"קולוסיאום פנסיוני".
הרגולטור, החוסכים, ה"חכמולוגים" ו"הגלדיאטורים".
קולוסיאום פנסיוני: הכתיבה והמילים אינן באות לי בקלות ועולות לי במאמץ. בכל זאת אני ממשיך וכותב. חשוב לי להעביר את המסר: אני מאמין ברוח האנושית וחושב כי רוב בני האדם פועלים בטוב ומטרתם בעשייתם היא להיטיב עם האחרים. אמנם יש בכם כאלה שיקראו את השורות ויאמרו: "הכותב תמים. מה הוא מבין?" אך אם נצא מנקודת הנחה כי ישנם גם שרוצים בטוב, הרי אלה מבניהם שהפכו לנבחרי ציבור בתחום הכלכלי - עליהם חלה אחריות כפולה. הם מחויבים לפעול למען מטרה אחת: טובתו של כלל הציבור החוסכים ולא להתנהל כקרקס פופוליסטי.
לצערנו, יש נבחרים שנדמה שכל מטרתם היא לחזק עצמם ומעמדם בקרב בוחריהם ולהתעלם מקהלים נוספים. לפעמים מתרחש לנגד עינינו הלא-יאומן: מחוקק, מכובד ככל שיהיה, שלפני כניסתו לבית המחוקקים עסק בתחום שהוא רחוק מרחק רב מעולם החיסכון הפנסיוני, מקבל לפתע אחריות כבדה ומחזיק בידיו מפתחות לחיסכון. הקהל (הציבור) ישוב בזירת הקולוסאום הפנסיוני ומחכה שהנבחר יעשה משהו עם העוצמה שבידיו.
אך המחוקק אינו מבין את חשיבות תפקידו. גם הוא חי מלחם ושעשועים. נבחר הציבור מתחיל להשתכנע שבידו שרביט קסמים שיפתור את כל בעיית החיסכון. הוא מצפה כי יזכה לרכב על גל הערכת ההמונים ואולי יזכה לעוד כמה פתקים עם שמו בבחירות – שאו-טו-טו מגיעות. אלה שמאחורי הקלעים, המלהקים את קרקס הקולוסאום, אינן מגיעים לכל תוצאה. מה שהם כן עושים הוא לשסות את הציבור: איש נגד רעהו. הם אומרים: "דעו לכם, חברות הביטוח אשמות!" ואחר כך: "לידיעתכם, מנהלי הכספים/הסוכנים הם החזירים!" עוד קבוצה שלכאורה "גונבת את הקופה", לדבריהם, היא של מקבלי הפנסיות התקציביות. וכך בכל פעם מופיע גורם אשם חדש. מה שהם לא מגלים לקהל הצופים בקרקס הוא שהאשמים שהביאו עלינו את כל החוליים זה הם עצמם. המדינה היא זו שהעניקה להם מנדט.
חובתו וכמובן זכותו של המחוקק להתערב ולפקח. זאת כדי לחתור לתוצאות משופרות ולהיטיב את מצבם של החוסכים אולם כאן, באווירת הקולוסאום הפנסיוני, נדמה כי כל כוונתם של המחוקקים היא לזכות באהדתו של קהל הנוכחים. במקום לחשוב על טובת הקהל הם פונים ומנסים לקלוע לטעם ההמון. הם מעדיפים את מה שהקהל היה מצפה מהם לעשות. אלו אינם בהכרח מהלכים המיטיבים את מצבם של החוסכים, גם אם זה נראה כך בתחילה. ההצהרות יוצאות, אך לא מושקעת מחשבה לפני "הלחיצה על ההדק". האם זאת הדרך הראויה? עם ירידת המסך בקרקס נותרת אווירה מתלהמת ומתוחה של הטחת האשמות האחד בשני. כדאי לזכור: בסוף כולם ישלמו את המחיר, גם אם אין זה נראה באופן המידי.
כדאי לקרוא את הנתונים הבאים: במהלך העשור האחרון הונחו בפרלמנט הבריטי 582 הצעות חוק. בדנמרק 155. בישראל 12,275!
