עידן חדש-מבנה החיסכון לפרישה חדש
"החזון שלך יתבהר, רק כאשר תוכל להסתכל עמוק בליבך, מי שנותר להסתכל מבחוץ נותר בחוץ, מי שמסתכל בפנים יתעורר" Carl G. Jung
הקדמה:
איזו אסוציאציה ראשונה עולה בדעתכם כאשר אתם נתקלים במילה "פרישה"? טיולים? הגשמה עצמית? משפחה? או דווקא געגוע, חרטה, תסכול. 8 מתוך 10 ישראלים מעידים כי המילה מעוררת בהם חשש, מתוך פחדים כלכליים.
דאגות לא חסרות, המציאות שלנו בלתי נתפסת, הזויה! אולי בכלל הגיעה השעה להוציא את המילה "פרישה" מהלכסיקון והדוח שיח שלנו? זה יכול להיות שינוי בתפיסה המחשבתית, מפני שלהרבה מאוד אנשים זה פשוט לא יקרה. אלו ימשיכו ויעבדו ויגלו גמישות תעסוקתית רבה. מי שהיה מהנדס בפרק א' בחייו, יהפוך מנעולן עצמאי בפרק ב' בחייו ובפרק ג' ינהל צימרים בצפון. אולי בעצם כך תראה פרישה. שאלות כמו: "איזו פנסיה מובטחת צפויה לי?", "האם התוכניות העתידיות שלי ריאליות?", "איזה סכומים אני צריך להתחיל ולחסוך אתמול כדי שאגיע ליעדים שלי?" הן מוכרות ולגיטימיות.
האם נדרש שינוי באופי המחשבה שלנו? ואם נדרש שינוי תפיסתי יסודי - מהו? השינוי בתפיסה צריך להיות בראייה של חיים שלמים של עבודה, חיסכון והשקעה לפרישה. ממש פרויקט חיים! תכנון אחד, ארוך טווח, של מציאת הנכסים וההשקעות הנכונים והמתאימים היכולים להעניק לנו את תחושת הביטחון הכלכלית.
אם רק נלך שני עשורים לאחור, נמצא תנאים שונים לחלוטין: החוסכים חסכו בתנאי וודאות מוחלטת. בין אם השקיעו בפוליסות לביטוח או בקרנות הפנסיה הוותיקות הם זכו למקדמי קצבה מובטחים בחוזה. תמהיל השקעות מגובה באגרות חוב ממשלתיות, סכום ההפקדה ידוע, תקופת חיסכון מוגדרת, תשואה מובטחת בוודאות גמורה. זה היה ואיננו עוד. מה שיהיה מעתה והלאה הוא אחר לחלוטין: החיסכון עבר לחוסר וודאות. לא רק בהפיכת החסכונות הפנסיוניים לתיקי השקעות, אלא בגלל חוסר הביטחון המוחלט בשתי שאלות עיקריות:
-
האם אקבל תמורה בגין החיסכון?
-
אם אקבל - מתי? באיזה גיל?
כאשר בוחנים את מבנה התעסוקה מזוהה התהליך הבא: מעבר מעבודה מסודרת ומאורגנת, ממקום שבו הכוח היה שייך לעובדים לצורת התעסוקה אותה אני מכנה "עידן הפרעונים"... העובדים משוללי זכויות, דבר אינו בטוח בתקופת העסקתם, הם משוללי קביעות. הקביעות היחידה טמונה בחוסר הוודאות.
איך מנצחים את המציאות החדשה הזו?: חזק הוא מי שמשכיל לראות את הנולד ולהתאים עצמו למציאות המשתנה.
