“MY WAY”
THE BEST JOB IN THE WORLD
אם אכתוב יום אחד את סיפור חיי, אני מאמין כי הספר יוכל להפוך לרב מכר. יום יבוא - אני מבטיח - והספר ייכתב. חיי הם כמסע ארוך ומאתגרים אותי בלי-הרף. היו בעברי אירועים שבנו וחישלו אותי. בדיעבד נראה לי שכל אותם אירועים הכינו אותי למשימה אחת חשובה. אוהב אדם אני ומכיר בעובדה שאין אדם אחד דומה לאחר. לכל אחד החכמה שלו, הבינה, היכולות, הכישלונות, הניצחונות, הרצונות והמאוויים. האנשים שונים. אני מאמין כי כל בני האדם נולדים חלקים ונקיים: אנשים טובים. לעיתים מתרחשים בחיים אירועים המותירים בהם סימנים וצלקות. במסגרת עבודתי תפקידי הוא לא לשנות או לחנך, לא להטיף אלא לעמוד לצידם של כל לקוחותיי במשך כל הזמן.
עוד לא בא הזמן שלי לסיכומים. עוד יש לי שליחות ומשתרעת לפני דרך ארוכה ומרתקת. לכאורה אני מטפל בכסף ובמיסים, אך בפועל עיקר עיסוקי הוא באנשים. כמו נהג אוטובוס גדול ומלא בלקוחות אני נושא אתי את לקוחותיי במסע למיסוי נכון והכנה לפרישה. אני פוגש אנשים בתחנות ובצמתים שונים, שותף להישגיהם ולומד יחד אתם מטעויות. בכל תחום בו אני עוסק אני מקפיד שמצפוני האישי והמקצועי יהיו נקיים. אני משתדל לעשות את כל הנחוץ, לשים את כל הידע שלי על השולחן – וגם את הלב. יש רגעים של צחוק, אושר וסיפוק. יש גם אכזבה וכאב. אך כשאני עוצר לרגע ומביט על הדרך שעברתי, על הכביש שאותו סללתי ועליו נסעתי, אני חש שהדרך מתפתחת איתי ושאני יכול לצפות קדימה, אל העתיד. ההתרגשות שלי, בכל עצירה ובכל זינוק היא ממש כמו בתחילת הדרך.
באחת התחנות שבדרכי עצרתי הפעם כדי לאסוף ולשתף אתכם - קוראיי - בחוויות ובאירועים אותם חוויתי. הפרטים המזהים שונו במעט, אך הסיפורים אמיתיים. בדרך כלל אני מסיים כל מאמר במשפט: "המקצוע שלי הוא הטוב ביותר בעולם". בקריאת הכתוב כאן יש לשער שעכשיו יובן מדוע אני כותב כך.
-
על מיטת חוליו: יום אחד קרא אלי אחד מלקוחותיי לבית החולים, שבו היה מאושפז. כאשר נכנסתי לחדרו נכחו בו בני משפחתו. הוא ביקש שישאירו אותו ואותי לבד לשיחה אישית וכך היה.
הוא אמר כך: "רן, גש אלי ושמע: מבית החולים הזה כבר לא אצא... וטרם הספקתי להשלים כמה משימות: הבטחתי לבתי שאסדר את גג הרעפים. הבטחתי לנכדי שארכוש לו מכונית חדשה. יש לי אישה צעירה, שלא תוכל למלא את המשימות לבדה. היא זקוקה לעזרתך. הבטח לי שתהיה זמין, שתעזור, שתהיה לצידה, בעיקר בשנה הראשונה אחרי הסתלקותי. אני גם חושש מכמה ממכרי. עזור לה. הבטח לי!"
האיש הכתיב לי, על ערש-דווי, רשימה ארוכה של משימות. נשארתי בחדר עוד זמן-מה, ללא מילים, אך ליבי אמר לו: "שלום לך, אל תדאג. אני כאן".