המאמר יעסוק בשלושה: החוסך, ה"חכמולוג" והגלדיאטור":
החוסך לפנסיה: הנה, על קצה המזלג, קצת מרוח הקולוסאום הפנסיוני:
קולקטיב: מי אשם בביטוחים הקולקטיביים? מה שנרכש בזול עולה ביוקר. במשך 30 שנה אישרה המדינה לחברות הביטוח למכור ביטוחים במסגרת הסדר קולקטיב (קבוצתי): ביטוח להמונים, לכל כיס. "בואו אלינו, שלמו כמה עשרות שקלים לחודש ותקבלו בתמורה ביטוח של עשרות אלפי שקלים לחודש". בקרוב, אם לא יתרחש נס, עשרות אלפי מבוטחים בביטוח סיעודי קולקטיבי ימצאו עצמם ללא ביטוח או יכולת לבטח את עצמם. התקשורת מאשימה, המבוטחים כועסים. כולם מפנים אצבע מאשימה לחברות הביטוח – ובצדק. אבל מי התיר לחברות הביטוח להתנהל בדרך עושקת זו? מי העניק להם את המנדט לפעול כך
במשך 30 שנה?
הרגולטור וחברות הביטוח נחרדו: הנתונים הצביעו כי בשל התחייבויות עתידיות של חברות הביטוח לביטוחים קולקטיביים הן עלולות להיכנס לגירעון הנאמד במיליארדי שקלים. מה היה הפתרון המוצע? הרגולטור, המדינה וחברות הביטוח שלבו אינטרסים והורו על ביטולם של הביטוחים הקולקטיביים. היכן היו המחוקקים והמפקחים עד עתה? הם האכילו ב"לוקשים" את ההמונים בקולוסיאום הביטוח... מי ייתן עתה את הדין? אף אחד - אך האזרחים יוותרו ללא ביטוחים סיעודיים!
- תיקון 3: המחוקק נלחץ... הוא גילה "לתדהמתו" כי הציבור אינו חוסך לפנסיה ואז החליט, ביום בהיר אחד, שאין יותר צורך לציבור בחיסכון הוני (סכום חד פעמי). הוא - המחוקק - כפה על נתיניו ב"קולוסיאום החוסכים" לחסוך כסף לקצבה בלבד. התוצאה לא אחרה לבוא: כשמנסים לעצור נהר זורם בעזרת סכר, אין להתפלא אם לפתע נוצרים נחשולים במקומות אחרים ולפתע "חוף הדירות" הוצף! הציבור לקח את כספו ובמקום להשקיע בחסכונות הפנסיוניים במתכונת הישנה של ההון (שהייתה שכיחה ונכונה בקרב קהלים רבים) הציבור החל לרכוש דירות. אין דוגמא טובה יותר להעדר מחשבה וראיית אופק בחקיקה.
- תיקון 12: ההעלאה של שיעורי ההפרשה לפנסיה היא מהלך מבורך. סכומים קטנים הנצברים באופן עקבי במשך שנים ארוכות, יכולים להפוך לסכומים משמעותיים כשאדם מגיע לפרישה. תיקון 12 העלה את שיעור ההפרשות לפנסיה 18.5%. מה שלא מספרים להמונים בקולוסיאום הוא שבתחום הפנסיוני ובחיסכון ארוך הטווח רב הנסתר על הגלוי. הסכומים שנחסכים אינם מייצרים קשר אחד-לאחד בין מה שיזכה הפורש לקבל בגיל פרישה. זה בגלל שנתונים רבים משפיעים על הסכום שיקבל - ובראש ובראשונה המדינה, המנפיקה אגרות חוב המבטיחות תשואה. הסכומים שיתקבלו תלויים בתשואה שקרנות הפנסיה השונות תצלחנה להשיג. גם הסכום שגמלאים של קרן הפנסיה החדשה יקבלו אינו מובטח וגם הוא תלוי בשינויים בתשואה, לאורך השנים בהם הם מקבלים את הפנסיה.
נקודה חשובה נוספת: המדינה חתמה - אבל היא לא ממנת את העלאה. העובדים והמעסיקים מתחלקים בהפרשות. בשנים האחרונות התייקרו עלויות השכר בעשרות אחוזים למעסיקים. הרגולטור ממשיך להעמיס חובות והיטלים על גב המעסיקים, בהנחה ש"החמור המעסיק" ימשיך ללכת. אך ברגע שבו ישראל תיקלע למשבר או למיתון כלכלי, הדבר הראשון שיעשו המעסיקים הוא קיצוץ חד בהעסקה (פיטורים!). חקיקה שכזו, ללא תמריץ מימוני של המדינה, פוגעת ביכולת המגזר העסקי לייצר מקומות תעסוקה ופוגעת בצמיחה. נכון שעל הנייר יש להמונים אחוזים יותר גדולים בפנסיה שלהם. צריך רק לקוות שיהיו כאן מספיק מעסיקים שיהיו מסוגלים לממן הפרשות אלה לאורך שנים ארוכות.
