התרחיש הנפוץ: "אירוע לקראת פרישה"
.jpg "התרחיש הנפוץ אירוע לקראת פרישה")
רוב האנשים לא חושבים על כך ואם כן – מדחיקים. אבל מחוגי השעון מתקדמים והנה, כמו לקראת שעת חצות בסיפור סינדרלה הכרכרה הופכת לדלעת... ואז מגיעים הלחצים, בנוסח: "מה יהיה איתי? מה אעשה? מאיפה מתחילים? מה בדיוק עושים? מה יקרה אם הפנסיה לא תספיק לקיים את רמת החיים שלי? מה לעזאזל עושים?"
כדאי להירגע: כמו במלחמת המפרץ, בעבר, כשטבעו את המשפט "שתו מים", כדי להרגיע את הציבור. הפעם מומלץ לשתות כוס של יין. להרים כוסית "לחיים" ולהכריז: "הנה הגענו עד הלום. לאחר עשרות שנות קריירה, עליות ומורדות, לימודים, משפחה, ילדים. הנה הצלחנו!" מסתבר שהלחצים של הדקה ה- 90 אינם בהכרח רק כלכליים אלא בעיקר מנטאליים – נפשיים. יש צורך להסתגל למציאות חדשה, שבה החיים לא סובבים סביב הציר "בית / עבודה" אלא סביב "בית וכל השאר". מה באמת יעזרו הלחצים והחששות בדקה ה-90 ? הרי מה שלא נעשה בעבר כבר כמעט ולא ניתן לשינוי. כל המשפטים שנאמרים בנוסח: לו הייתי חוסך עוד קצת... לו הייתי לוקח יותר סיכונים... לו ולו ולו. מי מבטיח שהייתה מושגת תוצאה אחרת?
מסדר פרישה: להתחיל מהצעד הראשון:
היכן אתם, השקלים היקרים? הגיע זמן הפרישה ועתה יש לקרוא לשקלים – קרי לחסכונות שנאספו על פני השנים לשוב הביתה. הפורשים חייבים לדעת אילו כלים עומדים לרשותם לבניית המשך חייהם. במקרה הזה, ב"מסדר הפרישה", הכלים הם החסכונות שנצברו במהלך השנים. המעקב אחריהם קשה לפעמים: לעיתים קרובות הם דחוקים ומוחבאים באחת המגירות. לעיתים הם מקוטלגים בהררי קלסרים. כך או כך – רק למעטים יש מושג מה יש ומה עושים. אז איך קוראים לחסכונות לשוב הביתה?
דרכים לאיתור הכספים: יש שני סוגי תוכניות: כאלו שהן פעילות - כלומר שמופקדים בהן כספים וכאלו שלא מפקידים בהן: "תוכניות מסולקות" כלומר שאין בהן הפקדות.
- מסלקה פנסיונית: זו מהווה "צילום רנטגן" של החסכונות הפנסיוניים. היא אינה כוללת נכסים שאינם מוגדרים כחסכונות פנסיוניים. כלומר, כספים המושקעים בתיקי ניירות ערך לא יראו במסלקה.
- כספים אבודים: "כסף בוא הביתה": קיים לכך אתר משרד האוצר. יש לכתוב במנוע החיפוש ("גוגל") את המילים "כספים אבודים" בעזרת כמה פעולות פשוטות ניתן לגלות האם יש לפורש כספים המופקדים בחסכונות הפנסיוניים, שנשכחו על ידו.
- תלושי שכר: תלוש השכר דומה "לפתק הסודי": הכל כתוב בו. להיכן מופקדים הכספים, איזה שכר מבוטח, גובה ההפרשות החודשיות. מהכתוב בו ניתן להגיע לכל החסכונות הפנסיוניים מכל תקופת עבודה. זה כמובן מחייב את העובד לשמור על התלושים או טופסי 106 מכל תקופת עבודה אצל מעסיקים שונים.
- דוחות שנתיים: כל המידע הכספי והביאורים נמצאים בדוחות השנתיים, כל "אנשי הקלסרים" השומרים על כל נייר: הגיע הזמן לבצע "מסדר פרישה" שיצדיק שנות האיסוף הרבות של האישורים. יש בהם את כל המידע הנחוץ להתחיל ולערוך סדר בכל החסכונות.