הפרידה ממנו הייתה לחיצת היד הארוכה ביותר שהייתה לי. עמדתי במילתי ובהבטחתי. הנה כבר עברו להן עשר שנים מאז מותו. הפכתי כמעט לבן משפחה ואני איתם בכל המשימות שביקש ושבוצעו ועוד כאלה שיבוצעו בשנים הבאות.
MY WAY : המשימה לעולם אינה נגמרת. יש כאלה שחיים עדיין אתך דרך מורשתם.
-
מכור לני"ע: ערב אחד הגעתי לביתו של זוג מלקוחותיי. מולי ישבה אישה מטופחת ונאה שקיבלה את פני. עוד אנחנו יושבים ומדברים, שאלתי: "היכן דוד?".
"דוד יושב מול המסך", ענתה.
"מול המסך?" תמהתי.
לאחר זמן לא מבוטל התיישב דוד אתנו ואז התגלגל כל הסיפור... דוד עבר קורס במסחר בניירות ערך ומאז הוא אינו מסוגל להפסיק.
האישה סיפרה: "יש לנו הפסדים רבים. אני חוששת כי בסופו של דבר ניאלץ למכור נכסים כדי להחזיר חובות" ברגע זה דוד עזב אותנו וחזר שוב לשבת אל מול המסך.
האישה המשיכה ואמרה: "אנחנו נמצאים כבר רק שנים ספורות לפני פרישה מעבודה ואני חוששת!"
ניגשתי לדוד והוא יושב ספון מול המסך, מרותק למתרחש, מזיע ונרגש. באותו הערב אספתי נתונים חשובים על פעילותו. ביקשתי להיפגש לבד עם דוד ובשיחה שארכה כמה שעות ניסיתי להבין מדוע ההתמכרות הזו. התברר לי כי הוא הפסיד סכום גדול במסחר יומי ועתה הוא לא מוצא מנוח עד שיחזיר אותו. הסברתי לו את המשמעות של המשך ההתנהלות הזו: אם יחזיר את הסכום זה יהיה נפלא, אך אם יפסיד את אותו הסכום - כבר לא יוכלו הוא ואשתו להשתקם. הם עלולים למצוא עצמם גם ללא נכסים. בתהליך שכלל גם טיפול מקצועי נגמל מההתמכרות למסחר היומי. מאז, בכל פעם שאני פוגש את בני הזוג אני שב ונזכר באירוע ומוקיר את הזכות שהייתה לי לעמוד לצידם בעת צרה.
MY WAY: אם אתה רוצה לפתור בעיה, נסה להבין את הסיבה.
-
נאמנות: לקוחות שלי היו הורים לביתם היחידה שהייתה להם מקור גאווה. הם השקיעו משאבים ולא חסכו ממנה דבר. לימים, יצאה הבת ללימודי רפואה בחו"ל, סיימה וחזרה לישראל. היא נישאה ונולדו לה שלושה ילדים. ממש שנים של אושר. לימים חלתה הבת ונפטרה. זוג ההורים המבוגר חרד לגורלם של הילדים הקטנים. בן זוגה של הבת, כדרך הטבע, מצא זוגיות חדשה וההורים חרדו לכספי הירושה. הם ביקשו ממני כי לאחר מותם אהיה הנאמן לנכדים עד לבגרותם ואדאג לרווחתם.
באחד המפגשים של שלושתנו אצל עורך הדין נשאלו מדוע, אם יש להם קרובי משפחה, הטילו דווקא עלי את המשימה. האישה ענתה: "הוא לא קרוב משפחה ולא בן, אבל הוא האדם שאנחנו סומכים עליו." גרוני נחנק לרגע מהתרגשות.
MY WAY: אין תחושת עילאיות גדולה יותר מהידיעה שסומכים עלייך.