דרך אגב: את ההגדלה המדוברת לא ניתן לעשות בקרנות הוותיקות. המעוניין יאלץ לפתוח לצורך ההפרש קרנות חיסכון חדשות. למה?... כי זה עולה למדינה!
- פנסיה ברירית מחדל: "פריפריה" של החיסכון הפנסיוני. יעודה של קרן הפנסיה ברירת מחדל הוא להציע ניהול כמעט ללא עלויות. הרפורמה הזו נשמעת כמו חברת טלפון סלולרי חדשה שקמה בקול תרועה, אך עכשיו היא מחפשת להתמזג עם אחת החברות הגדולות, כי קשה לה לעמוד בהבטחות. למרכיב דמי הניהול בקרנות הפנסיה החדשות חשיבות גדולה לחיסכון לאורך טווח, אך מי ידאג ויספק שרות לעמיתים בשנות החיסכון? איזו השקעה ואיזה הון אנושי ישכרו - אם בכלל - כדי לנהל את קרנות ברירת המחדל? מי יטפל בעמיתים במקרה של תביעה? שינויי שכר? מצב משפחתי?
מי ישלם את המחיר בעוד שנים? ההמונים! מה שעוד לא מגלים לקהל בקולוסיאום הפנסיוני הוא שקיימת תלות מהותית בהרבה מזו של דמי הניהול והיא השינויים הדמוגרפיים הצפויים בישראל. המודל הפנסיוני עובד כך שמי שמפריש היום משכרו מממן את הגמלאים של המחר. הבעיה בכל ה"פירמידה" הזו היא שממשלת ישראל בעצמה מעודדת חלקים מסוימים באוכלוסייה שלא לעבוד. חלקים אלה הולכים וגדלים ונשענים על קצבאות. אם בוחנים את המצב הזה לעומק, מגלים כי בעתיד יישאר פחות כסף לשלם למי שחוסך לפנסיה. יכול להיות שלקהל היושב בקולוסיאום יהיו דמי ניהול נמוכים, אבל גם תישאר להם פנסיית פירורים!...
- מסלקה פנסיונית: בקול תרועה הכריזו על הקמתה של המסלקה. הכוונה הייתה להעניק לחוסכים יכולת לקבל תמונת מצב עדכנית ביותר וחשיפת סכומים שלא היו מודעים לקיומם. זאת על מנת שיוכלו לקבל החלטות בנוגע לעתיד החיסכון הפנסיוני שלהם. יתרה מכך, המדינה הטילה חובה הכרוכה בתשלום כספי על העוסקים בתחום הפנסיוני להפקת המסלקה הפנסיונית. בפועל מדובר במערכת שלא תמיד מספקת תמונת מצב מדויקת ואמיתית. לא אחת סכומים שהחוסך יודע כי הם נמצאים ברשותו לא מופיעים כלל בתמונת המצב של המסלקה הפנסיונית. יש מקרים חוזרים ונישנים של העדר רישום הפקדות עובד/מעסיק והעדר מידע אמין על כיסויים ביטוחים. כיצד יכול המצב הזה לתת הכוונה מקצועית כמתחייב בחוק? את זה ההמונים לא יודעים. מוזר ומעניין עוד יותר: מדוע העניק המחוקק, הדוגל כל כך בתחרות, זיכיון רק לחברה אחת?
- אשראי: במקום "לחם ושעשועים", כנהוד בקולוסיאום של רומא. הנה "אופיום המזומנים". ההצהרה כי מטרת המחוקק, המגובה בהחלטות וועדת שטרום, לפתוח את שוק האשראי לתחרות היא אכן ברוכה. אך למה הדבר דומה? לאב המתיר לבנו לשתות כוס אחת של בירה, אך לאחר כמה שנים ללא השגחה הוא מופתע כי בנו הפך לאלכוהוליסט, אשראי זמין הוא כלי חיוני להמרצת פעילות במשק והגברת התחרות בין הלווים השונים, אך כפי שזה נראה כרגע, היכולת שתינתן לחוסכים לשעבד את החסכונות הפנסיוניים לגופים מלווים תמורת לקיחת הלוואות היא "כוס הבירה". תרבות הצריכה של הישראלים והנטייה הטבעית של בני האדם לדחות ולהיות אופטימיים בכל הקשור לקבלת החלטות כלכלית הינם מתכון להגברת אשראי חסרת אחריות. יתרה מכך: כל חברות החסכונות הפנסיוניים יציעו לעמיתים לקחת הלוואות, בין אם הם זקוקים ובין אם לא, כי הרי כך רגליהם של החוסכים נקשרות למנהל החיסכון. בעתיד עוד תתכנס וועדת חקירה לדון כיצד זה קרה שהחסכונות נבלעו עם השנים בהרי ההלוואות.