ועתה - לשלב הבא:
תזרים מזומנים – מהו? כפי שכתבתי פעמים רבות בעבר: עד שהשפה תשתנה - אין יותר "פנסיה חודשית" יש "תזרים מזומנים בפרישה".
- צד ההוצאות: "תזרים שלילי". ניתוח צד ההוצאות חשוב כדי לדעת לאן חפצים להגיע מהיבטי תזרים ההוצאות החודשי. יש לערוך גיליון של ההוצאות החודשיות למעקב אחרי ולתכנון תזרים המזומנים. יש להבדיל בין תזרים שוטף חודשי, כלומר לכמה כסף זקוקים על מנת לשמור על רמת החיים השוטפת בשגרה, לבין תזרים הוצאות חד פעמיות, כמו לטיולים, לעזרה חד פעמית וכדומה. אם לא יבוצע מחקר תזרים שכזה, אין אפשרות להתקדם. לאחר שמבצעים את רישום תזרים המזומנים השלילי - קרי ההוצאות, ניתן לעלות לשלב הבא:
- צד ההכנסות: "תזרים חיובי". יש למפות את כל הנכסים מהם יכולים לקבל תזרים מזומנים. דוגמא: מקרן פנסיה מקבלים תשלום פנסיה, מהביטוח הלאומי מגיעה קצבת זקנה. ממזומנים ניתן לקבל דיבידנד או לרכוש נכס. מיתרות קופות הגמל וקרנות השתלמות אפשר לקבל "אנונה" (הכנסה חודשית פטורה ממס), מדירות מגורים שבבעלות הפורש מתקבלת שכירות חודשית. כך גם מנכס מסחרי שבבעלותו. מתוכניות "וותיקות" מבטיחות תשואה ניתן למשוך סכומים אחת לתקופה (שבין חצי שנה או כל שלושה חודשים) ללא מס. כנ"ל גם כל נכס, עסק או עבודה שבבעלות הפורש והוא משלם הכנסה חודשית. לאחר ניתוח התזרים החיובי – קרי ההכנסות, ניתן לעלות לשלב הבא:
- תזרים ההוצאות בניכוי תזרים ההכנסות: תזרים ההוצאות חייב לכלול את ההוצאות השוטפות והוצאות חד פעמיות המתורגמות לשוטפות. כך מתקבלת תמונה אמיתית של הצרכים, בהתייחס לתזרים המזומנים שאליו שואפים. אם צד ההוצאות עולה על צד ההכנסות, כלומר יש גירעון בתזרים המזומנים החודשי, זה אומר שנדרשות כמה החלטות, המפרטות בשלב הבא. אם צד ההוצאות קטן מצד ההכנסות, זה מצב המלמד שניתן לייצר תזרים מזומנים חיובי: יש יותר הכנסות מהנחוץ. זה המצב האידיאלי, שבו הפורש יכול עדיין לקיים חיסכון כספי בפרישה. מכאן – לשלב הבא:
התזרים מתאים לפורשים או שהם מתאימים עצמם לתזרים?
אחרי יותר משני עשורים של עיסוק בתחום, הגעתי למסקנה מעניינת: יש קורלצייה והתאמה בין התא המשפחתי הפורש לבין תזרים המזומנים. הנושא ריתק אותי. הגעתי למסקנה שעם כל הספקות והחששות בהתחלה, הפורשים יודעים - בקירוב די מדויק - מה עומד לרשותם ולמה לצפות.
במקרים בהם תזרים המוזמנים אותו הם מבקשים בעת הפרישה גדול מצד ההכנסות שלהם, יוכלו תמיד להחליט עד כמה קרן הכספים חשובה להם. יש כאלה שיעדיפו לשמור על הקרן ולהעבירה לדורות הבאים. יש אחרים שיהיו מוכנים לשחוק את הקרן, בעבור שמירה על רמת החיים אך עם הידיעה כי יש להם יתרת נכסים להעברה לדור הבא. ההחלטה תמיד תהיה בידי הפורש.