-
קרן גידור: יום אחד ניגש אלי לקוח שלי וביקש כי אכיר את חתנו, המנהל קרן השקעות בהצלחה רבה. הסכמתי ואכן נפגשנו. הבחור, בשנות הארבעים לחייו, היה נמרץ ונלהב ובמשך דקות הסביר לי כיצד הוא מצליח להכות את המדדים. ביקשתי כי יותיר את חומר בידי כדי שאוכל ללמוד יותר. לאחר בחינה מעמיקה בסוג הפעילות שלו נפגשתי שוב עם הבחור. אמרתי לו כי הסיכון הכרוך בפעילותו הפיננסית אינו מתאים למי שפרשו לפנסיה. האיש כעס ואמר לי כי כנראה איני מבין דבר וחצי דבר בסיכון. לכך הצטרף גם חמו, הלקוח שלי. חלפו שנתיים ולאחריהן נמחקה קרן ההשקעות כליל, בגלל לקיחת סיכון יתר. הייתי עצוב מאוד עבור הבחור,
אך מאידך שמחתי כי הייתה לי היכולת לזהות בזמן את סיכון
היתר הגלום בקרן הגידור שלו.
MY WAY: סיכון לא טמון במוצר אלא במנהלים שלו
-
אישה בסתר: יום אחד ביקש ממני לקוח להגיע לפגישה בבית קפה. הוא הזהיר אותי מראש ואמר: "זאת הולכת להיות שיחה אישית..." הכרתי היטב את שני בני הזוג ומיד נעניתי לבקשתו. ישובים בבית הקפה הוא ספר לי כי בעשור האחרון יש לו קשר אינטימי עם אישה, הצעירה ממנו ב-15 שנה. את הקשר הזה הוא מבקש לסיים אך אין לו את הכוח הנפשי לעשות זאת.
"מה תרצה ממני?" תמהתי? והוא שאל אם אוכל לעזור לו... אני חייב להודות כי נגרמה לי אי נוחות: הרי אני מכיר היטב את האיש ובת זוגו וחשבתי גם עליה.
לאחר הרהור קצר עניתי: "אעזור לך".
איני שופט בני אדם ואם ביקש האיש עזרה וחשף בפניי עובדה אישית כה רגישה, הרי שאם אצליח אשיג שתי מטרות חשובות: האחת לעזור ללקוח שלי והשנייה שיש סיכוי שאעזור לאישה שאיני מכיר.
מצאתי סיבה לפגישה עם הגברת הצעירה ובשיחה שארכה שעות הסברתי את המצב. מלבד על הנושא הזה שוחחנו גם על קצת מתובנות החיים. זיהיתי כי יושבת מולי אישה חכמה. דרכיהם של הלקוח שלי והמאהבת נפרדו. נותרתי גם איתה בקשר ואני יודע כי הכירה בחור נחמד ולהם כבר שני ילדים.
MY WAY: האושר נמצא לידך אם תחפש אותו
-
עיוור: באחת מתוכניות הרדיו שלי התקשר בעת השידור אדם, כולו נרגש ומתקשה לדבר: "סליחה, המומחה: אפשר לשאול שאלה?"
"כמובן, ידידי" עניתי "ושמי הוא רן חובב".
"שמי יעקב. קיבלתי מכתב ממס ההכנסה. השכן אמר לי שכתוב בו כי הם רוצים לעקל לי את הפנסיה".
שאלתי אותו מדוע היה צריך שהשכן יקרא לו את המכתב. הוא נאנח ואמר: "אני לא רואה!" ביקשתי כי ישאיר את מספר הטלפון אצל מפיקי התכנית. לאחר שידור הרדיו התקשרתי אליו: "יעקב ספר לי שוב את סיפורך, בבקשה".
לאחר השיחה איתו הבנתי כי מדובר באדם עיוור שלא יכול לראות את התכתובת ממס ההכנסה. נסעתי בשמו לפקיד השומה. נכנסתי לפקידה במחלקת הגביה ושאלתי: "גברתי על מה בדיוק חייב האיש? שהרי מגיע לו החזר מס!".
הפקידה התפלאה: "כן, אני יודעת שמגיע החזר, אבל שלחתי אליו מספר פעמים מכתב שיגיש לי אישור שפרש מעבודה. מה, הוא לא קרא אותם?"
