ככה בונים חומה!
לאחרונה יצאתי עם משפחתי לטיול בירושלים. אני, אשתי רחל ושלושת ילדי - "שלושת המוסקטרים". הגענו לפאתי העיר העתיקה לקראת שקיעה והחומות הוארו. בני הקטן רואי הרים את ראשו ומפיו נשמעה קריאה: "ואוו! איזה גובה!". בתי, רז נחלצה מיד לעזרה והסבירה לו: "רואי, לקח זמן רב לבנות את החומות האלה, עד שהגיעו לגובה הזה".
החלטתי כי נפלה בחלקי הזדמנות להעביר לילדי גם מסר לחיים. ביקשתי מהם להתקרב לחומה. אמרתי: "הביטו בחומה מקרוב. אינכם רואים כרגע את כל החומה אלא רק נדבך אחד, מעשה של אנשים רבים שהניחו לבנה על לבנה. הפועל שהניח את האבן הראשונה לא ראה את סוף המפעל. הוא לא חשב על החומה בכללותה אלא ידע כי עליו להניח את האבן בדיוק במקומה, במקצועיות רבה ומתוך ידיעה כי הכול בידיו שלו. כך גם האיש שיבוא אחריו יוכל להמשיך מאותה נקודה, לא יידרש לתקן, לשפץ ואולי לפרק. הוא יניח את האבן שלו במדויק במקומה. כך עוד נדבך ועוד נדבך."
המשכתי ואמרתי: "הנה חלף עבר זמן רב (אני לוקח את ילדיי לאחור, למסע בזמן...) והגיע האדם שהניח את האבן האחרונה, בראש החומה. הוא כבר היה יכול לומר, כמו רואי הקטן: "ואוו, איזו חומה!" תהליך של שנים על גבי שנים הסתיים. עד הרגע האחרון איש מהעובדים לא ראה את החומה בכללותה, אלא אבן כבדה ועוד אחת ועוד אחת, שעליו להניחן במקומן".
"יש לדברים האלה שם" אמרתי. "קוראים להם תהליך של רציפות, התמדה, מקצועיות בלתי מתפשרת, התקדמות לעבר יעד המטרה." מכאן המשכתי לתחום אחר: אמרתי להם: "זאת - על רגל אחת - גם תורת החיסכון הפנסיוני בעידן פיננסי, רציפות של הנחת נדבכים: הפקדות לאורך זמן רב, הימנעות משגיאות ומטעויות כדי לא לסגת לאחור ולשוב לעשות את אותה העבודה"
אל מול חומות ירושלים העתיקה העברתי לילדי את המסר שאותו אני מבקש להעביר גם לכם, הקוראים: איך בונים חומה פיננסית של חיסכון פנסיוני.
טבע האדם הוא לדחות ולהדחיק, בעיקר כאשר מדובר בנושאים שאינם בשגרת היום יום. התירוצים רבים: "כאשר נתפנה", "כאשר נוכל" ועוד. לצערנו, הזמן אינו מחכה לאף אחד. יש לזמן תכונה אחת ברורה: יום שעבר הוא כבר נחלת ההיסטוריה. מעשה שנעשה ישפיע. לא עשינו - לא בנינו. יצירת החיסכון הפנסיוני הוא תהליך ארוך-טווח, בדומה לבניית חומה: נדבך על נדבך, אבן על אבן לאורך שנים.
אז איך בונים חומה?
אל תתחילו לחסוך מאוחר מדי: ככל שתקדימו לחסוך, הזמן ישחק לטובתכם. כאשר אתם צעירים, בתחילת הדרך, ההפקדות משולות ללבנים קטנות שקל יותר להרימן. אם תתחילו מאוחר יותר, יהיה עליכם להרים אבני-גזית כבדות שאולי כבר לא תוכלו לשאת. הנסיון מלמד כי בעת פרישה תהיו זקוקים ליחס חלופה של לפחות 90% ממה שהרווחתם נטו בעת עבודתכם. אם תישענו על החיסכון הפנסיוני בלבד, תיוותרו עם כ- 40%. סוד סגירת הפער טמון בזמן החיסכון: ככל שתתחילו לחסוך מוקדם יותר ותשמרו זכויות הפער הזה יקטן.
