"מעצר מנהלי" רגשי: מדוע יש כאלה החוששים מפרישה?

רוצה לקבל עדכונים בנושא הפרישה?

הרשם עכשיו וקבל את עידכוני החקיקה למייל שלך

שם מלא:

כתובת דוא"ל:

שלח

072-222-3335

שם מלא

טלפון

דוא"ל

חזרו אליי

01 דף הבית

02 אודותינו

03 מאמרים

04 מילון מונחים

05 שאלות ותשובות

06 חקיקה ועדכונים

07 טפסים

08 צור קשר

09 קטעי וידאו

10פורום

כל המידע בפרישה ובמעבר קריירה

מאמרים

דף הבית מאמרים "מעצר מנהלי" רגשי: מדוע יש כאלה החוששים מפרישה?

"מעצר מנהלי" רגשי: מדוע יש כאלה החוששים מפרישה?
יום ראשון 16 יולי 2017 אדם ומכונה: כבר בימינו מייצרת הרפואה לגוף האדם חלקי חילוף: ירכיים מפלסטיק, ברכיים מטיטניום, "סטאנטים" לעורקי הלב... הפעילו נא מעט את הדימיון

קטגוריות של מאמרים

ייעוץ פרישה דיני מיסים מדריך פנסיוני מס רווח הון כלכלת פרישה בנקאות פרטית בפרישה דיני עבודה החזרי מס פרישה-סקירות כלכליות הנער שמכה את השוק עצמאים חוסכים לפרישה

לארכיון מאמרים

"מעצר מנהלי" רגשי: מדוע יש כאלה החוששים מפרישה?

אדם ומכונה: כבר בימינו מייצרת הרפואה לגוף האדם חלקי חילוף: ירכיים מפלסטיק, ברכיים מטיטניום, "סטאנטים" לעורקי הלב... הפעילו נא מעט את הדימיון: אי-שם בעתיד הלא-רחוק תותקן בליבו של האדם מין תיבת הילוכים שכזאת: כשהוא ילך לישון הוא יעביר את תיבת ההילוכים למצב "P" ("חניה"). בכל בוקר הוא יניח אותה על מצב ("D" (“Drive” וכך יתחיל את יומו...
גוף האדם ישעט לדרכו, כרגיל. יש משימות של יום-יום לבצען, משימות להשלימן ואף חלומות להגשימם. אם האיש שלנו ירצה לנוח הוא יעביר את בוחר ההילוכים למצב ("N" (“Neutral” – ומיד הקצב יירד...
אדם שכזה (אולי "סייבורג") לא יכיר כל קושי ולא היה מודע לו כלל. כל אתגר לא יהיה גורם לעיכוב שהרי תיבת ההילוכים שלו הפועלת על "D", תהייה מכנית לחלוטין ולא תושפע מרגשות, מלחצים, מחששות – שהן חלק בלתי נפרד מההוויה האנושית. הוא יהיה "סופרמן"!
עד שיגיע היום המקווה (בקרוב?), אין לבני האדם תיבת הילוכים שכזו, לא בליבם ולא במוחם. הלב והמוח האנושיים אינם מכניים. הם מושפעים מאירועי-עבר, מרגשות, מפחדים שנצרבו בתת-מודע ולא נשכחו. אלה מתעצמים לפעמים וגורמים למעצורים הבולמים את הפעילות. נוצר לו מין "מעצר מנהלי" רגשי שכזה המשפיע לעיתים על כל ההתנהלות האנושית.

בחלק ממסעו של האדם בזמן, הקרוי "חיים" מתרחשים אירועים החורצים חריצים עמוקים ואין עדיין מכונה שתעזור לו להתגבר למחקם. לעתים תכופות אני פוגש כמה מלקוחותיי והם כבר בוגרים ושיערם שיבה. הם מספרים לי על אירועים מעברם שנצרבו בזיכרונם וגרמו להם להגיע למצב של "חניה", גם ללא תיבת ההילוכים... במאמר זה אנסה להציע דרכים להתגבר על עבר: החוויות צריכות להישכח, כל עוד הלקח מהן נלמד ויושם. במקום "מעצר מנהלי" רגשי צריך להפוך אירועי-עבר למקפצה אמיתית לחיים - וזה בידיו של כל אדם ואדם.