"לא, גברתי" עניתי: "יעקב עיוור!".
דיווחתי ליעקב כי אינו חייב דבר וכי העיקולים הוסרו. שמחתי על הזכות לעזור לו. יום אחד נוקש אדם על דלת ביתי. אני פותח - ומולי יעקב עם זר פרחים. האיש העיוור נסע באוטובוסים מבני ברק עד לפתח ביתי! לאחר אירוח מרגש הסעתי את יעקב בחזרה לביתו. בכל חג יעקב מתקשר אלי. נשארנו חברים.
MY WAY : עיוורון הוא לא מה שאתה לא רואה אלא בעיקר מה שאתה מונע מעצמך לראות.
-
מתגרשים: יש זוג מלקוחותיי, אותו אני מלווה שנים רבות. תמיד היה נדמה לי כי הם החברים הכי טובים, מבלים יחד ומארחים, מזמינים לערבי חברה. ערב אחד ביקשו לשוחח איתי: "זהו זה. החלטנו: אנחנו מתגרשים".
בדרך-כלל איני שואל שאלות אישיות, אך כאן הרגשתי מקורב מספיק כדי לשאול: "למה?" "אני כבר לא יכולה איתו יותר" אמרה היא. והוא: "די, נמאס לי. אין לי כוח יותר".
במסגרת הגירושים הגיעו גם למכירת הבית שלהם: נכס יקר שמכירתו הייתה כרוכה בתשלום מיסים גבוהים מאוד. ביקשתי מהם פסק-זמן כדי לחשוב על פתרון ולחזור אליהם וכך היה.
לאחר ימים מספר חזרנו ונפגשנו ושם הצעתי הצעה: "מה דעתכם כי נחלק את הבית. לכל אחד תהיה כניסה משלו. כך בעצם לכל אחד מכם יהיו את החיים משלו ונחסוך את תשלומי המס".
בתחילה הפתרון שהצעתי עורר ביקורת. כל אחד מהם הוסיף לוויכוח ושפך אליו את כל האמוציות. הקשבתי להם ואחרי שיצא רוב הקיטור הצעתי שכדאי שייקחו להם כמה ימים למחשבה. חזרנו לדיון סביב השולחן לאחר כמה ימים, יחד עם האדריכלית שהזוג הביא... ואכן כך היה: הבית חולק ולכל אחד מהם נבנתה כניסה נפרדת משלו. היום הלבבות שם התרככו. הם כבר יושבים יחד לפעמים בגינה. במהלך הקיץ הקרוב הם יפליגו יחד באוניה. ביתם סיפרה לי כי הזמינו להפלגה חדר אחד.
MY WAY: זוגיות יכולה להיות כמו סערה בלב ים. כמו בסוף כל סערה השמש זורחת.
-
נשארנו רק הוא ואני: כאשר נכנסתי בפעם הראשונה לביתו של הלקוח שלי, היו בו אשתו וילדיו. רעש והמולה בכל הבית. עם השנים בגרו הילדים, התחתנו ומצאו את מקום עבודתם בחו"ל. הוא ואשתו נותרו לבד בביתם. הם נסעו תכופות לחו"ל לביקור אצל הילדים והנכדים. עם חלוף השנים חלתה האישה והלכה לעולמה. האיש שבגר אף הוא ואינו בקו הבריאות החליט לעבור לדיור מוגן. הקשר עם הילדים והנכדים מתנהל בימים אלה ברובו דרך המחשב, ב"סקייפ". אני מבקר אצלו תכופות בעיניי עבודה וטיפול שוטף בנכסיו הפיננסיים. המטפלות והאחיות בדיור המוגן בטוחות כי אני בן משפחה. בסוף כל מפגש שכזה הוא מכין לי כוס תה-עלים. אנו יושבים ומשוחחים.
בפגישתנו האחרונה הוא אמר לי: "רן, כמה עברנו יחד..." בליבי ידעתי שזה נכון: הנה מה שנשאר בסוף. הוא ואני.