-
סיכוני שוק: המהנדסים שבנו את חומות ירושלים לקחו בחשבון בחישוביהם שתהיינה כמה אבנים שלא תתאמנה לשיבוצם בקיר, שיהיו פועלים שיניחו את הנדבכים באופן לא מקצועי ולא מיומן. כאשר זה קרה המהנדסים לא נסוגו לאחור ולא גנזו את תוכניות החומה אלא המשיכו בבניה. כאשר מדובר בחיסכון פנסיוני שכולו/רובו מושקע בשוק ההון אך טבעי כי יהיו משברים. איש לא יידע לתזמן משבר, אך ברור כי ככל שמשבר כזה פוגש את החוסכים כאשר הם צעירים או בגיל הביניים ולהם תוחלת חיסכון ארוכה (מעבר ל- 15 שנה עד לפרישה) כך טובים יותר סיכוייהם להיחלץ ולחזור למערכת יציבה. אין להיבהל ממשבר בשוק ולהפוך אותו גם למשבר אמון. ההחלטה להוציא את הכספים מהחסכונות הפנסיוניים ולנהל אותם לבד תחשב חטא על פשע. יש להתאים את הסיכון למצב האישי. תגובות אמוציונליות לא תעזורנה בעת בניית החיסכון הפנסיוני.
-
"לא מאמין": בישראל התפתחה תרבות של "אני מאשים!"... במקום לקחת אחריות מטילים את האחריות על צד אחר. כך גם בתחום החיסכון הפנסיוני: חדשות לבקרים מתפרסמים נתונים שונים ומשונים והציבור מגיב בתחושה: "אני לא מאמין להם, הם יגזלו את כספי, לא מאמין בחיסכון לפנסיה". לטובת כולם תזכורת קטנה: זה מה יש! מי שיחבוט את הראש בקיר ימצא עצמו עם כאב ראש גדול... זה החיסכון הפנסיוני ועם זה ננצח. חובה להקפיד בכל שלב על מיצוי הטבות המס. חשוב לבחור מסלול חיסכון תואם. יש להתמיד בשימור רציפות ביטוחי ובהפקדות. זה החיסכון ואתו נבנה את עתידנו. ונשתדל ככל יכולתנו לצבור זכויות. יהיו כמובן גם כאלה שיבקשו שלא לסמוך רק על החיסכון בקרן הפנסיה. ניתן לעשות זאת מכספים עודפים שיוותרו ברשותם, רק לאחר הפקדה בתוכניות הפנסיוניות.
-
כמה?: שתי שאלות חשובות שיש להשיב עליהן בבואנו לתכנן תזרים מזומנים: "כמה אנחנו צריכים? ו"כמה אנחנו יכולים?". יש לערוך טבלה מפורטת, הכוללת פרוט כל ההוצאות השוטפות (לא לשכוח תקצוב לנסיעות ולטיולים!). לאחר מכן יש לערוך חישוב של תזרים מזומנים צפוי. במקרים בהם ישנם הפרשים, כך שההוצאות עולות על תזרים המזומנים הצפוי יש לבצע התאמות. במידה והתזרים הצפוי גבוה מתזרים ההוצאות, ניתן לראות את ההפרש כחיסכון ווירטואלי. כלומר מה שלא נמשך נכנס ליתרת העודפים והחסכונות - סכומים שיעמדו לרשותנו ביום שנזדקק להם.
-
תכנון תזרים מזומנים: זוהי אחת מנקודות העוגן החשובות בתכנון הפרישה. להרבה מהאנשים יש נטייה לנחש (בדיוק או בערך...) מתי הם נפרדים מהחיים: "אצלנו במשפחה הסטטיסטיקה אומרת..." וכיו"ב. אך מה אם דווקא אתה תנצח את הסטטיסטיקה המשפחתית? תכנון התזרים חייב להיות מגיל הפרישה למשך לפחות עוד 25 שנה! בתכנון זה יש להביא בחשבון את כל האירועים: מה"ילדות" בפרישה - הזמנים בהם הפורשים מטפסים על הרים, דרך שלב ה"בגרות" בפרישה - הזמנים בהם הפורשים הופכים לפחות נמרצים, ועד השלב ה"תלותי" בפרישה, כאשר נדרשים למימון של הוצאות מורכבות ולא מבוטלות. כל גישה אחרת תהייה בלתי אחראית.
-
מיסוי: כל החלטה שתילקח בתכנון הפרישה וניהול תזרים המזומנים קשורה קשר ישיר בהחלטות בתחום המיסוי. בכל פעם שמתכננים צעד פיננסי כזה או אחר, יש לעצור ולבדוק האם נושא המיסוי תוכנן באופן אופטימאלי? האם לא היו דרכים נוספות, יצירתיות בהם ניתן למזער את תשלומי המס? הפרדוקס הוא שהמחוקק מעודד את הפורש לתכנן את המס, אבל הוא לבטח לא יעשה זאת בשבילו. כל חיסכון בתשלומי המס יגדיל משמעותית את תזרים ההכנסות נטו.