קריירה תעסוקתית: הרעיון הוא גמישות ביכולת לייצר הכנסות. לצד המקצוע העיקרי הראשי, יש צורך בפיתוח מסלול קריירה נוסף. יהיה נכון אם מהנדס מחשבים ילמד גם טכנאות למחשבים. הוא יועסק במקצועו הראשי כמהנדס בתקווה כי זה ישמש אותו בכל שנות העבודה. במציאות התעסוקתית של היום, בכל תכנית התייעלות, צמצומים ופיטורים קיים קושי גדול בחזרה למעגל העבודה. לכן ביום פקודה המהנדס יוכל לספק שירותים בבתים כטכנאי מחשבים. נזילות קריירה חוסר קיבעון ואי היתפסות למקצוע אחד מרכזי היא דרישה מתבקשת לדור מועסקים הבא.
חיסכון גמיש לפרישה: החיסכון לא מחייב שיהיה מכוון לגיל הפרישה. במציאות הקיימת מוצא עצמו אדם נפלט ממעגל העבודה באמצע הקריירה. הסיכוי שלו לחזור ולמצוא תעסוקה קטן. גם אם יחזור לא יהיה ברמת השכר אליה הורגל. לכן המילה "פרישה" חייבת לעבור שינוי תפיסתי. כל תקופה של אי-העסקה מעבר לגיל 55 עלולה להפוך לפרישה ממעגל העבודה. כלומר נדרשת גמישות בהפעלת החיסכון וקבלת תקבולים מהחיסכון, גם אם לא בגיל מתקדם.
נקודה למחשבה: תארו לכם תא משפחתי אחד, שבו הפנסיה הצפויה היא כ- 15,000 ₪ וכל כולה מושתת על החיסכון בקרן פנסיה. מולו תא משפחתי אחר שבו הכנסה צפויה לפרישה היא כ-15,000 שקל והיא מורכבת מ- 5,000 ₪ פנסיה חודשית, 5,000 ₪ שכר דירה, 5,000 ₪ הכנסות הון + ריבית.
בכל פרמטר אותו נבקש להשוות, מצבת ניהול הסיכונים של התא המשפחתי השני טובה הרבה יותר. דוגמה לתרחישים שונים:
-
הרגישות להעלאת גיל הפרישה חזקה הרבה יותר בתא משפחתי הראשון.
-
במקרה פטירה, הכנסות התא המשפחתי הראשון תרדנה ב-40% מהפנסיה (15,000X60% )= 9,000 ₪.
-
התא המשפחתי השני יוותר עם 5,000X60%=3,000 + 5,000 ₪ שכ"ד + 5,000 ₪ הון+ ריבית = 13,000 ₪.
-
ירושה לדור הבא עשירה יותר בתא המשפחתי השני.
כיצד עושים זאת: מעבר מהישענות רק על חיסכון בעבודה לחיסכון פרטי
הגדרת מקורות ההכנסה בפרישה:
-
חיסכון פנסיוני (קרן פנסיה, ביטוח מנהלים, קופות גמל)
-
קרן השתלמות
-
חיסכון פנסיוני בנדל"ן
-
תיק אוצרות
-
חיסכון פרט
-
"מגן האושר": ניהול סיכוני ביטוח (מוות, נכות, סיעוד)
חתירה אל היעד:
-
חיסכון פנסיוני: מוקדם ככל האפשר. החיסכון אינו עוד רק ממסדי. חיסכון פנסיוני עצמאי יכול להתקיים בנפרד מהחיסכון הממסדי. כבר בגיל צעיר חייבת להיווצר המודעות לחיסכון ארוך טווח. לדוגמא: אדם יכול להצטרף לקרן פנסיה, לביטוח מנהלים, לקופת גמל גם שלא במסגרת המעסיק. ככל שיתחיל מוקדם יותר יוכל להרשות לעצמו להתחיל בסכומי חיסכון נמוכים ולהעלות אותם עם השנים. לאחר הצטרפותו למעגל העבודה יש צורך בשמירה - באופן אובססיבי - על רציפות הזכויות וההפקדות בין המעסיקים השונים לאורך כל הקריירה. לכשיגיע האדם לגיל פרישה יהיו בידיו שני מקורות חיסכון פנסיוניים: האחד אותו התחיל עוד בהיותו צעיר והאחר מהמעסיק.
