פורשים אוהבים סיכון? או: האם יש דרך לא מסוכנת להגיע לתשואה?
סיכון / גיל פרישה: עד היום לא הוכח קשר וודאי בין נטילת סיכון בתחומי ההשקעה ובין הגיל של המשקיע. האם לאחר פרישה יש להתנזר מלקיחת סיכונים? יש להבדיל בין אחריות ובין נטילת סיכון. הפורשים יכולים וצריכים להיות אחראים בבחירת העיתוי, סוג הסיכון וניהולו..
טווח קצר – בינוני - ארוך ופרישה: מה הקשר? הטווחים חשובים מאוד כאשר מדובר בניצול אופטימלי של משאבים כלכליים והתאמתם ליעדים האישיים.
מינון הסיכון בעת פרישה: איך יודעים מהו המינון הנכון? הסוד למינון הנכון הוא כזה שהפורש מסוגל להתמודד בו גם עם כישלון - ולא רק עם הצלחה.
סיכון ותנודתיות: התנודתיות היא חלק בלתי-נפרד מההשקעה. ככל שההשקעה היא תנודתית יותר, היא נחשבת כמסוכנת ומאתגרת יותר, אך גם סיכוי לרווח. השקעות אינן "כביש הסרגל". יש משקיעים שייהנו מהתנודתיות ואף ימצאו בה הזדמנות. ההיסטוריה מלמדת שהנועזות משתלמת – אך מדובר במעטים. מינון נכון ימתן או יבטל את החששות מתנודתיות. רצוי לגלות הבנה שהיא חלק מהתהליך.
רודפים אחר תשואה: העלייה בתוחלת החיים גרמה לשינוי של ממש: אם בעבר אדם התחיל בקריירת עבודה בגיל צעיר מאוד, פרש בגיל 65 ותוחלת החיים שלו הייתה קצת יותר מ-70 שנה, היום בנו של אותו אדם מתחיל לעבוד באופן קבוע ויציב אחרי גיל 30, פורש בהיותו בן 67 ותוחלת החיים שלו נושקת לגיל 90. כלומר לבן צפויה תקופת עבודה קצרה יותר והוא חייב לוודא שהמשאבים שלו יספיקו לתקופת חיים ארוכה יותר ויקרה יותר. כל זה קורה בזמנים שבהם המדינה מרחיקה עצמה מכל הקשור ברווחת הפרט ובמיוחד אוכלוסיית הפורשים, הנתפסים "כלא יעילים" כלכלית - שכן "גורמי ייצור בפנסיה" אינם משלמים מיסים כפי ששילמו. הם גם אינם משרתים בצבא ותרומתם לכלכלה שולית. מנקודת המבט המקרו-כלכלית של מדינה הפורשים הם "גורמי ייצור לא יעילים".
משתמע מכך שהתשואה על ההשקעה היא הגורם החשוב ביותר בשמירת רמת החיים לאורך שנים. אין פלא שהגמלאים רודפים אחר תשואה.
לכמה תשואה זקוק הגימלאי? לשאלה הזו אין תשובה ברורה אלא הערכות בלבד. בקרנות הפנסיה מקובלת ההנחה כי הריבית השנתית תהיה בת 3.74% לשנה. תזרים המזומנים של גמלאים בנוי משכבת הקצבאות הבסיסית ומהשלמה הנדרשת מהון הפנוי שלהם.
כך, אם עלות רמת החיים של בני זוג היא 15,000 ש"ח נטו לחודש, הקצבאות שלהם הן בסך 10,000 ש"ח וברשותם גם 1,000,000 ש"ח, אם רצונם למשוך ריבית מבלי לפגוע בקרן ההון - מיליון השקלים שחסכו - יעד הריבית השנתית חייב להיות לפחות 7% שנתי, כולל מס רווחי הון הצפוי.
מובן שאם לזוג הגמלאים היו 2,000,000 ש"ח שחסכו ורמת החיים המבוקשת נשארת 15,000 ש"ח לחודש, יעד תשואה יהיה 3.75%. רוב הגמלאים שומרים את רמת החיים בעת פרישתם לזו שאליה הורגלו. לכן סביר להניח שככל שרמת ההון הפנוי תהיה גבוהה יותר, כך תהיה גם הדרישה לתזרים ולרמת חיים גבוהה יותר. זה מביא להתכנסות לרמת יעד תשואה של לפחות 5.5% שנתי. האם היעד הזה ריאלי? בהיבט היסטורי ניתן ללמוד שהתשובה חיובית בהחלט.
- השקעה במניות מסוכנת? בהחלט כן... ותלוי מתי מתבצעת הפעולה. אם הן לא היו "מסוכנות" הן לא היו מציעות את התשואה הגבוהה ביותר לטווח הארוך. ככל שמשקיעים לטווח ארוך יותר, הסיכון קטן. הסיכון הוא לא באפיק מנייתי אלא מצוי באדם עצמו, המתנהל בפזיזות האנושית האופיינית, בלקיחת עמדה ובפעולה ללא מחשבה נוספת. התנודתיות של חילופי עונות השנה חלה גם על השווקים. בני האדם, בטבעם, לא מורגלים לשינוי. כל חריגה מהשגרה מתפרשת כמסוכנת ומעלה חששות שברובם (כך מלמדת ההיסטוריה!) מתגלים כמיותרים.