-
"קצר", "בינוני", "ארוך": למחוק מהלכסיקון. אין טווחים. יש משימות ויעדים. יש להתאים את הצרכים לסיכון ולא להפך. כך, אם אתם ממש בטוחים שהשווקים עומדים לפני גל עליות מדהים, או אם מונחת לפניכם משימה פיננסית דחופה, דאגו תחילה לשריין את תזרים המזומנים. לאחר מכן וודאו שיש כיסוי למשימות החד-פעמיות. רק לאחר מכן ניתן לקבוע "טווחים" על יתרת הסכומים.
-
אינפלציה / יוקר מחיה: שני מושגים שונים ומאוד דומיננטיים בתכנון תזרים המזומנים לפרישה. לא תמיד ניתן למצוא את הקשר ביניהם למרות שהם אמורים להיות תואמים. האינפלציה יכולה להיות נמוכה, בעוד שסל הקניות מתייקר. הדוגמא הבולטת לכך היא שנת 2014, בה המשק חווה אינפלציה שלילית בעוד שהצרכנים הרגישו בעליית יוקר המחיה. ייתכן גם מצב הפוך. על כן, בתכנון תזרים ארוך טווח, יש להביא אפשרות שכזו בחשבון, על ידי לקיחת מקדם ביטחון לתשואת היעד הראשונית שהוערכה.
-
החיסכון שלכם: הוא נצבר מלכתחילה כדי לשרת את המטרות והיעדים שלכם. בתקופת הפרישה יש נטייה הולכת וגוברת לעזור לדור הצעיר. גם אם היא צודקת ונכונה, היא עלולה להסב נזקים כלכליים. נקודת המוצא צריכה להיות: מה שנתנו ניתן כמתנה. יש לבחון כל מענק או כל נתינה כיצד הם משפיעים על תכנון תזרים המזומנים. יש לזכור כי עזרה לא חייבת להיות כספית בהכרח, אלא יכולה להיות בשווה-ערך לכסף. חייבים להישמר מרצון יתר לעזור פיננסית.
-
ניהול כספים בעת פרישה: אינו דומה לניהול כספים לקראת פרישה. אחד ממנועי הצמיחה להגדלת תזרים המזומנים הוא ניהול חכם של תיק ההשקעות במניות של חברות שיש להן משטר חלוקת דיבידנד. תיק השקעות בעת פרישה, המנוהל בתזרימי דיבידנד תורם תרומה משמעותית לתזרים המזומנים בפרישה. הרכבת פאזל הדיבידנד דורשת "מיומנות כירורגית", אך היא גם מתגמלת.
בחזרה הביתה מהטיול לירושלים אמרתי לילדים שהחומה היא משל להרבה דברים בחיים. גם ספר מתחיל מאות אחת, בניין מתחיל מלבנה אחת, דרך ארוכה מתחילה מצעד אחד. חשוב לדעת להתרכז בתהליך, להיות מוכנים ולהבין שכדי ליצור דברים טובים נדרשות התמדה, מיומנות וסבלנות. כל יצירה, מדהימה ומרשימה ככל שתהיה היא פסיפס של מעשים קטנים. נדבך ועוד נדבך בונים חומה גבוהה.
"בכישרון רגיל ועם התמדה בלתי רגילה אפשר להשיג כל דבר" תומאס פ. בקסטון
רן חובב – מומחה למיסוי ולפרישה ©
המקצוע שלי הוא הטוב ביותר בעולם.
בזכותה של אשתי אני מה שאני.
הנתונים הינם למועד כתיבת המאמר. המידע כולל הערכות ואומדנים שמטבע הדברים אפשר ויתבררו כחסרים/בלתי מעודכנים. אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. וכן אין לראות בו כהמלצה לקנות ו/או למכור את ני"ע המוזכרים בו ו/או ני"ע אחרים. המידע המוצג הוא לידיעה בלבד. ולא מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. הכותב לא אחראי לכל נזק. אובדן. הפסד או הוצאה מכל סוג שהוא. לרבות ישיר ו/או עקיף. שייגרמו למי שמסתמך על האמור במסמך זה. כולו או חלקו. ככל שייגרמו. ולאמת חייב כי שימוש במידע הכלול במסמך זה עשוי ליצור רווחים בידי העושה בו שימוש. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו – עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית.
קרדיט תמונות:
http://www.freepik.com/free-photo/jerusalem-5_348361.htm#term=jerusalem&page=1&position=12