עכשיו מוכנים לשלב הבא:
מיסוי ופרישה: פרישה, מיסים ובקיאות בזכויות הם אחד. אין אפשרות לפסוע אפילו צעד אחד בתכנוני ההכנסה שאינו קשור לעולם תכנון המס ולמיצוי הזכויות. אם הפורשים לא יודעים מה מגיע להם ומהן הזכויות שלהם מהם במסלולי תכנוני המס, הם כנראה "רדומים"... הבשורה החשובה באמת היא שחיסכון במס בפרישה מתורגם מיידית ליותר משאבים כספיים ולהגדלת תזרים המזומנים החיובי של הפורש. על קצה המזלג: חלק מהנושאים בהם הפורשים חייבים לגלות ערנות הם בתחום מסלולי רווח הון. ניהול הון במסגרות שונות יכול לחסוך לחלק מהגמלאים מס רווח-הון ואף ליתר אותו, כמו דרך נקודות זיכוי המגיעות להם, קיזוזי-הון, פריסות פיצויים, שבח, הפרשים, בחירת המסלול המתאים במיסוי שכר דירה מדירת מגורים, מיסוי חו"ל ועוד.
מכאן קופצים עוד שלב:
סיכון ופרישה: הצד של תזרים המזומנים והיכולת לקיים אותו לאורך שנים קשור בקשר ישיר לניהול הסיכונים. בקצרה, מלמדת תורת ניהול הסיכונים כי אם ההון של הגמלאי בנוי מתוכניות שונות, כמו מזומנים, קופות גמל, קרנות השתלמות, פוליסות לביטוח ותוכניות אחרות אין כל היגיון כלכלי למשוך מכל תוכנית את הריבית המשוערכת שלה. יש לחשב את הריבית הממוצעת הצפויה מכל אחת ואת המשיכות החודשיות ראוי לבצע מתוכנית אחת בלבד, כך שרוב ההון נותר ל"עבוד". את משך הזמן שבו ההון ממנו מושכים לקיום תזרים המזומנים יישרוד ניתן לשערך: יש לקחת מרווח ביטחון של שנתיים לפחות, כך שאם החישוב כי ההון ממנו מקיימים את התזרים יספיק ל- 10 שנים, הרי מקדם הביטחון המחושב הוא בן 8 שנים. יתרת ההון יכולה להתנהל במדיניות ניהול סיכונים חכמה - כך שאין לקשור בין גיל לרמת סיכון, אלא בין חלוקת ההון וחלוקת הסיכון.
ומכאן – לשלב הבא:
מגן לחיים: "מודה ועוזב – ירוחם"... בתחילת דרכי המקצועית לא נתתי חשיבות יתרה ל"מגיני החיים", שהם ביטוחים אותם אנשים רוכשים, כמו בריאות וסיעוד. הזמן, הפרקטיקה וההיתקלות באירועים רבים הביאו אותי למסקנה אחרת: אין להפריז, אך בהחלט יש צורך ליצור רשת הגנה ביטוחית, ליום רע. כמובן שיש להתאים את ביטוחי הבריאות והסיעוד לצרכים ולכל הביטוחים המשלימים הקיימים.
ציפיות, יעדים וילדים: עם הפרישה תעלנה גם הציפיות מצד הילדים לעזרה כלכלית. לדור הבנים הנוכחי קשה מאוד להבין את המשמעות של עלייה בתוחלת החיים של הוריהם והצרכים הנדרשים מכך בעת הפרישה. מבחינת דור-ההמשך משמעות הפרישה היא בדרך כלל הזרמת כסף מההורים. נשמעות שאלות כמו: "פרשת, אז למה אין לך כסף עכשיו?" "עכשיו, כשתפרשו תוכלו לעזור לנו?" ועוד שאלות אופייניות. תפקיד הגימלאים הוא להקדים, לתאם ולכמת ציפיות, כדי שלא ישתרר מתח באוויר על רקע זה. הדבר הנכון ביותר הוא לדבר ישירות: "דעו, ילדים. המשכורת שלי הייתה X והפנסיה שלי עתה היא Y". רצוי להסביר זאת באופן ברור.
