לפרוש ולא לרדת ברמת החיים
קבוצת הגילאים 75-90 בישראל היא הקבוצה המתפתחת בקצב המהיר ביותר. מפץ "תוחלת החיים" הוא שינוי מהותי שהאנושות טרם השכילה להבין את גודלו ומשמעותו. ספרי ההיסטוריה מלמדים כי עד לפני זמן לא ארוך, החיים היו מאוד קצרים ואכזריים. המונח: "פרישה מעבודה בגלל גיל" לא היה קיים. האדם היה נולד למציאות של הישרדות וכמעט עד ליום מותו היה עליו להביא את לחמו לשולחנו. הילדים היו באים לעולם כדי להיות שוליות ולעזור לפרנסת בית האב. עם התקדמות הרפואה והעלאת תוחלת החיים, נכנסו לחיינו מונחים כמו "אזרחים וותיקים", "פורשים", "גיל הזהב"... לאט לאט אנו מפנימים כי כל הפתרונות שהיו זמינים וקלים בעבר לא יהיו עוד יעילים. העלאת גיל פרישה? דומה הדבר לחיה הנושכת את זנבה, נעה באותם המעגלים ואינה מצליחה לייצר פתרון למצב שבו אנו עובדים פחות וחיים יותר. בנתון שבו אנו חיים יותר, עובדים יותר וחוסכים יותר היה יכול להיות המצב תקין. בפועל קורה תהליך הפוך: עובדים פחות, חיים יותר וכמעט שלא חוסכים. אם כבר חוסכים החיסכון מתקיים בעולם של אי וודאות: חקיקה, רגולציה, שינויים בשווקים, גזירות. חיסכון ארוך טווח כשמו כן הוא: לטווח ארוך. כיצד ניתן ליישם תכנית לטווח ארוך אם היסודות חסרי ביטחון?
האנושות הוכיחה גמישות ויכולת להסתגל לשינויים, כלומר אנו יודעים להסתגר ולתמרן בתנאים משתנים. אנו מבינים מה אפשר ומה אי אפשר, לוקחים פיקוד ומנהלים את החיים בהתאם לאילוצים משתנים. זהו בדיוק התהליך האבולוציוני-פנסיוני שמתקיים עכשיו בכל הקשור לחיסכון לפרישה. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. לכן הפתרונות של העבר אינם אלה שיש ליישמם היום. מהר מאוד יבינו פורשים רבים כי החלומות האלה של משחקי גולף וטיול סביב העולם לאחר הפרישה לא יתרחשו אלא בגלגול הבא, כפי הנראה-אלא אם ישכילו לתכנן זאת זמן רב מראש!.
המטרה תהיה לייצר מודל חסכון שבו לא נמצא את עצמנו יורדים ברמת החיים או אפילו מממשים נכסים. כדי שלא ייגמר הכסף בטרם-עת יש לדעת בכל רגע נתון מה יש ברשותנו. בדיוק כפי שחברות עושות בכל רבעון ספירת מלאי, כך יש להתייחס בתא המשפחתי לחיסכון ארוך הטווח.
הנה מספר עצות:
תכנון מס והתאמה לשינויי חקיקה: חשיבות תכנון המס דרמטית. אני מרשה לעשות שימוש במילה זו כדי להמחיש את החשיבות המכרעת לתכנון מס פנסיוני מקדים. בעידן החוק של פנסיה-חובה, כאשר אין שיקול דעת לא למעסיק ולא לחוסך, נותר לתכנן את היבטי המיסוי. השפעת תכנון מס מקדים יכולה להיות כ- 50% הגדלה בשיעור ההכנסות.
מבחני לחץ: החיים מלאי הפתעות ואיש מאתנו לא חומק ממחלות, זה חלק מחיינו, כשמדובר בחולי לתקופה קצרה אנו יודעים היטב כיצד להתמודד עם המחלה והשלכותיה הכלכליות, אך במקרים בהם מדובר במחלה קשה חס וחלילה, חוסר יכולת לעבוד או אפילו פטירה, לצד הרגשות יש גם משמעויות כלכליות נרחבות. יש לערוך "טבלת תזרים" לכל אחד מהמקרים החריגים: מוות, נכות, צורך בסיעוד. יש לעדכן את הכיסויים שלנו בהתאם לצרכים ובכפוף לגיל וליתרת הנכסים. כמובן שחייבת להיות שקיפות תזרימי הכנסות המשפחה בכל אחד מהאירועים שצוינו.
נדל"ן פנסיוני: החסכונות המסורתיים היו תמיד קרן פנסיה וקופות גמל. בשנים האחרונות החקיקה יצרה בעיקר מצב של אי וודאות מצד החוסכים לפנסיה. יש צורך לקבל עוגן-תמיכה בצורת חסכונות אחרים אותם ניתן לייעד לצרכי פרישה. בנדל"ן אין גיל פרישה, ככל שאתה צעיר יותר כך תוכל לקבל על עצמך התחייבות ברכישת נכס נדל"ן לפרישה. את ההתחייבויות הכספיות הכרוכות בכך ניתן יהיה לשלם על ידי דמי השכירות מהנכס. לאחר הפירעון יהיה לכם נכס מניב להכנסה נוספת לפרישה.