- איחוד קרנות: האמרגנים צעקו לקהל: "אנחנו מאחדים!", אך לא סיפרו להם כמה זה עולה. למספר גדול מאוד של חוסכים ישנם "עקבות פנסיוניות" ממעסיקים שונים. מהלך האיחוד נועד בהגדרתו ליצור סדר וארגון במצבת החסכונות הפנסיוניים, אולם - ואכן הקהל בקולוסיאום מריע - באותה נשימה לא חשבו לתת את האפשרות להעביר את הקרן הלא פעילה, עם הנכסים שלה: קרי ניירות הערך ואגרות החוב. כך יצרו מצב שבו צפוי לראות מכירות בשווי של עד 25 מיליארד שקלים שלא לצורך, רק בגין העברת הקרן הלא פעילה לפעילה. הקרן הקולטת הפעילה תידרש לרכוש את אותם ניירות הערך שוב. בשביל מה? כדי לייצר מחזור שלא לצורך ועמלות שאין בהם תועלת? מחזור המסחר הממוצע בבורסה הוא כמיליארד שקלים. קשה לתאר מה צפוי וכיצד זה עלול להשקיע על התשואות. אם כבר מאחדים, מדוע לא לאפשר לחוסך לבחור בין הקרנות השונות והיכן ירצה לבצע את האיחוד? מדוע לכפות עליו? אולי יצליח להשיג תנאים נוחים יותר דווקא בקרן הלא-פעילה.
- סוף שבוע ארוך: אם לא מצליחים להעלות את הפריון... עובדים יקרים: קחו לכם חופש, צאו לקניונים, קחו הלוואות, בזבזו חסכונות! בתמורה לסוף שבוע ארוך העובדים יחויבו בהוספת שעת עבודה. כל סטודנט לכלכלה יודע כי כאשר מוסיפים עוד שעת-עובד, התפוקה של העובדים פוחתת. בנוסף, מה יהיה עם מערכת החינוך? גם ככה ההישגים של התלמידים אינם בשמיים. אם יוסיפו להם עוד שעה יהיו עוד תלמידים "מרחפים" ו"מנקרים" בשעה האחרונה. מי לא רוצה עוד יום חופש? אבל זו דוגמא רעה ל"לחם ושעשועים". בעבור הנאות בטווח קצר מקריבים משאבים בטווחים ארוכים. ומי ישלם? כמובן שהאזרחים.
ה"חכמולוגים":
אלו אנשי הקהל הקיצוני, היושב על הטריבונה בקולוסיאום הפנסיוני. הם הקשיבו לדברים ועלו מדרגה. הם הפורקים כל עול. מנקודת מבטם למעלה הם הבחינו היטב בחקיקת "הלחם והשעשועים". הם הקיצונים במחנה ומאמינים רק בעצמם. כל דבר הקשור בחיסכון ממסדי אינו בא אצלם בחשבון. מנקודת מבטם כולם אינטרסנטים. הנה כמה דוגמאות לדרכי פעולתם:
- ממשיכת כספים : בכל נקודת יציאה וצומת שבה יוכלו הם ימשכו וינצלו ואת כל הכספים שברשותם. אם תשאלו אותם מדוע, יענו: "אני לא מותיר את הכספים שלי בידיים האלה. אני אעשה זאת טוב יותר מהם!". אם הם נדרשים לשלם מיסים גבוהים בגלל המשיכה של הכספים, זה לא מונע או מרתיע אותם. הם "הכי חכמים" והם "יודעים". הספרות המקצועית והניסיון מלמדים שמרביתם מגיעים לפרישה עם חורים בכיסים.
- לקיחת סיכונים לא מחושבים: ה"חכמולוגים" יוצאים מנקודת הנחה כי הם שולטים בסיכונים ורק הם מבינים מתי בדיוק יש לקנות ומתי למכור - כי הם אינם סומכים על איש. כאן הנתונים חדים וברורים: להם לא יישאר גם חור בכיס... הם נותרים עם הלוואות שלקחו לצורך מינוף השקעות לא מוצלחות.
