסה של הפורש מושווים לתזרים ההוצאות שלו. צעד זה נועד לחישוב הפער בין ההכנסות וההוצאות. למשל: אם זוג צריך 15,000 ש"ח לחודש כדי לכסות את הוצאות היום-יום והם מקבלים 10,000 ש"ח לחודש, הפער הוא 5,000 ש"ח בחודש.
(הערה: באופן אישי אני מעדיף את אסטרטגיית "הדלי": ביצוע צבירה כדי לכסות פער בין ההכנסות וההוצאות. אחת הדרכים לגישור הפער באסטרטגיית "הדלי" היא הקדמת קצבאות. לדוגמה: בקרנות פנסיה החדשות / וותיקות או בביטוחי מנהלים אין חובה להמתין לגיל פרישה בקבלת פנסיות. ניתן להקדים את קבלתן. זה תהליך המצריך חישוב אישי!)
איך ולמה יש לקבע תזרים מזומנים? מדובר בסכום קבוע, מדי חודש בחודשו. זאת על מנת לדמות מצב כפי שהיה כאשר הפורש עדיין עבד, הוא קיבל שכר שאת גודלו ידע מראש. כך מייצרים וודאות בתזרים ההכנסות בפרישה
כיצד מחשבים את הסכום החד פעמי להוצאות שוטפות שיש לקבע? ייעוד סכום לצורך התזרים הוא חישוב פשוט, ללא מרכיב הריבית. לדוגמה נדרשת תוספת של עוד 5,000 ש"ח לתזרים המזומנים. תוחלת הזמן קבועה (לפחות 20 שנה!) הסכום המוקצה יהיה מיליון ומאתיים אלף שקלים, כך שאם סכום זה ישיג תשואה של לפחות 3% בשנה, הוא יספיק למשך 30 שנה.
דוגמא לאפשרויות ייעוד סכום וקיבוע הכנסה חודשית:
חברות ביטוח: הפקדה חד פעמית, תמורת הפקדה זו תשולם לפורש קצבה חודשית - בין אם מיידית ובין אם בזמן שיחפוץ בו. קיימות שתי אלטרנטיבות:
א. הפקדה בתכנית בקופת גמל לקצבה: זו מאפשרת מגוון קבוע של מסלולי קצבה למינימום חודשים, מסלול המשלם קצבה לכל ימי חיי הפורש. למשל: הבטחת מינימום של תשלומי קצבה (240, 180, 120 או 60 תשלומים, לפי בחירת הפורש) בהם יהיה זכאי לקבל את הקצבה. במקרה פטירת הפורש, יתרת הסכום תועבר למוטבים בתכניות המאושרות כקופת גמל. הגיל המאפשר תחילת קבלת הקצבה הינו החל מגיל הקבוע בחוק (כיום 60).
בבחירה במסלול זה "נפרדים" מהסכום החד פעמי שהופקד לטובת קבלת הקצבה במסלול התשלומים שבחר הפורש. בדרך-כלל תהא הקצבה החודשית נושאת ריבית וצמודה למדד המחירים לצרכן לתקופה, בכפוף למסלול התשלומים של התקופה, שנקבע מראש.
לדוגמה: המפקיד מיליון שקלים בגיל 62, יוכל להתחיל לקבל במסלול תשלום של מינימום 240 קצבאות. (כלומר: במקרה פטירה לפני תום ה-240 תשלומים, הסכומים ימשיכו וישולמו למוטבים. בכל מקרה ישולמו 240 תשלומים). הסכום חודשי שיתקבל יהיה 5,736 ש"ח החל מגיל 67.
הסכום שהופקד מכספים פנויים אינו חייב במס הכנסה. זה מבטיח שקט וכן וודאות שהסכום החודשי הקבוע ייכנס לתזרים המזומנים. אין צורך להתעסק עם מדיניות ההשקעה של הכספים. הסכום שהופקד מתכלה, בכפוף למסלול ההקצבה שנבחר.
תשלומי הקצבה תלויים בגובה הריבית: ככל שהריבית נמוכה יותר, תשלום הקצבה החודשית יהיה נמוך יותר.
ב. תכנית פרט - אינה מאושרת כקופת גמל לקצבה: זו היא הפקדת סכום בפוליסת חיסכון לתשלום הכנסה חודשית. לצורך קבלת הכנסה חודשית ("אנונה") אין תלות בגיל קבלת הקצבה. החיסכון נזיל וניתן למשיכה בכל עת. יש דחיית מס עד תום תקופת החיסכון ויכולת מעבר בין מסלולי ההשקעה השונים. המעבר בין מסלולי השקעה אינו מהווה אירוע מס ואינו חייב בניכוי מס רווחי הון.
דוגמא לאפשרות נוספת במסגרת ניהול אישי: תיק השקעות מבוסס דיבידנד: אפשרות זו שמורה למתוחכמים מבין מנהלי הכספים לפרישה. היא מחייבת אותם במקצועיות בבחירת מניות המאפשרות לקבל את תזרים המזומנים החודשי. תשואת הדיבידנד יכולה בדרך-כלל לספק את התזרים המבוקש, אך מדובר בחקר שוק מתמשך על פני כל תקופת ניהול תיק ההשקעות.