גם אני, הכותב, צברתי כבר "קצת" נסיון חיים ושאלתי לכל קוראי היא: מדוע לעצור? מדוע לחשוש? אם יש לקורא, בתחומים מסוימים בחייו, מין תחושת "מעצר מנהלי רגשי", כדאי לדעת כי המפתח ליציאה ממנו נמצא בידו: בבחירה האישית שלו ובידיעה ש"חריצים" הם חלק מהחיים. הם עלולים לעצור, לפעמים, אך באופן זמני בלבד – אך אסור להרשות להם להיות הדחף המניע של פעולות האדם.

במאמר זה אני מציע לקוראי: קדימה! השתחררו מהכבלים. צאו מ"המעצר המנהלי הרגשי". זכרו שמאחורי רוב החששות מסתתר כנראה משהו שברצונכם לבצע – אך אינכם בטוחים בו. גם הפרישה יכולה לגרום למין מעצור שכזה: כדאי לזכור כי היא עוד שלב מיוחד במעגל החיים.

כלכלת רגשות: היא מקור לטעויות רבות. יש כלכלת מאקרו, כלכלת מיקרו ויש "כלכלת רגשות"... הפרישה היא אירוע מוחצן של "כלכלת רגשות". לא משנה מה היה תפקיד של הפורש בארגון: מההנהלה ועד אחרון התפקידים. לפתע, לקראת הפרישה מתחילה הגאות ב"כלכלת הרגשות". היא מתבטאת במחשבות כמו: "מה יהיה?", "מדוע לא עשיתי כך וכך?", "איך לא הכנתי עצמי?", איך עברו להן השנים?"...כל אלה משפיעות השפעה מכרעת על תהליך קבלת ההחלטות הכלכליות של הפורש. אם האדם ידע, או - לפחות - ינסה לנטרל את הרגשות האלה,המצב יוטב, שכן אין בהן כל תועלת. צריך להסתדר עם מה שיש, בגישה של "עשינו כל מה שיכולנו". מכאן נוצרת נקודת פתיחה לתכנון שנים ארוכות וטובות.

למה חוששים מפרישה?

1. כבר לא חלק מ"הקולקטיב": האדם הוא חיה חברתית ואוהב להיות שייך. מקום עבודתו של אדם הוא אחד מהצירים של חייו. בכל אירוע חברתי בו נפגשים אנשים שאינם מכירים זה את זה, הם שואלים מיד: "מה אתה עושה? היכן אתה עובד?". רוב העובדים מפתחים למקום עבודתם גם יחס רגשי. אכפת להם. הפרישה ("ניתוק יחסי עובד-מעביד") חותכת, בפתאומיות ואולי גם קצת באכזריות, את הקשר הזה. כמו חיית המחמד - האוגר – המסובב גלגל בכלובו, במשך שעות, כך גם רוב העובדים: כל עוד העובד שייך לארגון, קטן כגדול, הוא חש "על הגלגל". ברגע שהאוגר מפסיק לרוץ נראה שהוא אבוד במקצת: כאילו "איפה והיכן אני ולאן עכשיו?" כך גם התחושה של זה שפרש וירד מהגלגל המקצועי במהלך מרוצתו. הוא כבר לא שייך יותר! צריך לשנות תפיסה ולזכור שבעצם החיים כולם נעים במעגלים וגלגל מחליף גלגל. עתה הזמן "לרוץ על גלגלי הפרישה" להמשך חיים טובים.

2. מפגש עם מונחים ומושגים בלתי מוכרים: בכל מהלך חיי העובד "על הגלגל" – שכיר או עצמאי - הוא הורגל למילון שלם של ביטויים ומושגים. לפתע הוא נדרש להכיר לקסיקון חדש של מונחים שונים לחלוטין מהמוכר לו בעברו. ממש כתייר בארץ זרה שאינו מבין את שפת המקום. כדאי לזכור שיש תיירים שלמדו קצת את השפה – ולהם קל יותר בחו"ל.