My WAY: בחלוף הזמן גם זרים יכולים להפוך למשפחה.
-
לגור בפנסיה: אחד הלקוחות שלי ביקש כי אסייע לחבר קרוב. הוא שלח אותי למשימה והזהיר אותי כי המצב שם מורכב: "אני מבקש תפגוש אותו ואת אישתו ותבדוק כיצד תוכל לסייע להם". בהתאם להנחייתו נסעתי לאחת משכונות היוקרה בהרצלייה. נכנסתי דרך שער עם דלת חלודה וגינה לא מטופחת. פסעתי פנימה כמאה מטר והגעתי לדלת הבית שנפתחה בחריקה. בפתח עמד אדם עם חיוך מאולץ שהזמין אותי להיכנס לביתו. ישבנו בסלון הבית והזוג פתח ואמר: "סיפרו לנו אודותיך רבות. אנחנו יודעים שאתה לא קוסם - אבל בעוד כמה חודשים ייגמרו לנו החסכונות ואנחנו לא יודעים מה לעשות.
אין לנו פנסיה או כל מקור הכנסה אחר".
אינטואיטיבית עניתי מיד: "חברים, יש לכם פנסיה!"
הזוג התעקש: "אמרנו לך, אין לנו!" ואני חוזר ואומר: "יש לכם פנסיה. אתם פשוט גרים בתוכה!"
"מה?" שאלו?
"הבית" עניתי.
הם הגיבו: "הבית הרי מיועד לכך שנוריש אותו לילדים".
עניתי להם: "זה היה נכון אם היו לכם עוד כספים. מה דעתכם על האפשרות למכור את הבית, לרכוש דירה ולחיות מיתרת הכספים הרבה שתישאר?"
בני הזוג החליטו כי הם רוצים לקבל את ברכת הילדים להחלטה הזו. כך נערכה לה אסיפה משפחתית, הילדים התנגדו בנחרצות למכירת הבית, אך מאידך לא הציעו כל פתרון מעשי לבעיה: כיצד יוכלו ההורים לממן את מחיתם.
הצעתי להם כך: "מדובר בבית יקר ששווה כמה וכמה מיליונים. מה דעתכם על כך שתרכשו אותו בחצי מהשווי שלו, תתנו להוריכם רשות לחיות בו עד סוף חייהם, הרי ממילא בסוף הכל יהיה שלכם".
מחלוקת בין האחים לא הצליחה להביא להסכמה לפתרון שהצעתי, הפגישה הסתיימה ויצאתי מפתח הבית בידיעה שמשהו חייב לקרות עתה. ואומנם, כחצי שנה לאחר מכן הבית נמכר. נרכשה דירה נאה מאד להורים והכספים הרבים שנותרו משמשים עתה למקור הכנסה.
MAY WAY: מחשבה גמישה היא המתכון לפתרון בעיה סבוכה.
רן חובב – מומחה למיסוי ולפרישה ©
המקצוע שלי הוא הטוב ביותר בעולם.
בזכותה של אשתי אני מה שאני.
הנתונים הינם למועד כתיבת המאמר. המידע כולל הערכות ואומדנים שמטבע הדברים אפשר ויתבררו כחסרים/בלתי מעודכנים. אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. וכן אין לראות בו כהמלצה לקנות ו/או למכור את ני"ע המוזכרים בו ו/או ני"ע אחרים. המידע המוצג הוא לידיעה בלבד. ולא מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. הכותב לא אחראי לכל נזק. אובדן. הפסד או הוצאה מכל סוג שהוא. לרבות ישיר ו/או עקיף. שייגרמו למי שמסתמך על האמור במסמך זה. כולו או חלקו. ככל שייגרמו. ולאמת חייב כי שימוש במידע הכלול במסמך זה עשוי ליצור רווחים בידי העושה בו שימוש. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו – עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית.
קרדיט תמונות:
supakitmod
arztsamui
franky242
Stuart Miles
Ambro
photostock
stockimages
Ambro
vectorolie