ואחרי קיבוע הסכום? לאחר קיבוע ההוצאות הקבועות, ניתן לנהל את יתרת ההון המנוהל בגמישות מחשבתית. "השקט" שלאחר קיבוע תזרים המזומנים מאפשר גמישות בסיכון. זאת בניגוד לנטייה המיידית בכל הקשור להשקעות בגיל פרישה, הקוראת למזער השקעה בנכסי סיכון דוגמת מניות. מדובר לרוב בקיבעון מחשבתי ובטעות בניהול. סיכון אינו נמדד בגיל או באפיק מניות, אג"ח / מט"ח וכיו"ב. הסיכון הוא כל מה שהמשקיע עושה בניתוק ממדיניות ניהול הכספים והוא אינו תואם את המצב הכלכלי. הסיכון אינו תלוי גיל או אפיק, אלא בגורם האנושי המנהל. מנהלי כספים בפרישה חייבים להיות גמישים בהערכת הסיכון ולהיות חשופים גם לשוק המניות.
המבדיל בין ניהול לקראת פרישה ובין ניהול בעת פרישה הוא המעקב הצמוד אחר השינויים בכלכלה והתאמת תיק ההשקעות בהתאם. לבטח כשמדובר בבחירת נכסי סיכון והתאמת חלוקת נכסים מתאימה. כספים המנוהלים בזמן פרישה יכולים להיות חשופים, כך שגם בשתי האסטרטגיות העיקריות המוזכרות לעיל: "הדלי" ו"המכסה", ניתן ליעד כספים לטובת השקעות במניות. חשוב לציין שלא כדאי להתקבע על דרך מסוימת: הכל בהתאם למצב ולצרכים.
כיצד מתנהלים פורשים המעוניינים בהשקעות בחו"ל?
ניהול כספים פאסיבי: בהשקעה בקרנות נאמנות או תעודות סל: למשל על ידי קרנות ואנגארד (Vanguard) המתנהלות בהתאם לגיל המשקיע ויעד בפרישה. באתר האינטרנט של הקרן יכול המשקיע לבצע רכישה, בהתאם לגילו. (לדוגמה גיל בין 69 ל-72). בלחיצת "עכבר" על תחום הגילים יקבל המשקיע את חלוקת הנכסים המוצעת: 45% מניות 54% אגרות חוב. עם חלוף השנים הקרן תוריד את חשיפתה למניות, כך שבטווח הגילים מ-73 ומעלה, אחוז המניות יפחת לרמה של 35% - עד לגיל 120 שנה.
דוגמה נוספת: לאלה הצפויים לפרוש בשנת 2020 מתנהלת קרן ואנגארד VTWNX שמורכבת מחלק של חשיפה למניות 56.66% וחלק של אג"ח 43.34%.
2. ניהול אישי: בחירת הנכסים והמניות בניהול כספים בגיל פרישה היא הזדמנות נדירה להשביח את תיק ההשקעות ואת ניהול הכספים, בהיצמדות לניתוח בסיסי ויסודי וחיפוש אחר חברות הנסחרות מתחת לשווי ההוגן שלהן.
סיכום: אין נוסחה אחת ואין דרך אחת, אבל קיימים בהחלט הרגלים שמהם רצוי לחרוג. מנהלי כספים בפרישה חייבים להקדיש מחשבה מעמיקה על ניהול תזרים מזומנים, ההוצאות קבועות והחד פעמיות וניהול כספים. נחוצה הבנה כי אחד הדברים החשובים ביותר בעת פרישה הוא שמירה על יציבות ועקביות, על מנת לספק לתא המשפחתי את הביטחון הכלכלי לו הוא זקוק. מאידך, יתרת ההון חייבת להתנהל כמלאכת-מחשבת, תוך כדי חשיפה לכל האפשרויות כולל פעילות בנכסי סיכון. שוב: הסיכון אינו טמון באפיק אלא בגורם המנהל!
בהצלחה.
רן חובב, מומחה למיסוי ולפרישה ©
המקצוע שלי הוא הטוב ביותר בעולם. בזכותה של אשתי אני מה שאני.
הנתונים הינם למועד כתיבת המאמר. המידע כולל הערכות ואומדנים שמטבע הדברים אפשר ויתבררו כחסרים/בלתי מעודכנים. אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ, המידע המוצג הוא לידיעה בלבד, ולא מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. הכותב לא אחראי לכל נזק, אובדן, הפסד או הוצאה מכל סוג שהוא, לרבות ישיר ו/או עקיף, שייגרמו למי שמסתמך על האמור במסמך זה, כולו או חלקו, ככל שייגרמו, ולא מתחייב כי שימוש במידע הכלול במסמך זה עשוי ליצור רווחים בידיה עושה בו שימוש. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו – עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית.
קרדיט תמונה:
Pixomar