הכלל החשוב הוא: כל עוד מחיר הקנייה של מנייה נמוך ממחיר המכירה, אין משמעות לתנודתיות!
- השקעה בשקלים / במזומן מסוכנת? בהחלט כן, אך זה נכון רק לעיתים ולתקופות מסוימות. חשיפה למזומנים בתקופה של אינפלציה היא גרועה: הכסף המוחזק במזומן עובר שחיקה אינפלציונית ומאבד מערכו.
- השקעה במטבע חוץ מסוכנת? בהחלט כן. זאת בגלל תנודות בשערי חליפין בהתאם לשינויי הריבית, סיכון מוניטארי ושינויי מדיניות של בנקים מרכזיים - כפי שנעשו בשנים האחרונות בדרך של "הרחבות כמותיות". פעולות אלה נועדו לשרת כמה מטרות כלכליות, אך בינתיים גרמו להחלשה של המטבעות.
- השקעה בנדל"ן מסוכנת? בהחלט כן. בגלל עלויות אחזקה, שירותים מקצועיים, הסיכון בהכנסת שוכרים בלתי מוכרים, התקופות בהן לא מוצאים שוכר לנכס, שינויים בשוק הדיור, דמוגרפיה, ריבית, תשואות נמוכות על הנכסים.
- השקעה במתכות יקרות מסוכנת? בהחלט כן. אין תשלום ריבית או דיבידנד בתקופת ההחזקה, מתכות יקרות נחשבות בעיני בנקים מרכזיים כאיום על המטבע שלהם.
- השקעה באגרות חוב של המדינה או חברות מסוכנת? בהחלט כן, תיק המשוקע כולו באג"ח חשוף לשינויי ריבית, לסיכון בעליית הריבית, לסיכוני אשראי. בדרך כלל ההשקעה באגרות חוב של חברות מסוכנת יותר מזו של המדינה, אך בשנים האחרונות היו מקרים בהם מדינות מתקשות לפרוע את חובן.
האם זה נבון לפחד? בהחלט כן, הפחד הוא אינסטינקט אנושי הדואג להישרדות. צריך להתייחס אליו, אבל אסור שיכתיב את כל מהלכי החיים. החשש הוא מפני כל שנראה כמאיים, אך ככל שלומדים ומתוודעים לאיום - החשש פוחת ואף יכול להפוך להנאה. אל למשקיע להיות מנוהל על ידי הסיכון אלא עליו ללמוד לנהל את הסיכון בעצמו.
האם אפשר בכלל לחיות מבלי לקיחת סיכון? החיים עצמם הם לקיחת סיכון אחד גדול. הדבר היחיד הבטוח בכל החיים הוא שכל מי שנולד – יעזוב יום אחד את העולם... חייבים לזכור שכל מיומנות נרכשת ולימוד יסודי מפחיתים את הסיכון הכרוך בכל פעולה. לכן אין להתייחס לסיכון עצמו אלא ליכולת של כל פורש / פורשת להסתגל לאתגר ולהתאים אותו לרמתם האישית.
לסיכום: מסוכן להשקיע במניות, מסוכן להחזיק מזומן, מסוכן להחזיק אגרות חוב מדינה או קונצרניות, מסוכן להחזיק דירות, מסוכן להחזיק במטבע חוץ, מסוכן להחזיק במתכות יקרות.
אך רק בעזרת נטילת סיכונים מבוקרת ניתן יהיה להגיע להישגים הפיננסיים הרצויים, להגיע לתשואה שתאפשר שמירה על רמת החיים הרגילה, מבלי לפגוע בחסכונות ובהון שנצבר, גם לאחר הפרישה. לפורשים יש צורך בהכרת גורמי הסיכון ובניהולם בצורה מושכלת. אם יבינו היטב את הסיכון המתאים להם, הוא יכול להפוך למנוע צמיחה המתאים והנכון להם.
בהצלחה,
רן חובב, מומחה למיסוי ולפרישה ©
המקצוע שלי הוא הטוב ביותר בעולם. בזכותה של אשתי אני מה שאני.
הנתונים הינם למועד כתיבת המאמר. המידע כולל הערכות ואומדנים שמטבע הדברים אפשר ויתבררו כחסרים/בלתי מעודכנים. אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ, המידע המוצג הוא לידיעה בלבד, ולא מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. הכותב לא אחראי לכל נזק, אובדן, הפסד או הוצאה מכל סוג שהוא, לרבות ישיר ו/או עקיף, שייגרמו למי שמסתמך על האמור במסמך זה, כולו או חלקו, ככל שייגרמו, ולא מתחייב כי שימוש במידע הכלול במסמך זה עשוי ליצור רווחים בידיה עושה בו שימוש. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו – עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית..
קרדיט תמונה:
Stuart Miles