3. מיסים: אומרים כי המיסים והפרישה קשורים זה לזה כמו הכתובה בחתונה... תהליך הפרישה כרוך בהיבטי מיסוי רבים, שיש לטפל בהם ולהיות מודעים להם. מי מתנדב לשלם מיסים? כנראה שאף אחד... על כן, נושא המיסוי בעת הפרישה מעורר לעיתים דחייה, אנטגוניזם, חששות ואף כעסים. רצוי שהפורש יפנים שמיסים יש לשלם - אך לשמחתו המחוקק סלל לו אפשרויות תכנון רבות, כדי שיוכל לשלם פחות. כנראה שאז כבר לא יוחמר "המעצר המנהלי הרגשי" מסיבות של מס. התחושה שהפורש מיצה, לאחר שתכנן כראוי, את המיסוי כנדרש, היא זו שנותנת ומעניקה לו את תחושת הניצחון. היא אפילו הופכת את התשלום לחוויה: "אני משלם, אבל פחות!" המיסים גם יכולים להפוך כך ל"חברים הכי טובים" של הפורשים.

4. מוסדות ורשויות:הפרישה מביאה את העובד ליצירת קשרים עם מוסדות ורשויות שלא הכירם ושלא תמיד חיבבם. דוגמה טובה היא הרטינה המתמשכת נגד חברות הביטוח, המוזנת ממאמרים וכתבות בתקשורת. חברות הביטוח נתפשות כ"רע הכרחי". לפתע חייב הפורש להימצא איתם בקשר – ויתר על כן: הן אלו שישלמו לפורש חלק מהקצבאות שלו. ממש כמו "לישון עם האוייב". זה הזמן להרהור: מהיכן הגיעו כל ה"רעשים"? כיצד נבנתה אותה התדמית? מדוע להמשיך ולשאת את אותם רגשות שליליים? האם זה כדאי להגיע לגיל פרישה עם מעצורים רגשיים כאלה - עד כדי כך שיש פורשים שרוצים להוציא מהן את כל הכספים, כי הם "לא מאמינים במוסדות השונים!"...

5. "זמן" ו"כסף" הן משאבים בחסר...: במהלך השנים לומד האדם כי שני משאבים נמצאים תמיד בחסר: הזמן והכסף. מסתבר כי תחושה זו עוצרת ו"תוקעת" רבים מלהתקדם במקום. הדרך הנכונה להתנהלות היא לראות את הדברים באופן הזה" הזמן הוא נתון ואני אעשה כל שביכולתי למצות אותו בדרכים הטובות ביותר. הכסף? במקום לדאוג שלא יספיק, יש להפנות את האנרגיה לטפל במה שיש. במהלך שנות הפרישה יש לנסות ולנהל את הכסף באופן מושכל ואחראי, כך שיתאים לצרכים המשפחתיים.

6. מרחב הציפיות: מוכרת האמירה: "עכשיו אתם כבר לא עובדים - אז יש לכם יותר זמן בשבילנו..." ההנחה של הסובבים את הפורש היא שבעת פרישה יש יותר זמן פנוי. מרחב הציפיות של חוג המכרים/משפחה של הפורש עולה - ובעיקר מצד הילדים, בנוסח: "עכשיו אין לכם תירוצים. יש לכם מספיק זמן לספק לנו שירותים". מרחב הציפיות יכול להיתחם על ידי הפורש, תוך כדי שהוא משתף את הסביבה ומספר על חלומותיו האישיים - ועד תכניות שתמיד הדחיק. עתה כאשר פרש והוא עדיין בריא וחסון זה הזמן להגשימם. במקום להיכלא "במרחב הציפיות" יש להרחיב את הגבולות. כך ימנעו תסכולים אכזבות ויהיה ברור לכל הסובבים מה רוצה ויכול הפורש לעשות במסגרת זמנו.