ביטוח בריאות: מסתבר שעדיף להיות בריא ועשיר... ההוצאות הרפואיות מכבידות על משפחות רבות וחותרות תחת עיקרון השוויון. מעורבות המדינה במצבים של חולי היא בסיסית למדי. מי שנושא בעיקר הנטל הם החולה ומשפחתו. זכרו כי מחקרים בישראל מלמדים כי שהוצאות המתווספות על טיפול ישיר ועקיף למחלה בישראל עומדת על כ70%- מכלל ההכנסה החודשית. 31% אחוזים מהאוכלוסייה בחרו לוותר על טיפול רפואי בשל עלויות. מחלה כרונית או אפילו מחלה זמנית שמתארכת עלולה להיות מתכון למשבר כלכלי. התאמת הביטוח הרפואי והסיעודי של המשפחה היא אינה בגדר "אולי, כשיהיה זמן" אלא MUST DO! ביטוח -כפי שאני נוהג לכנות ו- הוא מגן העושר והאושר, אמת: לא פשוט וקל להיות חולה, אך יותר קל כאשר מישהו משלם לך את ההוצאות.
תקציב "טובות הנאה": אם אתם שכירים ויש מי שמשלם בעבורכם את חשבון הרכב או כל חשבון אחר עליכם לקחת בחשבון כי יום אחד, כשתפרשו, זה ייגמר. יש להיערך מראש וליצור את המקורות המתאימים וחלופות לתשלומים שהורגלנו בקבלתם ועם פרישתנו לא יהיו עוד.
I BELIEVE I CAN FLY REALLY? השנים הראשונות הם השנים היקרות
יש כאלה שרק מחכים למועד פרישתם... מסמנים תאריכים, צובעים מפות, קונים תרמילים. רגע! היו מציאותיים! אין הכוונה שפורשים לכורסא בלבד, אך זה אומר שצריך וחייבים לתקצב את החלום שרוצים להגשים לאחר הפרישה. במקרים רבים זה נראה כמו שיפוץ הבית: יש "מחיר התחלתי" ו"מחיר סופי" ולאחר סיומו נדרשות הלוואות כדי להחזיר אותנו למציאות...
מעורבות וניהול סיכונים: סיכון הוא אישי-סובייקטיבי ומשתנה מאדם לאדם. אי התאמת הסיכון וניהולו תייצר מצב שבו, דווקא במקום שבו נדרשת שמרנות וזהירות, אם נלקחים סיכונים בלתי מחושבים הם יכולים להיות הרסניים לתיק הפרישה. לעומת זאת, במקומות בהם אנו יכולים להרשות לעצמנו לקחת סיכון מחושב - אם זה לא יבוצע –הוא בעל יכולת פגיעה בתיק החיסכון לפרישה. כל החסכונות הפנסיוניים משתתפים ברווחים. החכמה תהיה לדעת לנווט בין המסלולים השונים ולא להיגרר לקלישאות, אחת מהם היא ש"ככל שאנו מתבגרים חייבים למתן את הסיכונים", זה אולי נשמע הגיוני אך בפועל לא פרקטי. תשואות השווקים אינן וודאיות, לכן ההנחה כי כאשר אנו צעירים יש לנו את היכולת לקחת סיכונים גבוהים, וכאשר אנו מתבגרים חייבים למתן את הסיכון אינה אלא קלישאה הרחוקה מהאמת. בעידן של "משתתף ברווחים" יש להתאים אישית את הסיכון ולעשות זאת באופן ניהול שוטף עד לגיל 120.
גמישות מקצועית: התקופה שבה למדנו מקצוע אחד, התחתנו עם אישה אחת ופרשנו פרישה אחת נמצאת במוזיאון. אם אתה שכיר קח בחשבון כי "תכנית פרישה מוקדמת" (כלומר פיטורין...) תתפוס גם אותך. המציאו לזה מילים רכות: קוראים לזה "התייעלות" ואז אתה מוצא עצמך בחוץ בגיל 50+ והסיכוי שתחזור למעגל העבודה קלוש.
לפני כשנה פגשתי את בן דודי שהינו מהנדס תוכנה. בשיחה פתוחה וגלויה הוא שפך את ליבו ואמר כי הוא מוטרד וייתכן כי בשנים הקרובות יאלץ שלא מרצונו להיות שותף לאחת מתוכניות הקדמת פרישה. הוא שאל אותי אם יש לי עצה עבורו, אמרתי: "זה לא משנה מהיכן אתה מרוויח את הכסף כל עוד אתה עושה זאת ביושר". המלצתי לו לעבור קורס להכשרה מקצועית וללמוד עוד מקצוע ובנוסף לקבל רישיון לעסוק במנעולים (מנעולן). אמרתי כי זה ייתן גלגל הצלה, גמישות בהכנסה ומוכנות לאי יציבות בעבודה. בן הדוד שמע לעצתי וכך עשה.
התאמת נכס המגורים לפרישה: אם החלטתם לבנות את בית חלומותיכם, תכננו אותו כך שביום מן הימים, כאשר "יצאו הגוזלים מן הקן" יוכל הבית להפוך למקור הכנסה. זאת על ידי בניית יחידה נפרדת, ממנה תוכלו לגבות שכר דירה.
המאמר נכתב ע"י רן חובב מומחה למיסוי ופרישה
טלפון: 054-7500-405