פרישה היא תקופה: יהיו כאלה שתקופת פרישתם תהיה ארוכה משנות העבודה שלהם. יש לזכור כי מנקודת מבט אישית-פרטית מהלך הזמן נראה שונה, אך מה שהיה הוא שיהיה... כפי שבעבר היו תקופות שונות, עם מורדות ועליות, אינפלציה ותופעות כלכליות משתנות, אחרי הפרישה העולם הכלכלי לא משתנה. בהתחשב כך, על הפורש לגבש חזון ואסטרטגיה נכונה כדי שיוכל לצלוח את כל המהפכים בהצלחה. המחיר של הפאניקה הוא בדרך-כלל הפסד. חששות לכשעצמן הן מנגנון מעורר וחיובי, אך כדאי לזכור כי רצוי לקבל החלטות ביחד עם מומחה שעליו סומכים. הפרישה היא כפי הנראה לא סוף העולם. בתקופת הפרישה רצוי להיות היו סבלניים, להיצמד לתכניות העבודה. להיות גמישים מחשבתית ולעולם אל תתנו לפאניקה ולחרדות להפוך לתכנית עבודה. זה המתכון שהיה וזה המתכון שישאיר את הפורשים מסוגלים לעמוד בכל תכניות הכלכליות שלהם.
מומחה פרישה: תחום המיסוי וכלכלת פרישה הפכו בשנים האחרונות למלאכת מחשבת. כזו המחייבת כל אדם הטוען כי מומחיותו היא במיסוי וכלכלת פרישה, להבנה עמוקה ולא רק ידע אלא מומחיות בתחומי המיסוי, הכלכלה, היכולת לנווט בין אלטרנטיבות תכנון מס שונות ובין אפשרויות השקעה פיננסיות אחרות. אדם כזה חייב להיות בעל יכולת לניתוח והבנה של התרחישים הכלליים והתאמת הסיכונים.
שמעו בעצתי: בחרו לכם איש עליו תוכלו להיסמך, שיהיה "שומר הפרישה" האישי שלכם. רצוי לזכור כי אין אדם שעושה מעשה וחף מטעויות, אך כשמנווטים ספינה בים סוער וגבה-גלים עדיף לתת את ההגה לבעלי ניסיון: יש להם סיכוי טוב יותר להביא את הספינה לחוף מבטחים. בעזרת "שומר פרישה" כזה ניתן לממש בהצלחה את התוכניות האישיות והכלכליות של כל פורש ופורשת.
העברת עושר: גורל אחד משותף לכל בן-אנוש: יום הולדתו ויום פטירתו. כמובן שכל בני האדם רוצים לחיות שנים רבות ככל הניתן - ואכן בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בתוחלת החיים (וטוב שכך). היה זה שמעון פרס ז"ל שאמר: "אל תדאגו, לא אשכח למות"... הבטיח וקיים! המושג "צוואה" מעורר חששות ואי-נוחות ומציף נושאים שנוטים להדחיקם בשיגרה. זהו כנראה טבע האדם. בכל זאת, הכנת צוואות ותכנון העברות עושר הם כמעין "דף הנחיות" לחיים שלאחר מכן. הצוואות הן מסמכים חיוניים וחייבים להכינן. הן לא רק מתכון של חלוקת נכסים. ניתן להשאיר בהן גם תובנות ועצות שנאספו במהלך כל החיים.
הודעה:
מאמר קודם שלי: "2017 עיקרי התקרות והשינויים: חלק ב," התפרסם באתר שלי בטעות, כטיוטה לא סופית. נא להתעלם ממנו. הכתבה המלאה, בנוסח הנכון, תפורסם בשבוע הבא.
בהצלחה.
רן חובב, מומחה למיסוי ולפרישה ©
המקצוע שלי הוא הטוב ביותר בעולם. בזכותה של אשתי אני מה שאני.
הנתונים הינם למועד כתיבת המאמר. המידע כולל הערכות ואומדנים שמטבע הדברים אפשר ויתבררו כחסרים/בלתי מעודכנים. אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ, המידע המוצג הוא לידיעה בלבד, ולא מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. הכותב לא אחראי לכל נזק, אובדן, הפסד או הוצאה מכל סוג שהוא, לרבות ישיר ו/או עקיף, שייגרמו למי שמסתמך על האמור במסמך זה, כולו או חלקו, ככל שייגרמו, ולא מתחייב כי שימוש במידע הכלול במסמך זה עשוי ליצור רווחים בידיה עושה בו שימוש. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו – עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית.
קרדיט תמונות:
Ambro