7. ריבית, מניות: במהלך הקריירה של רוב העובדים, מעורבותם בנושאים כלכליים באה לידי ביטוי רק אם הם ממש חייבים. מי מעוניין בשיחת חולין על גובה הריבית ומצב הכלכלה? כל זה משתנה כאשר הם נפרדים מתקופת עבודה ארוכה. לפתע, אם רוצים או שלא, לעיתים הם חייבים להתעסק בנושאים האלה. מטבע הדברים, תחומים הרחוקים מהאדם מודחקים והופכים למעצורים. מסתבר כי אפשר גם להינות מדברים שהודחקו במהלך השנים. אין זה אומר שהפורש יהפוך למומחה כלכלי, אך לפחות הוא ירחיב דעת ויבין אם הוא מסוגל להתנהל בתחומי הכלכלה בעצמו, או שימצא אנשי אמון שיוכל לסמוך עליהם. בכל מקרה, ידע הוא הריבית הטובה ביותר שניתן לקבל.

8. תחזוקה שוטפת: אם כל מה שנידרש מהעובד השכיר הוא טופס 101, הרי מהרגע שפרש הוא חש לעיתים כ"איש תחזוקת פרישה" מול הביטוח הלאומי, חברות הביטוח, קרנות הפנסיה, ניהול ההשקעות ועוד. זה המצב וצריך לקבל אותו ולהשלים עמו. כן, אין צורך לכעוס כל שנה בעת מילוי הטפסים... לשאול כל פעם "מדוע אני לא מקבל את הזכויות שלי ועליי לתבוע אותן?" אפשר גם לראות את תקופת פרישה כגינה שנשתלו בה השתילים הנכונים: פנסיה, ביטוחים, ניהול כספים וכיו"ב. עתה יש לעדור ולהשקות את הגינה, כך שתמיד תהייה מטופחת ורעננה – ותוכל לספק את כל מחסורו של הפורש ובני ביתו: תחזוקה עיקבית של שימור.

9. תרחיש קיצוני: השגרה מדחיקה ומרדימה את החששות, אך יום הפרישה ואיתו החששות: מה יקרה בתרחיש כלכלי קיצוני: אינפלציה, מלחמה, הדרדרות בשווקים כלכליים, שינוי במצב בריאותי כל אלה מעסיקים את הפורש לא מעט. במקום להיות טרוד מתרחישים כאלה, יש לקבל אותם כחלק מהחיים - לאחר שהפורש עשה את המקסימום וגידר את כל הסיכונים. בזאת הסתיימה אחריותו ועתה הוא יכול ליהנות מהחיים.

לסיכום: אין סיבה אמיתית ל"מעצר מנהלי" נפשי. קראו את ההמלצות שבמאמר ונסו ליישם אותן. החיים יפים ויכולים להיות טובים ומשוחררים גם בעת פרישה.

בהצלחה
רן חובב, מומחה למיסוי ולפרישה ©
המקצוע שלי הוא הטוב ביותר בעולם.

הנתונים הינם למועד כתיבת המאמר. המידע כולל הערכות ואומדנים שמטבע הדברים אפשר ויתבררו כחסרים/בלתי מעודכנים. אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ, המידע המוצג הוא לידיעה בלבד, ולא מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. הכותב לא אחראי לכל נזק, אובדן, הפסד או הוצאה מכל סוג שהוא, לרבות ישיר ו/או עקיף, שייגרמו למי שמסתמך על האמור במסמך זה, כולו או חלקו, ככל שייגרמו, ולא מתחייב כי שימוש במידע הכלול במסמך זה עשוי ליצור רווחים בידיה עושה בו שימוש. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו – עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית.

קרדיט תמונה:
imagerymajestic

עוד מאמרים בנושא:

FATCA: פרישה ומיסוי בינלאומי

ה”מהארישי” וה”עיראקי”

מרצים לפרישה

חזרה לרשימת מאמרים

רן חובב מומחה למיסוי ופרישה

072-222-3335, 054-7500405

הארבעה 21 בניין פלטינום ק.9 תל אביב
הצהרת נגישות

פרישה
יועץ פרישה
ייעוץ פרישה
פנסיה

כלכלת פרישה
החזרי מס
מדריך פנסיוני
דיני מיסים

פורום פרישה
מפת אתר
צור קשר
פאנל ניהול