- מסחר בשוק ההון: ה"חכמולוגים" בטוחים כי לאחר קורס קצר, בן כמה שיעורים, הם הופכים לסוחרים מעולים. משם הדרך לפתיחת חשבון למסחר קצרה מאוד. איך זה נגמר? מרבית ה"חכמולוגים" מוחקים מהר מאד את כל החיוכים. בדרך הקשה הם לומדים שלא קונים מקצוע מורכב בקורס של שלושה שבועות.
- שימור חסכונות: יש "חכמולוגים" העובדים שנים רבות וחוסכים בחסכונות הפנסיוניים השונים, כמו קופות גמל וקרן השתלמות. בנקודת הזמן שבה מותר להם למשוך את הכספים ללא מיסים, הם מסתערים ומושכים - בטענה כי הם ינהלו את הכספים הרבה טוב מאחרים.
גלדיאטורים פנסיוניים:
הם המבינים את אווירת הקולוסאום. הם הלוחמים השקטים והאמיצים. הם נוכחים באירועי קולוסיאום, קוראים בעיתון ומאזינים לחדשות. הם הקבוצה שכבר הפנימה: "אם אין אני לי - חיסכון לפרישה לא יהיה לי". הם מקיימים את הנחיות המחוקקים מנהלי הקולוסאום, אך אינם מתחכמים. הם מבינים כי הדרך המובילה לפרישה ראויה, היא היכולת לשלב בין שתי אסכולות שונות: הם הופכים לחוסכים ולמשקיעים לפרישה. מצד אחד הם יחסכו בכל, בכפוף לכללים, בחסכונות הפנסיוניים השונים. הם ימצו את כל הטבות המס, אך יהיו מאוד מפוקחים בניהול משטר ניהול הסיכונים. הם יצברו סכומים בחסכונותיהם הפנסיוניים לאורך שנים. גם כשיחליפו מעסיקים הם ישמרו וימשיכו את אותם החסכונות. הם ייקחו סיכונים מחושבים ויאזנו אותם, בהתאם לתקופות השימוש בכספים המתוכננות. הם מבינים שתחום השקעות הוא מקצוע ומחפשים לעצמם אנשי-אמון שיובילו אותם בדרכם. בעיקר הם מבינים שאינם יכולים לסמוך על להקת המחוקקים בקולוסיאום הפנסיוני. ניתן לראותם חוסכים, עקב בצד אגודל ורוכשים נכס שישלם להם תזרים נוסף לפרישה. ה"גלדיאטורים" מטפחים את תיקי ההשקעות שלהם. מבינים את התנודתיות ויותר מכך: מבינים כי הם לא יכולים להסתמך על החסכונות. הם לא פוחדים לתכנן תכניות כלכליות ולסלול את הדרכים אליהן. הם אלו שבסוף ינצחו. הם לא היו החכמים ביותר. הם פשוט היו המציאותיים ביותר. במקום להתרכז בהאשמות הדדיות, בבכיינות וברפש של רצפת הקולוסאום, הם לקחו את האחריות והגשימו לעצמם חלומות.
רן חובב – מומחה למיסוי ולפרישה ©
המקצוע שלי הוא הטוב ביותר בעולם.
בזכותה של אשתי אני מה שאני.
הכותב הינו בעל רישיון בייעוץ מס רישיון פנסיוני ורישיון בניהול תיקי השקעות. הנתונים הינם למועד כתיבת המאמר. המידע כולל הערכות ואומדנים שמטבע הדברים אפשר ויתבררו כחסרים/בלתי מעודכנים. אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. וכן אין לראות בו כהמלצה לקנות ו/או למכור את ני"ע המוזכרים בו ו/או ני"ע אחרים. המידע המוצג הוא לידיעה בלבד. ולא מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. הכותב לא אחראי לכל נזק. אובדן. הפסד או הוצאה מכל סוג שהוא. לרבות ישיר ו/או עקיף. שייגרמו למי שמסתמך על האמור במסמך זה. כולו או חלקו. ככל שייגרמו. ולאמת חייב כי שימוש במידע הכלול במסמך זה עשוי ליצור רווחים בידי העושה בו שימוש. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו – עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית.
קרדיט תמונות:
Geralt
Stuart Miles
Sira Anamwong