-
קרן השתלמות: קרן ההשתלמות חייבת לעבור שינוי תפיסתי בתודעת החוסכים. החיסכון בה הוא החיסכון ההוני היחיד שנותר לחוסך בישראל. זוהי קרן שהחוסך בה חייב לעשות הכול ולהימנע מלמשוך אותה בכל פעם שהגיעה זמנה לפירעון. יש לשנות את התפיסה ואת המחשבה. הסכום שיצטבר לאורך טווח יוכל לאפשר כמה חלופות בעת פרישה: בין אם לרכוש נכס שיניב הכנסה, בין אם עזרה לילדים. הוא גם יהיה בגדר "כסף לבן ליום שחור".
-
השקעה בנכסים לפרישה: נכסים מניבים. אם – למשל - אנו בונים את בית חלומותינו, נוכל לוותר על חלק משטח הבניה לטובת יצירה של יחידת מגורים נפרדת. הרהורי פרישה מגיעים בדרך כלל בגילאי 50+. אם הנכס שברשותנו אינו יכול להפוך לנכס פנסיוני בחלקו, המטרה תהיה להוסיף למאגר החיסכון נכס שכזה. רצוי לשמור על כלל האצבע "לנכס שלי אני נוסע באוטובוס". כל הרעיונות של רכישת נדל"ן בחו"ל נראים נוצצים ומבטיחים בתחילה. הטעות מתגלה רק לאחר זמן
-
תיק אוצרות: לכסף נזיל בבנק יש תכונה תואמת את האצטון… כסף נזיל = כסף נדיף. זוכרים את החיסכון מבית סבא? הם האמינו כי כאשר יש להם יתרה פנויה יהיה נבון אם ימירו אותו למטבע זהב קשיח. ההיגיון היה פשוט וחכם לאותה תקופה. בימינו, אם נשמור את היתרה בצד ובמזומן נמצא עצמנו מהר מאד מחפשים את הסיבות שבגללן הוא נעלם והתאדה. חסכון במטבעות (שאינם מטבעות אספנות אלא מטבעות בערכן של המתכת) כדוגמת כסף או זהב שהן מתכות תעשייתיות, רצוי מאד. עם השנים הביקוש העולמי גובר אליהן ולכן הן שומרות על ערכן. שמירת מספר מטבעות לאורך השנים יכולה ליצור פק"ם קשיח. פגשתי לאחרונה פורש שבמשך שנים עשה בדיוק מעשה כזה ואסף מטבעות. המטבעות מופקדות בכספת בבנק והם כבר שימשו אותו יותר מפעם אחת - מימוש עבור הגשמת מטרה.
-
חיסכון פרט: הכוונה בעיקר היא לחסכונות המסורתיים בבנק. חיסכון זה יכול להתקיים בהוראת קבע, בהפקדות חד פעמיות וכיו"ב. גם סכומים נמוכים הנחסכים לאורך זמן יכולים להצטבר לסכומים משמעותיים בעתיד.
-
מגן האושר: הכוונה לניהול תיק ביטוח כנגד הסיכונים: מוות, נכות, בריאות, סיעוד. לאחרונה מתרחש תהליך בו המדינה הולכת ויוצאת מתוכניות הרווחה. כמו המהלך האגרסיבי בו נשללו זכויות המבוטחים בקולקטיב סיעוד. מהלך זה הוא לא לצורך הגנה על האזרחים, אלא להגנה על החברות. זה קו מחשבה ומדיניות מעוותת שבה האזרח הוא זה שמגיע לקופה ומשלם את המחיר. זה אינו אירוע חד פעמי אלא תהליך המשקף את רוח התקופה. ביטוח הוא אינו מוצר בחירתי אלא מכשיר לניהול והגנת האושר. התאמת תכניות הביטוח לגיל ולמצב היא בגדר חובה. יש לבדוק ולרכז את הנתונים בשפה ברורה: כיצד אנו מוגנים בכל אחד מהמקרים החריגים.
המאמר נכתב ע"י רן חובב מומחה למיסוי ופרישה